דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ג נדרי לשמן ושלא לשמן יד

1קושית המל"מ על הרמב"ם (בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין הל' א) דבשוחט עולה ראובן לשם שמעון דלא עלה לשם חובה מגמ' מפורשת בזבחים (ד, א ודף י', א). - חקירה בשינוי קודש, אם גם שינוי בסבת הקרבן נמי בכלל זה. - באמת בזה היא המחלוקת בחטאת הלב ששחט לשם חטאת דם. - כשם שיש הבדל הסבות בהנ"ל כן יש הבדל הסבות בין חטאת חלב של ראובן לחטאת חלב של שמעון. - ראיות לזה מרש"י ור"ת. - ולפ"ז בכל שינוי בעלים איכא גם שינוי קודש, ומה דבעינן מקרא מיוחד לשינוי בעלים הוא משום דחשב בהכפרה. - והא דאמרינן דשינוי בעלים הוא בהכפרה זהו בתור אף על פי. - וממילא תסולקנה כל הקושיות הנ"ל.

2רמב"ם (פרק טו מהל' פסולי המוקדשין הלכה א): "כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם וכו'. כיצד לא עלו לבעלים לשם חובה, כגון ששחט עולה לשם שלמים וכו'. וכן אם שחט עולת ראובן לשם שמעון ולא עלתה לא לראובן ולא לשמעון".

3וכתב ע"ז המל"מ: "תמיהא לי מלתא טובא, שהשוה רבינו דין שינוי קודש לשינוי בעלים, ובגמ' מוכח שיש הפרש ביניהם, דאלו שינוי קודש ישנו בד' עבודות, כגון שוחט עולה לשם שלמים, או קבל, או הוליך, או זורק, ואילו שינוי בעלים ליתיה כי אם בזריקה וכו', משום דשינוי בעלים לא שייך אלא בכפרה, וכפרה לא הוי אלא בזריקה; והכי איתא בפ"ק דזבחים (י, א) ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני, שהוא כשר, לזרוק דמו של פלוני פסול; וכן (שם ד, א) מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה וישנו בד' עבודות, תאמר בשינוי בעלים, דאין פסולו בגופו ואינו בד' עבודות וכו' וצ"ע".

4ואם כי חיצי השגותיו שירה גדולות מאד, ולכאורה לית נגר ובר נגר דיפרקינהו, אולם לאחר העיון נראה לי להצדיק את הצדיק עפ"י ההקדמות האלה:

5א) לפ"מ דאמרינן בזבחים (ט, ב) ובמנחות (ג, ב): "אמר רבא, חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם, לשם חטאת עכו"ם כשירה וכו'. רב אחא בריה דרבא מתני כולהו לפסולא, מ"ט, ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת". ונראה ברור דמחלוקתם הוא בהגדר דשינוי קודש אם הוא דוקא כששינה את עצם הקרבן, או דגם שינוי בסבת הקרבן יחשב לשינוי קודש; דרב סובר כהצד הראשון, ורב אחא בריה דרבא סובר כהצד השני, לכן מתני כולהו גם חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לפסולא, אם כי עצם הקרבן לא נשתנה, אך הא ס"ס הסבה הלא נשתנה במחשבתו.

6ב) כמו שבין חטאת חלב לחטאת דם יש הבדל הסבות כן - נראה לי ברור - גם בין חטאת חלב של ראובן לחטאת חלב של שמעון, נמי יש הבדל הסבות, דשם הסבות שונות מצד העבירה, וכאן מצד העובר ואחת הוא. ואם ירצה המתעקש להפריד בין הדבקים, אביא לו שני עדים הלא הוא רש"י ור"ת ז"ל שכבר דימו זאת להדדי.

7רש"י - דכתב על הא דאיתא (זבחים ז, א): "אתמר, תודה ששחטה לשם תודת חבירו, רבה אמר כשרה; רב חסדא אמר פסולה". וז"ל: "וה"ה, בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם", וכונתו מבוארת דההבדל שיש בין חטאת חלב לחטאת דם, הוא אותו ההבדל יש גם בין תודת ראובן לתודת שמעון.

8ר"ת - דכתב (שם ז, א ד"ה אמר) על הא דאיתא שם: "אמר רבא, חטאת ששחטה לשם חטאת כשירה" וז"ל - כפי שהובא בתוס': "פירש רבינו תם, דרבא כרב חסדא ס"ל, דהא דרבה אידחי, וטעמא דתודה, משום (דכתיב תודת) שלמיו דידיה משמע". ועיין בתוס' שם שהשיגו ע"ז וכתבו: "משמע, דר"ל דאיירי ששחטה לשם חטאת חבירו. ונראה דלאו בהכי מיירי מדלא קאמר בהדיא חבירו, אלא מיירי בחטאת חלב לשם חטאת דם" אולם לי נראה ברור, דבודאי לא נעלם גם מר"ת דאיירי כנ"ל, ובכ"ז היה קשה לו, דכמו דכאן כשרה, ה"נ יהיה כשר גם בתודה ששחט לשם תודת חבירו; דהמרחק משני הדברים הללו אחת הוא כנ"ל, ולכן הוצרך לחלק דתודה שאני.

