דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ג נדרי לשמן ושלא לשמן טו

1ובזה יתישב מה שהיה קשה לי, איך משכחת האי דינא ד"על מי שמחויב חטאת נזיר וחטאת מצורע כשרה", דממ"נ קשה. - ולפ"ז יתישב, דשינוי קודש אין כאן מפני שאין מחשבתו בגופו. - ובזה יתישבו גם דברי רש"י במנחות (ג, ב).

2ובזה אמצא ישוב מספיק גם על מה שהיה קשה לי בהא דאיתא בזבחים (ט, ב): "אמר רבא, חטאת חלב ששחטה על מי שמחויב חטאת דם וחטאת ע"א פסולה, על מי שמחויב חטאת נזיר וחטאת מצורע כשירה"; באיזה אופן קמיירי, אם שגם זאת היתה במחשבתו, כלומר, שחשב להדיא לזרוק דמה שיעלה לחטאת נזיר וחטאת מצורע לשם חבירו המחויב זאת, למה פסק, "כשירה", נהי דמטעם שינוי בעלים לא נפסל, יפסל מטעם שינוי קודש, דהא קאמר לעיל, חטאת חלב ששחטה לשם חטאת נזיר לשם חטאת מצורע פסולה, הני עולות נינהו, ולקמן (י, א) הרי מסקנת הגמ' ד"שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה פסולה", דמחשבים מעבודה לעבודה, וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה י). ואם תימא שחשב בסתם, שהקרבן יעלה לשם חבירו אך במקרה הוא מחויב חטאת נזיר וחטאת מצורע, שוב יהיה קשה אמאי כשרה, הא לא עדיף ממי שאינו מחויב כלום דפסולה, מטעם שאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה כדלעיל (ז, א); בשלמא "על מי שמחויב עולה כשירה", משום טעמא דמסקינן התם "מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא", ועיין ברש"י שם, אבל הכא הרי לא שייך זאת, דנהי דנזיר ומצורע היו מביאים גם עולות, וגם החטאות שלהם הוי כעולות, אבל כמובן בכאן הרי לא שייך הסברא "כיון דהפריש עולה שייכא כולהו עשה שבידו אעולה ותו לא שייך חטאת גביה", (לשון רש"י על הא דמקיבעא וכו') דהא בין החטאות ובין העולות שלהם לא באים כלל לכפר רק להכשיר, ואם גם נימא דמכפרים, אבל בודאי לא הוי זאת כפרה מקיבעא רק מקופיא, וא"כ ממ"נ קשה?

3ועוד לדעת הרמב"ם (בפרק הנ"ל הלכה ט) דכתב "שחטה למי שאינו מחויב קרבן כלל, לא חטאת ולא עולה ולא שאר קרבנות, הרי זו פסולה, שמא מחויב הוא ואינו יודע", גם עלה אדינא דרבא "על מי שמחויב עולה כשירה" נמי יקשה, האיך משכחת לה, בממ"נ הנ"ל - דאם שחט בסתם לשם חבירו, אך במקרה הוא מחויב עולה, הרי יפסל מטעם שמא מחויב הוא - כלומר, חטאת - ואינו יודע, ואם גם זאת היתה במחשבתו, כלומר, שחשב בפירוש שיעלה לעולה לשם חבירו, הרי יפסל מטעם שינוי קודש מחטאת לעולה, לפי ההלכה דמחשבים מעבודה לעבודה?

4והקושיא לכאורה חזקה מאד, ואמנם לא ראיתי גם מי שנתעורר לזה; אבל לפי דברינו בפרק הקודם נוכל לומר, דלעולם מיירי שחשב בפירוש שיעלה לעולה או לחטאת נזיר וחטאת מצורע לשם חבירו, ואפ"ה שינוי קודש אין כאן; דהא לפי דברינו הרי בכל שינוי בעלים איכא לכאורה גם שינוי קודש, אלא מפני דשינוי קודש לא מיקרי אלא היכא דהוה מחשבתו בגופו, והכא הוא חושב רק בכפרה, א"כ אחת הוא אם חושב דיהיה לחבירו הכפרה של חטאת כפי שהקדיש, או גם כפרה של עולה בשינוי בכ"ז שינוי קודש לא הוה כאן כנ"ל.

5ועי' ברש"י מנחות (ג, ב ד"ה עולות בהדייהו נינהו), דמשמע מפירושו על הא ד"לשם חטאת נזיר, לשם חטאת מצורע פסולה" דהוא רק מדרבנן, ד"איכא למימר לשם עולת נזיר שחט"; ולכאורה קשה, א"כ איך קאמר "על מי שמחויב חטאת נזיר וחטאת מצורע כשירה" כיון דמדאורייתא לא הוה עולה, א"כ מדאורייתא הוה שינוי בעלים ופוסל? ועיין בזבחים שם דמקשה בפשיטות "הני עולות נינהו" ומשמע דמדאורייתא קאמר? אבל לפ"ד יתורץ, דבאמת חטאת נזיר וחטאת מצורע הרי עצם הקרבן בודאי הוי חטאת, אלא דהכפרה אין להן של חטאת אך כמו של עולה, ולכן כשאנו מדברים בשינוי קודש וזאת לא הוה אלא כששינה בעצם הקרבן, לכן הוכרח לאמר דהוא רק מדרבנן; אבל בשינוי בעלים דהוא לענין הכפרה, לענין זה בודאי יש לו דין עולה דאורייתא ולהכי כשרה מדינא. וממילא תתישב קושיתנו מהא דחטאת נזיר וחטאת מצורע דכשרה, דלעולם נוקי כנ"ל, ובכ"ז לא קשה דהא הוי שינוי קודש, דלענין שינוי קודש הרי אין לו כלל דין עולה, ורק משום גזירה דרבנן ובהא לא גזרו.