דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ג נדרי לשמן ושלא לשמן טז

1גמגום הכס"מ על הרמב"ם (פט"ו מהל' פסוהמ"ק הל' ט, יד) שנתן טעם "שמא מחוייב הוא ואינו יודע", ועוד דקדוקים בדברי הרמב"ם. - התירוץ שמתרצת הגמ' מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא אינו מובן לא לפירוש רש"י ולא לפירוש התוס'. - הרמב"ם גרס "עולה ששחטה על מי שאינו מחויב כלום". - אם בקרבן אחד יהיו דיני שני קרבנות ואחד מהם אינה פוסלת בו מחשבת שלא לשמה ויעשה השינוי בדין הקרבן הנ"ל מה הדין. - הציור הזה יש לנו בחטאת, דיש בו גם דין עולה דמכפרת על חייבי עשה, דשלא לשמן אינו פוסל בו. - והספק הזה תלוי בהא דמקיבעא או מקופיא מכפרא. - ולכן הוזקק הרמב"ם לומר "שמא מחויב הוא ואינו יודע". - ובזה יתישב הכל.

2רמב"ם (פט"ו מהל' פסוהמ"ק הלכה ט): "חטאת ששחטה לשם מי שאינו מחויב קרבן כלל, לא חטאת ולא עולה ולא שאר קרבנות, הרי זו פסולה, שמא מחויב הוא ואינו יודע". ושם (הלכה יד): "עולה ששחטה על מי שאינו מחויב קרבן כלל לא עלתה לבעלים, שהרי שחטה שלא לשם בעלים. ואע"פ שזה ששחטה לשמו אינו מחויב כלום בענינו, א"א שלא יהיה חייב כפרה לשמים, שאין לך אדם מישראל שלא עבר מעולם על מצות עשה".

3וכתב בכס"מ ע"ז: "ויש לגמגם, ששם נתן טעם, [כלומר, גבי חטאת] שמא מחויב הוא ואינו יודע, וכאן נתן טעם, שא"א שלא יהא חייב כפרה לשמים, ובגמרא נתנו טעם זה ולא הראשון?" עוד קשה למה השמיט הא דאמר רבא, חטאת ששחטה על מי שמחויב חטאת נזיר וחטאת מצורע כשרה? והנה הקושיא השניה כמדומה לי כי נוכל לתרץ בנקל, דהרמב"ם רמז זאת בלשונו הזהב בדברים קצרים דכתב "לשם מי שאינו מחויב קרבן כלל, לא חטאת ולא עולה ולא שאר קרבנות", כונתו בודאי לזה, דאם מחויב שום קרבן לו גם חטאת נזיר וחטאת מצורע שוב לא יהיה הדין דפסולה, אבל הגמגום הראשון גמגום חזק הוא, ובאמת מי חכם ויגיד לנו פשר דבר למה הניח הרמב"ם את הודאי - שאין לך אדם בישראל שאיננו מחויב - ותפס את הספק "שמא מחויב הוא"?

4ועוד יש לדקדק על הא דכתב בפרק הנ"ל (הלכה ח): "אבל אם שחטה לשם א' שהוא מחויב עולה הרי זו כשרה ולא עלתה לבעלים". מאין הוציא את דבריו האחרונים אלו, הרי בגמ' הוזכר סתם באופן זה "כשרה"? (ועיין בפרק ד' בשמעתתא זו מה שכתבנו בזה אך הרבה פנים לתורה).

5ונראה לי לומר בזה דבר חדש דלהרמב"ם היה פירוש אחר בכל הסוגיא, וגרסא אחרת; דבאמת התירוץ שמתרץ הגמ' "מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא", אינו מובן כלל בכאן, רש"י (ז, ב ד"ה מקופיא מכפרא) אסבר לן בטעמא דהאי מילתא כנ"ל: "כיון דהפריש עולה שייכי כולהו עשה שבידו אעולה, ותו לא שייך חטאת גביה", אכן בתוס' (ז, א ד"ה חטאת) הוכיחו בצדק, דמיירי בכאן "כגון שלא הפרישה עדיין, דאי הפרישה הוה ליה כעל מי שאיננו מחויב כלום", עיש"פ. וא"כ החילוק בין מי שאיננו מחויב כלום, לבין מי שמחויב עולה אין לו שום טעם ומובן, דהא תפסינן דכל אחד בודאי מחויב עולה ואפ"ה אמרינן דחטאת מכפרת גם ע"ז ונפסל מטעם שינוי בעלים?

