דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ג נדרי לשמן ושלא לשמן י
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 13 10
Open in the reader →1קושית השעה"מ על הריטב"א ביומא (נג, א) מהא דמנחות (יט, ב). - והוא השעה"מ, רוצה לחדש מכח זה, דבקדשים אין כלל הגדר דאי עביד לא מהני. - לפי דברינו בהפרקים הקודמים בההבדל שבין ההרצאה וההכשר תתישב קושיתו הנ"ל. - ובזה מדוייקת לשון הגמ' בביצה (כ, ב).
2בחידושי הריטב"א יומא (נג, א ד"ה חד למצוה וחד לעיכובא) כתב: "והא דפרכינן לעיל, ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית, לכו"ע פרכינן, דלכו"ע איכא בקטרת חסרה עכובא, לרב אשי, מדכתיב וכסה ענן הקטרת וכיון שכן הויא לה ביאה ריקנית וכו' ולרבא דאמר 'כי בענן' אזהרה, כ"ש דפרכינן שפיר, דאפי' לא כתב רחמנא וכסה, כיון דאיכא אזהרה מ'כי בענן' למעלה עשן, ממילא משמע שהוא מעכב, ומחייב עליה מיתה משום ביאה ריקנית".
3ובשער המלך (פ"א מהל' קרבן פסח הלכה א) הקשה על דברי הריטב"א הנ"ל ממנחות (יט, ב), דפרכינן שם לרב דאמר, כ"מ שהחזיר לך הכתוב בתורת מנחה, אינו אלא לעכב: "מתקיף לה רב הונא, הרי מלח, דלא תנא ביה קרא ומעכבא ביה" ולהנ"ל דקארי לה מאי קארי לה הא גם שם איכא הזהרה כדכתיב ולא תשבית מלח ברית אלקיך, וממילא הוי עיכובא?
4וא"ת, דעד כאן לא כתב הריטב"א ז"ל, אלא אליבא דרבא, דלטעמיה אזיל, דאמר, כל מקום דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, וקושית רב הונא היא אליבא דאביי, דס"ל דאי עביד מהני, אכתי קשה לרבא מסתם משנה דשנה שם במנחות (יח, א), לא מלח כשר ופליג אברייתא הנ"ל?
5ומזה רוצה הרב הנ"ל לסתור לגמרי את דברי הריטב"א, ולשיטתו אין שייך בקדשים לומר אי עביד לא מהני, כיון דבעינן שם שנה עליו הכתוב לעכב, ולפ"ז אחת היא אם נאמר זאת בלשון עשה או בלשון אזהרה, דא ודא אחת היא, דבעינן מקרא מיוחד לעיכובא.
6אולם לפי הנחתינו בהפרקים הקודמים אין מזה שום השגה להריטב"א; דהרי היוצא מדברינו הוא שתים: א. הגדר אי עביד לא מהני הוא דוקא במקום, דהחלות מתהוה מהמעשה עם המחשבה ביחד. ב. בכל הזבחים והמנחות זולת פסח, הנה נחיצות מחשבת לשמן בהעבודות הוא רק לההרצאה, אבל ההכשר נעשה מהעבודה לבד, ורק דלהיפך דמחשבת שלא לשמן פוסל בחטאת ובמנחת חוטא וקנאות.
7וע"כ, במנחות שפיר פרכינן, דמלח לא יעכב בין בקרבנות בין במנחות, דמאי נימא כיון דאיכא לאו בזה אי עביד לא מהני, אבל עכ"פ הרי מעשה הקטרה לא יתבטל בשביל זה, ובשביל חסרון המחשבה הרי לא יופסל כאמור; אבל ביומא שפיר פרכינן להיפך, ות"ל דקא מעייל ביאה ריקנית, דס"ס כיון דלענין ההרצאה שייך הגדר דאי עביד לא מהני וכיון דאינו מרצה הרי ממילא הוי ביאה ריקנית. והא דסתם המשנה דלא מלח כשר, עי' ברמב"ם (פ"ה מהל' איסורי מזבח הל' יב) דבאמת רק בקרבנות כשר, אבל במנחות המלח מעכב, והא דלא מלח כשר פירושו כדאוקימנא התם (כ, א) דלא מלח כהן אלא זר, עי"ש בכס"מ ובלח"מ שם.
8ועי' בר"ה (ה, ב) לענין בל תאחר, דילפינן דהקרבן כשר אם איחרן משום דכתיב "והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא" - ובתוס' שם (ד"ה מה מעשר) הקשו: "וקצת תימה, מהיכי תיתי לן דנפסל, דאיצטריך קרא דאינו נפסל?" - ולפ"ז יתישב עי' שם בגמ': "איצטריך, ס"ד אמינא, הני מילי בכור דלאו בר הרצאה הוא, אבל בקדשים דבני הרצאה נינהו אימא לא לירצו" - כדברינו הנ"ל, דלענין הרצאה שייך הגדר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, והו"א, דבשביל הלאו דלא תאחר דלא לירצו, ומדויק מאד לפ"ד מאי דתלי זאת בהרצאה דייקא.
9ועי' ביצה (כ, ב): "איבעיא להו, לדברי האומר נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט, עבר ושחט מאי, רבא אמר, זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה". וגם שם קשה כנ"ל, נימא, כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני? ולפ"ד גם זאת תתישב, דהא בנדרים ונדבות לא בעינן מחשבה, דגם שלא לשמן כשרים - ומדויק בזה היטב הלשון "עמ"נ להתיר בשר באכילה", דייקא, משום דלענין הרצאה אפשר, דלא יעלה לבעלים לשם חובה, אחרי דבזה בעינן מחשבה שוב שייך הגדר דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני.