דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ג נדרי לשמן ושלא לשמן יב

1ומלבד כל אלה נ"ל לישב עוד קושית המל"מ מהא דלא תאפה חמץ, דכל הגדר דלא מהני הוא רק דהמעשה שנעשה בעבירה אינו פועל התחדשות, אבל היכא שהוא רק סבה למעשה אחר לא שייך הגדר הנ"ל. - ובזה יש לישב איזו קושיות בכתיבת הגט באיסור דנימא דלא מהני, משום דקודם המסירה לא ישיג כלל שם גט. - ואם כי אמרינן דהתנור מקדש, בכ"ז אינו לעיכובא.

2והקושיא שמקשה המל"מ (הל' קרבן פסח פ"א הל' ה הנ"ל פרק ט) מהא דלא תאפה חמץ שמקשינן (מנחות נג, א): "ואימא למיקם גברא בלאו בעלמא, ואיפסולי לא מיפסלא" ולא אמרינן בזה, כל מלתא דאמר רחמנא וכו' - הנה חוץ מדרכינו לעיל בהפרקים הקודמים נ"ל לישב עוד, דהנה כל הגדר דלא מהני הוא שמעשה שנעשה ע"י עבירה אינו פועל התחדשות, וא"כ זהו לא שייך רק היכי שהמעשה בעצמו פועל איזה חלות, אבל היכי שהחלות לא תולד ממעשה העבירה, אף שהמעשה הוא סבה למעשה אחר, שממנו תצא ההתחדשות, בזה לא אשכחינן כלל הגדר דלא מהני; דוק ותשכח בכל המקומות בתמורה (ד, ב - ו, א), שאנו אומרים בהן הגדר דלא מהני כמו תמורה, אונס שגירש, תורם מן הרעה על היפה, פדיון חרמים, בכור ומעשר, מקדים תרומה לביכורים, אלמנה לכהן גדול, מקדיש בע"מ למזבח או מקדיש תמימים לבדק הבית, קנין בגזילה, רבית ובפאה, בכולהו העבירה היא בעצם המעשה הפועל והגומר את החלות, משא"כ בלא תאפה חמץ הנה מעשה האפיה בעצמה אינה פועלת שום חלות, אם כי זהו סבה שיוכל אח"כ לעשות את הארבע העבודות המתירות הן זהו רק סבה, כאמור, וע"ז אין אנו מוצאים הגדר דלא מהני.

3ואם כנים אנחנו בזה, יש בידנו לישב בכלל זה עוד דברים, עי' בתשובת רעק"א (סי' קכט ד"ה והנה) שמקשה על דברי תוס' בגיטין (כ, ב ד"ה בכתובת), שכתבו על הא דמוקי הגמ' הא דכתב גט על יד העבד בכתובת קעקע: "דמאורייתא ליכא איסורא עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול וכו' ואפילו אי הויא הכא איסורא דאורייתא מ"מ הוי גט", ואמאי לא נימא אי עביד לא מהני? וכן שם (יט, א) ד"ה דיו ע"ג דיו, שחדשו, דהא דאמר ר' יהודה, דכתב עליון הוי כתב הוא רק במקום שכתב שני מתקן יותר מן הראשון, כמו כתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה; והקשו ע"ז מהא דאמר רב חסדא בשבת (קד, ב) דמתני' דכתב ע"ג כתב פטור דלא כר' יהודה? ותירצו, דמתני' משמע ליה דבכל ענין פטור, אפילו כתב גט או ס"ת שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה, עי"ש. והשתא עדיין קשיא הא מ"מ אתיא שפיר כר' יהודה, דכיון דכתב כתב השני בשבת נימא דלא מהני כתיבתו לשמה, וממילא אין הכתב העליון כתב כיון דלא תיקן? וכאן א"א להשתמש גם בתירוץ האחרונים הידוע על הא דהשוחט בשבת, דהיכי דלא יתוקן האיסור שם רבא מודה, דהא אם נימא דלא מהני ולא הוה לשמה לא תיקן כלום, ואין כתב העליון כתב, וממילא יתוקן האיסור דלא יעבור מצד מלאכה בשבת?

4וכן קשה על הרמב"ם שפסק (פ"ג מהל' גירושין הלכה יט): "הכותב גט בשבת או ביוהכ"פ בשגגה ונתנו לה ה"ז מגורשת וכו'. כתבו ביו"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים ביו"ט הר"ז גט פסול" והלשון פסול ברמב"ם כידוע כונתו דרק מדרבנן פסול ומדאורייתא כשר, ואמאי לא נימא אי עביד לא מהני? ועי' במל"מ, שהביא בשם מהר"ש יפה, שהוכיח מזה דהרמב"ם סובר כאביי, אבל זה א"א לומר כאשר כבר האריכו האחרונים בזה, דהא כתב (בפ"ג מהל' מלוה ולוה הלכה א): "אם חבל (בגד אלמנה) מחזירין ממנו בע"כ", ועי' בריב"ש (סי' תפח) ובלח"מ דאתיא כרבא; וכן (פכ"ג מסנהדרין הלכה א) פסק, דחייב להחזיר השוחד כשיתבענו, ועי' ב"ח (חו"מ סי' ט ס"ק ב) וסמ"ע (שם ס"ק ג) והפלאה (שם ס"ק ב) דהוא מטעם דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו'. ומלבד זה גם אם נאמר, דהרמב"ם סובר כאביי, עדיין קשה בגמ' גופא בתמורה, ששואל, והשתא דשנינן כל הני שינוי במאי פליגי, לימא דפליגי בזה כשכתב את הגט בשבת או ביו"ט?

5אבל לפי כללנו הנ"ל תתישבנה כל הקושיות הללו לפי מה שביארנו והוכחנו בהרבה ראיות בחידושנו בהל' גירושין, דלר"א דסבירא ליה דעדי מסירה כרתי שכן הלכה, הנה לפני המסירה לא רק שלא חל הגירושין, אך גם השם גט על הנייר לא הוקבע; ובכן גם אם עובר עבירה בכתיבת הגט לא שייך בזה הגדר דלא מהני, דהכתיבה לא תוליד שום התחדשות, והיא רק סבה שע"י תבוא לידי מסירה, שממנה תתהוה גם חלות הגט וגם חלות הגירושין.

6אכן לכאורה יש להעיר ולאמר, דגם האפיה במנחות פועלת התחדשות בדין, לפ"מ דאמרינן במנחות (צה, ב), דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים משום דתנור מקדש, והדרא קושיא לדוכתא דכשאופה חמץ נימא אי עביד לא מהני ולא יוקדש?

7ובאמת אותה ההערה יש להעיר ג"כ על חדושנו לעיל בפרק הקודם, דלשיטת תוס' היכי דמדובר בעצם התהוות ההקדש לא בעינן שנה עליו הכתוב, וכיון דהתנור מקדש הלא כשלא נעשה כמצוותו איננו מקודש, ולמה בעינן באפית חמץ שנה עליו הכתוב?

8דהא ל"ק, דאע"פ דאמרינן דהתנור מקדש, בכ"ז אינו לעיכובא, כלומר, דאם לא קדש התנור נמי בדיעבד כשר - כמו שכתבו בתוס' מנחות (נא, א ד"ה אפי לה) דהא לא כתיב תנור בקרא; ואם גם נימא דלא מהני ואינו פועל את ההתחדשות, כלומר, את הקידוש, נמי אין נפסל וממילא מסולקת, כמובן, הערתנו דיעכב מצד התהוות הקדושה מהתנור.