6לכן בחר לו הרמב"ם דרך אחרת בסוגיא זו, דהוא גרס בכאן "עולה ששחטה על מי שאינו מחויב כלום", כפי שהובא גירסא זו גם בתוס' (שם ד"ה על מי), וכפי שנראה גם מקושית הגמ', דהקשה בתר דקאמר "ואמר רבא, חטאת מכפרת על חייבי עשה", ולא הקשה על מימרא קמא, והבן. וקושית הגמ' ותירוצם תסובנה על הציר הזה.

7נצייר נא, שבקרבן אחד יש דיני שני קרבנות, אחד ששלא לשמן פוסל בו, והשני ששלא לשמן אינו פוסל בו, ויעשה שינוי קודש או שינוי בעלים רק בהשני - דיש לחקור, אי נימא ס"ס הרי חשב בקרבן מחשבה הפוסלת בו, או כיון דהשינוי השם היה רק בדין השני, ששלא לשמן אינו פוסל בו לא נפסל.

8והנה הציור הזה בשלימותו יש לנו גבי חטאת, דחטאת, אם הוא רק קרבן אחד, אך בה נמצא דיני שני קרבנות, היינו קרבן חטאת - דמכפרת על חייבי כריתות - וקרבן עולה - דמכפרת גם על חייבי עשה; והנה כששחט על מי שמחויב חטאת, כלומר, על חייבי כריתות, הנה פגע השינוי בעלים בהחטאת שבחטאת, אבל אם שחט על מי שמחויב עולה, נהי דגם חטאת מכפרת על חייבי עשה, אבל השינוי בעלים הרי לא היה רק בהעולה שבחטאת, ולא בהחטאת שבחטאת, ועולה הרי כשר שלא לשמן ה"נ, או, ס"ס הרי הקרבן אחד, ושינוי בעלים ס"ס נעשה בו מיפסיל לגמרי.

9וכדי להתיר את הספק הנ"ל נחוץ לנו לחקור בהקדם בהא דחטאת מכפרת על חייבי עשה, אם הוא "מקיבעא", כלומר, דבאמת יש לו דיני שני קרבנות קרבן חטאת וקרבן עולה, או דהוא רק מקופיא, כלומר, דעיקרו הוא בא רק לחיוב כרת, והא דמכפר על חייבי עשה הוא רק דבר צדדי בו. דאם נימא כהצד הראשון בודאי מסתבר דנפסל לגמרי כנ"ל, דהא ס"ס הרי הקרבן אחד; אבל אם נימא כהצד השני, אז לא תוכל להשפיע על עצם הקרבן. וזהו שהקשה המקשן, שסבר כהצד הראשון כיון דחטאת מכפרת גם על חייבי עשה, אמאי כשרה ב"חטאת שחט על מי שמחויב עולה", ושפיר תירץ לו התרצן ע"ז, דהאמת כהצד השני, "מקיבעא לא מכפרא וכו'".

10נמצא לפ"ז היה צריך להיות גם בחטאת ששחט על מי שאינו מחויב כלום, נמי כשרה, דנהי דאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה, אבל השינוי בעלים לא היה רק בהדבר הצדדי דאין לו השפעה על עצם הקרבן, ולכן שפיר הוכרח הרמב"ם לתת טעם חדש "שמא מחויב הוא ואינו יודע".

11וא"ש גם מה שפסק ב"על מי שמחויב עולה כשר ואינו מרצה", דהא ס"ס העולה שבחטאת נפגע ממחשבת שלא לשמן, וגם בעולה הא דינא הוא "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירים, אלא שלא עלו לשם חובה", והכל יתישב בזה אל-נכון.