דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ג נדרי לשמן ושלא לשמן ט

1לכאורה קשה, האיך משכחת דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים יופסלו מטעם דאי עביד לא מהני. - קושית המל"מ מהסתירה שבין הלאו דלא תשחט חמץ דבעינן קרא להכשיר ובין הלאו דלא תאפה חמץ, דבעינן קרא לפסול. - הגדר דאי עביד לא מהני הוא רק במקום דדרושים גם מעשה וגם מחשבה - בהקרבנות שכשרים שלא לשמה לא שייך הגדר, דאי עביד לא מהני. - ובזה מתישב הכל.

2לכאורה קשה, לפ"מ דמשמע מרש"י זבחים (ב, ב), דגם היכא דכשר, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה נמי עובר הכהן על לאו דלא יחשב, דהא כתב על הא דאמר שם "ונדבה מי שרי לשנויי בה" וז"ל: "וכיון דרחמנא קרייה נדבה מי שרי לשנויי בה, הא אמרינן בפ"ב (כט, ב), אסור לחשוב בקדשים ויליף מקרא דלא יחשב" עכ"ל. וא"כ האי דינא, דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים, האיך משכחת לה, נהי דמצד המחשבה בעצמה אין פסול, אך יפסלו מטעם המחשב, דעבר על לאו "וכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני", כמבואר בתמורה (ד, ב)? והכא הא ליכא לתרוצי מה שתרצו האחרונים על הא דהשוחט בשבת כשירה (חולין יד, א), משום דאי עביד לא מהני לא שייך אלא היכא דעי"ז יתוקן האיסור - והדברים עתיקים - דהא בנ"ד אם נימא דלא מהני בודאי יסולק האיסור, דהא כל האיסור הוא במחשב בעבודות, וע"י שנימא דלא מהני לא יחשב כלל זאת לעבודה?

3וכדי לתרץ זאת נקדים קושית המל"מ בפרק ראשון מהלכות קרבן פסח (הל' ה): "ודע, שמה שקשה אצלי בדברי הירושלמי, דמשמע דמן הסברא השוחט על חמץ נפסל הזבח וכו', אי לאו דגלי קרא שקראו זבח אף לאחר ששחטו על החמץ, ובריש פרק ה' דמנחות (נג, א) אמרינן "ואימא, לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו, ואיפסולי לא מיפסלי"?

4אכן ברור הדבר אצלי - וכבר העירו זאת האחרונים - דכל דינא ד"אי עביד לא מהני" הוא היכא, דבעינן שני דברים: א. מעשה, ב. מחשבה; ורק בהצטרפות שניהם מהני כגון תמורה, קנין בגזילה, קנין בריבית קצוצה, גירושין באנוסה, ובתרומה בתורם רעות על יפות, דכתיב ונחשב לכם תרומתכם, - דע"ז מצינו שם דשייך הגדר הזה, - דבכולם אפשר לומר אף דהפעולה כבר נעשית, אבל המחשבה אינה מועלת רק כשהיא על דרך התורה, והיכא דאמר רחמנא "לא תעביד" ישאר רק פעולה לבדה וממילא לא מהני; אבל היכא דהפעולה בעצמה פועלת מה שייך לומר "לא מהני", דאטו אם ישבור כלי של חבירו, או יחפור בור ברה"ר, דאסור לעשות זאת, האם נימא דלא מהני והוי הכלי שלם או הבור לא נחפר, ודו"ק, דבכל הענינים שהובא בגמ' הגדר הזה, בכולם שייך הכלל הזה.

5ובזה מתרצים גם הקושיא מהשוחט בשבת, דשם לא בעינן רק פעולה לבדה.

6וממילא תתורץ גם קושית המל"מ; דזהו כלל בקדשים כידוע, דכ"מ שלא שנה הכתוב הוא רק למצוה ולא לעכובא, ובכ"ז בעינן שפיר קרא בשוחט את הפסח על החמץ להכשיר, דנהי דמצד עצם הדבר אין פסול, דהוא רק למצוה, אבל מצד גברא דעבר על הלאו יפסל, דנימא דלא מהני והוי כאילו לא שחט כלל, דהא שחיטת פסח יתהוה משני דברים מפעולה ומחשבה, כנ"ל, דבעינן הלשמן בתור מכשיר והמחשבה הא איננה מועלת רק כשהיא עפ"י התורה כנ"ל, וא"כ ישאר פעולה בלי מחשבה דיפסל, ולהכי בעינן קרא להכשיר; אבל באפיית המנחה דלא בעינן שום מחשבה, דאף במנחות דפסול בהו שלא לשמן הוא רק בארבע עבודות מקמיצה ואילך, שפיר מקשי הגמ' "ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו, ואיפסולי לא מיפסיל?" דמאיזה טעם יפסל מצד עצם הדבר דבעינן מצה והוא עשה חמץ, הא בקדשים בעינן לעכב, ואם מצד גברא דעבר בלאו, אבל מה שייך לומר דלא מהני, אחרי דאינה דרושה רק פעולת האפיה לבדה, והאם נימא דעי"ז שעבר על לאו, המנחה אינה אפויה?

7או - אז גם קושיתנו מסולקת מעיקרה, כמו שתירצנו לעיל (בפרק ו) דזהו חילוף הסבה במסובב; דהקשינו מדוע כשרים שלא לשמן נימא אי עביד לא מהני? דאדרבא כיון דכשרים שלא לשמן ולא בעינן מחשבה כלל, ורק הפעולה בעצמה היא הפועלת, ממילא לא שייך כלל הגדר הזה, דהא הפעולה ס"ס הרי נעשית.

8ובזה יש לנו חומר לתרץ גם מה שהקשה הגאון רעק"א ז"ל בגליון המשניות (פרק ב אות יג), למה מדחיק הגמרא בפרק כל הזבחים שקבלו דמן (טו, ב ודף טז, א) למצוא פסוקים דבזר ואונן עבודתם פסולה, תיפוק ליה מטעם דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני? כנ"ל, דשפיר איצטריך קרא בכל הזבחים ואף חטאת בכלל, דלא בעינן בעבודתם רק פעולה לבדה ולא מחשבה, דלא שייך בהו כלל הגדר הזה.

9[ולכאורה נוכל להביא "מעשה לסתור" לכללנו זה מהא דמנחות (מ, ב), שתירץ שם רבא על הא דאמר רבי זירא, הטיל למוטלת כשירה, הא תעשה ולא מן העשוי? "השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי", ועיין ברש"י שם שכתב בפירושו (ד"ה אמר רבא): "והכא להכי מכשרא בבתראי דקאי בבל תוסיף כי עבדינהו ולא הוי מעשה, דכיון דעובר על ד"ת לא מיקרי מעשה", ונראה, דרבא לשיטתו ד"כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני", אלמא דגם היכא דדרוש רק פעולה לבדה נמי שייך הגדר הנ"ל, דהוה כאילו לא נעשה כלל מעשה, אולם באמת שם הוא גדר אחר, והבן].