9ומשני בניני-אב אלה הנראים לצודקים, הרי יוצא לנו תולדה שלישית והוא דבר חדש מאד.

10דלפי מאי דפסקינן כרב אחא בריה דרבא, דגם חטאת חלב ששחט לשם חטאת דם פסולה, א"כ בכל שינוי בעלים איכא גם שינוי קדש, דהא לפ"ז גם שינוי בסבת הקרבן יחשב שינוי קודש, ובכל שינוי בעלים הרי יש ג"כ שינוי בסבת הקרבן דמה לי סבת העבירה או סבת העובר.

11ואי קשיא הא קשיא, למה לנו לפ"ז למוד מיוחד לשינוי בעלים ועושים זאת לשם חדש, הלא גם זאת נוכל לכלול בשם הכולל שינוי קודש?

12ע"ז נשיב אמנם כן, כששוחט או מקבל או זורק קרבן ראובן לשם שמעון שפיר מיפסלא, לא מטעם שינוי בעלים, אך מטעם שינוי קדש, כנ"ל, לפי האמת דפסקינן כרב אחא בריה דרבא; אולם כשאנו מדברים בשינוי בעלים, הלא כונתינו הוא כשחושב ע"מ שיתכפרו בו בעלים אחרים, כלומר, דבגוף הקרבן לא יחשוב כלל, ורק בהכפרה הוא חושב, ושינוי קודש הלא הוא רק כשחושב בגוף הקרבן כדאמרינן במנחות (ב, ב): "כאן בקומץ מחבת לשם מרחשת, כאן בקומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת", - מחבת לשם מרחשת במנא קא מחשב, ומחשבה במנא לא פסלה. ה"נ הכפרה הלא לא הוה רק פרט מפרטי הקרבן, דזהו שני ענינים נפרדים גוף הקרבן וכפרת הקרבן, כדמחלקינן ביניהם ביומא (נ, ב), בתמורה (י, א) ובנדרים (לו, ב): "אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן, המקדיש מוסיף חומש, ומתכפר עושה תמורה", דלענין חומש המקדיש הוא הבעלים דלו עצם הקרבן, ולענין תמורה המתכפר הוא הבעלים, ולכן משום שינוי קודש אין לפוסלו, דהא לא חשב בגוף הקרבן, ועפ"ז אנו צריכים לגדר מיוחד פסול דשינוי בעלים.

13וזהו ההסבר בגמ' בזבחים (ד, א) ובפסחים (ס, ב): "מה לשינוי קודש, שכן פסולו בגופו, תאמר בשינוי בעלים שאין פסולו בגופו".

14נמצא לפ"ז יצא לנו ממש ההיפך ממה שסוברים כולם, דמפני שחשב ע"מ שיתכפרו בעלים אחרים להכי מיפסלא, דאדרבא דהוא באופן אע"פ, כלומר דהיכא דשוחט או מקבל או זורק קרבן ראובן לשם שמעון בודאי מיפסלא, דהא חושב בגוף הקרבן ומשנה סיבת הקרבן, והוה שינוי קודש כמו בחטאת חלב ששחט לשם חטאת דם, אכן הרבותא הוא, דאע"פ שחשב רק שיתכפרו בעלים אחרים, אפ"ה מיפסלא.

15וא"כ, דינו של הרמב"ם "וכן אם שחט עולת ראובן לשם שמעון ולא עלתה לא לראובן ולא לשמעון" נעשה למוכרח ממילא.

16וממילא תסולקנה גם כל הקושיות שהקשה המל"מ, דשפיר קאמר מה "לשינוי קודש שכן פוסל בד' עבודות, תאמר בשינוי בעלים וכו'", שאינו פוסל אלא בזריקה, אם כי גם בשאר עבודות נמי נפסל, אך זהו שוב לא מטעם שינוי בעלים נפסל, אך מטעם שינוי קודש כנ"ל.

17ושפיר קאמר רב אשי (שם י, א) "ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר", דרב אשי לשיטתו, דלית ליה דחטאת חלב ששחט לשם חטאת דם פסולה, דהא אתמוהי קא מתמה שם על האי דינא "אמר ליה רב אשי לרב אחא בריה דרבא, בעיא דרבא היכי מתניתו לה", ולשיטתו בודאי כשר באופן כזה, דהא אין כאן לא שינוי קודש ולא שינוי בעלים.

18ויתורץ בזה גם קושית הרש"ש, מדוע השמיט הר"מ הך דינא דתודה ששחטה לשם תודת חבירו? דלפ"ד הרי זהו בכלל דבריו "וכן אם שחט עולת ראובן", כלומר, בכל הקרבנות יותפס עולה לדוגמא, ובמכוון כתב בעולה ולא בתודה, שלא תאמר דתודה דוקא.