דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ב זמן ומקום במחשבה ומעשה יג
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 12 13
Open in the reader →1בזה יובנו לנו גם דברי הרמב"ם (פי"ד מהל' פסולי המוקדשין הל' ב) הסתומים מאד. - לכאורה יש לדקדק למה לא כלל התנא גם שלא לשמן. - לפ"ז אתי שפיר, דבזה לא יכול לאמר "וכולן", דבטמא אינו כן, - וזה גופא מפרש הרמב"ם בלשונו הזהב, דאף דטמא שחשב מחשבת פיגול אינו עושה שיריים, אבל בטמא שחשב שלא לשמה עושה שיריים.
2ובזה יובנו לנו גם דבריו (פי"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה ב): "ואין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה וכו'. ממי שהוא ראוי לעבודה כיצד? אחד מכל הפסולין לעבודה שקבל הדם, או הוליך, או זרק, וחשב בשעת העבודה מחשבת מקום או מחשבת הזמן לא פסל במחשבתו, לפי שאינו ראוי לעבודה, ואותו הדם שקבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה, ואם נשאר דם הנפש יחזור הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה. אבל אם חשב הפסול בשעת שחיטה פסל במחשבתו וכו'. יש קרבנות, שאם נעשו שלא לשמן כשרים כמו שיתבאר, לפיכך אם קיבל הדם כהן זה שאינו ראוי לעבודה וכו', פסל הזבח כאילו עשהו לשמו שהוא פסול; ואע"פ שיש דם הנפש וחזר הכשר וקבל וזרק כבר נפסל הזבח, ולא מפני מחשבת שינוי השם פסל אותם, אלא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו".
3וכל הרואה ישתומם על דבריו אלה האחרונים, "יש קרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשרים", דהם כמדרש פליאה בעינינו ולא יובנו מתחלתם ועד סופם?
4ועיין בכס"מ שטרח ליישב וסיים "אכן צריך תלמוד מניין לו לרבינו דין זה", אך גם דבריו מחוסרים ביאור לגמרי, ואין אנו מבינים כלל מה היה חפץ לנו להגיד בזה - דהעיקר מוקשה, נניח גם דהוה כאילו עשאו לשמו, כיון דכשרים שלא לשמו, אבל גם בלשמו אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל?
5אבל לפי דברינו בפרק הקודם יראה המעיין ברור, דכל דבריו נכוחים "ומשה אמת ותורתו אמת". - דהנה לכאורה יש לדקדק, למה לא כלל התנא גם "שלא לשמן" ולתני "וכולן שקבלו חוץ לזמנו, חוץ למקומו ושלא לשמן יחזור הכשר ויקבל", דהא דאין מחשבה מועלת הלא הוא גם בשלא לשמן כמבואר להדיא במנחות (ה, ב) דמביא האי דרבא על "מנחת העומר שקמצה שלא לשמה"? אבל לפ"ד אתי שפיר; ד"חוץ לזמנו וחוץ למקומו" דוקא, אבל בשלא לשמן לא פסיקא ליה האי מלתא כלל וכלל, כיון דיש קרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה, ובודאי דם הנשאר הוה שיריים, אחרי דהזריקה מועלת להכשיר את הבשר, וא"כ איך יכול למתני "וכולן וכו' אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל", דבודאי בטמא לא יהיה כך ד"הואיל ומרצה בקרבן צבור" עושה שיריים, והכא הא לא שייך למימר דתרי הואיל לא אמרינן, דאין כאן רק חד הואיל, דבצבור יכשר הקרבן באמת, ורק לא יעלה לשם חובה.
6ואת כל אלה ביאר לנו הרמב"ם בלשונו הזהב: "אחד מן הפסולין לעבודה וכו' לא פסל במחשבתו לפי שאינו ראוי לעבודה", כלומר, אף טמא, דגם בלי מחשבה פסל, אבל כשנצטרפה גם מחשבה לא פסל כנ"ל. "יש קרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשרים", כלומר, דכ"ז לא משכחת רק במחשבת פגול או חוץ למקומו, אבל בשלא לשמן לאו כללא הוא, דהא בקרבנות האלה שאם נעשו שלא לשמן כשרים באמת בזה גם בשאינו ראוי לעבודה, כלומר, בטמא דאיירי לעיל "פסל הזבח כאילו עשהו לשמו שהוא פסל", דאין שייך כאן כמו בפיגול "תרי הואיל לא אמרינן"; ומפרש את דבריו ביתר ביאור, דנדע דמדבר בטמא "ולא מפני שינוי השם פסל אותו, אלא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו", כלומר, היכא ד"מפני שהוא פסול לעבודה" גם אם יש דם הנפש כבר נפסל הזבח כנ"ל, הנה מחשבת שלא לשמן לא הוה למעליותא לסלק הפסול כמו בפיגול, - והכל מתיישב אל-נכון.