דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ג נדרי לשמן ושלא לשמן ה

1הרמב"ם (פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הל' יא) מחלק בין פסח לחטאת, דבהראשון אף לשם חולין פסול. - טעמו אינו ברור כלל כתמיהת הר"מ. - דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, עפ"י דבריו במורה נבוכים, דלה' לא שייך רק באלה שכולם כליל. - בכל הקרבנות האכילה היא רק מצוה פרטית בהכפרה, לא כן בפסח דמסתעפת מעצם הכפרה.

2כתב הרמב"ם (פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה יא): "הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם, בין ששינה שמו לשם זבח אחר, בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לד'". ונראה ברור, דמחלק בין פסח לשארי קרבנות, אבל טעמו, משום שנא' זבח פסח הוא לד', אינו ברור לנו כל עיקר, אמת דמקרא זה ילפינן בזבחים (י, ב), דבעינן לשמן, ושלא לשמן פסול, אבל הרי גם בחטאת ילפינן, דשלא לשמן פסול, ובכ"ז לשם חולין שאני? ועיין בכס"מ שדחק בזה.

3אכן דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, כי את טעמו ונמוקו בזה אנו יכולים למצוא במקום אחר בספרו "מורה נבוכים" חלק שלישי (פרק מו) וז"ל שם "והנה ראיתי להעירך על ענין נפלא מאוד וכו' והוא אמרו בשעיר ר"ח לבד חטאת לד', מה שלא נאמר בזולתם מן החטאות, וטעמו מבואר אצלי מאד וכו'. ולזה ביאר בהעולות אשה לד', מפני שהם נאכלים; ולזה לא יצויר, שיאמר בשעירים חטאת לד', בהיותם נאכלים לא נשרפים, וכאשר חשש שידמו בשעיר ר"ח, שהוא קרבן ללבנה וכו' ביאר בו, שזהו למצות השם לא ללבנה" עכ"ל. והנה לכאורה יקשה לנו לפי כלל גדול הזה, הא פסח נאכל גם לישראלים, וא"כ "לד'" למה הוא בא שם? אכן באמת, חלוק הוא אכילת פסח מאכילת כל הקרבנות, דאף דבכולם האכילה הוא מצוה, כדאמרינן "ואכלו אותם אשר כופר בהם, מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים" (יבמות צ, א פסחים נט, ב, יומא סח, ב), אבל זהו רק מצוה פרטית בהכפרה, לא כן גבי פסח, דמהאכילה מסתעפת עצם הכפרה; והא ראיה, דבכל הקרבנות, אפילו לר' יהושע, אם נטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם, ובפסח, אפילו לר' אלעזר, אם נטמא או נאבד הבשר אינו זורק את הדם כמבואר בפסחים (עח, ב במשנה); וזהו גם הטעם, דבפסח בעניני שלא לשמן הנה מלבד שינוי השם ושינוי בעלים, פוסל בו גם מחשבת "שלא לאוכליו ושלא למנויו", משא"כ בכל הקרבנות, כמבואר בפסחים (סא, א) - משום דבכל הקרבנות איננו כלל בעלים על עצם הקרבן, ורק על הכפרה יחשב בעלים, כמו שביארנו בפרק הקודם, ולכן שינוי בעלים איננו פוסל, רק כשיחשב שיתכפרו בו בעלים אחרים, כמבואר בתוס' זבחים (ב, א ד"ה כל), אבל באכילה לא שייך שינוי בעלים, דהא ע"ז איננו כלל בעלים; משא"כ בפסח דהאכילה הוא היסוד אשר עליו נבנה הכפרה, הוי בעלים גם ע"ז, ולכן כתבה התורה שפיר גבי פסח "לד'", אף דנאכל, משום דגם האכילה הוא "לד'", לפעול את הכפרה.

4ומה יצהירו לנו עתה דברי הרמב"ם ז"ל, דאף שבחטאת אם שחט לשם חולין כשר, מ"מ בפסח פסול, משום שנאמר "זבח פסח הוא לד'" ומוכח מכאן, דגם האכילה שייכת להכפרה, ולענין כפרה הרי בעינן לשמן ממש, כנ"ל, ואם שחט לשם חולין נהי דיחסר ה"שלא לשמן", אך אין גם לשמן כנ"ל ולהכי גם פסול.