דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ג נדרי לשמן ושלא לשמן ז

1באמת רק בפסח לבד שייך הגדר שליחות, משום דשם הלשמן הוא המכשיר, לא כן בחטאת דשלא לשמן הוא הפוסל. - ובזה יובנו דברי הגמ' בפסחים (ז, ב) "פסח וקדשים מה איכא למימר". - עפ"י דברי הר"ן, דהיכא דבעינן שליחות כו"ע מודים דמברכינן בל'. - מפסח יקשה לכו"ע ומקדשים לרב פפי לבד.

2ונוסיף עוד להעמיק בזה ונראה, דלא רק בכל הקרבנות שכשרים בשלא לשמן, דלא שייך בהו גדר שליחות לענין הכשר הבשר, אך גם בחטאת שפסולה שלא לשמה, נמי לא שייך גדר זה; ומכלל דברינו יתבאר לך, דרק בפסח אתמר האי דינא דשליחות, ולא בשום קרבן אחר (כאשר באמת לא הוזכר בשום מקום להדיא בקרבן, מלבד פסח, דבעינן בשחיטתו שליחות).

3דהלא בהפרקים הקודמים כבר נתבאר למדי, דאף דהמשנה סתמה סתם "חוץ מפסח וחטאת" (זבחים ב, א), בכ"ז גדריהם אינם שוים, דבפסח הלשמן הוא המכשיר, ובחטאת השלא לשמן הוא הפוסל כנ"ל, והנחתנו הלא היא דגדר שליחות הוא רק היכא דהמעשה יתהוה משני דברים, מפעולה וממחשבה, א"כ רק בפסח, דהמחשבה היא ג"כ מהמכשירים שייך לומר זאת, אבל בחטאת, דהמכשיר הוא באמת רק הפעולה לבד, א"כ שוב לא שייך בה שליחות, דמאי נימא, דבלי שליחות יחסר הלשמן, אך הא ליכא גם השלא לשמן כנ"ל, וממילא כשר.

4וז"ש רבי יהושע בן קרחה, מכאן ששלוחו של אדם כמותו רק בפסח לבד מושחטו אותו וכו' ולא בשום קרבן אחר.

5ועפי"ז יש לנו פרפרת נאה להבין דברי הגמ' בפסחים (ז, ב): "מיתיבי, ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה? התם נמי היכי נימא, נימא לשחוט, לא סגיא דלא איהו שחיט, פסח וקדשים מאי איכא למימר? וכו'", ומוזר לנו לכאורה מאד הדברים "פסח וקדשים" מדוע הפריד בין הדבקים, כאילו פסח לא היה קדשים, ומפני מה לא כלל אותם בשם הכולל "קדשים"? [אמנם גם בחולין (יב, א) נמי יש לשון כזה, אבל את זה כבר פירשנו בשמעתא ט פרק יז].

6אכן יתבארו ויתלבנו הדברים עפ"י דברי הר"ן (פסחים ג, ב, מדפי הרי"ף ד"ה וקשיא), שנהיר לנו עינא בכללא דהאי מלתא, שעל חלק מהמצוות מברכינן בעל, ועל שאר בל', דההבדל הוא בזה, דהמצוות שאי אפשר לו להפטר ע"י אחר כתפילין וסוכה וציצית מברכינן בל', שמורה דהמצוה עליו רמיא, משא"כ המצוות שאפשר לו ליפטר ע"י אחר, היינו שליח, כביעור חמץ ומילה ועוד, דמברכינן ב"על" דאי אפשר לברך בל' "דלא סגיא דלאו איהו עביד". - וכתב עוד: "ואיכא למידק תו מתוספתא דברכות, היה מהלך להפריש תרומה ומעשרות מברך: אקב"ו להפריש וכו', והא תרומה, שאפשר להתקיים ע"י שליח ואפ"ה לא מברכינן בעל? י"ל, כיון שהשליח אינו נכנס לתרום אלא מדעת בעלים, דהא קי"ל התורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה, דדרשינן אתם גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם לדעתם אף שלוחכם לדעתכם, וכיון שכן הוא אינו יכול להפטר ממנה אלא ע"י עצמו. ולא דמי לביעור ומילה, שאחר יכול לפטרו מהם שלא מדעתו". הרי לא בסתר דיבר, דבדברים שבלי שליחות המעשה לא הוה כלל מעשה כתרומה, א"כ מיקרי תמיד ע"י עצמו, דהא שלוחו של אדם כמותו ונחוץ לברך בל', ומחלוקתם היא רק בדברים שגם בלי שליחות, המעשה הוי מעשה, אלא השליחות הוא רק שתהיה נחשבת אליו המצוה.

7ומה מדויק עתה, לפ"ז, דברי המקשן "פסח וקדשים מאי איכא למימר", וחלק זאת לשנים, משום דקושיתו היא בשנים: א) מפסח, דיקשה לכ"ע, בין לרב פפי ובין לרב פפא, דהא שניהם מודים, דהיכא דבלי שליחות לא הוי כלל מעשה, מיחשב לסוג המצוות שאי אפשר להפטר אלא ע"י עצמו, דנחוץ לברך בל', ובפסח הרי בלי שליחות לא הוי כלל מעשה, דגם הבשר פסול. ב) "וקדשים", דכל הקדשים, ואף חטאת בכלל, אם גם נשחט בלי שליחות הבעלים, דכשר, וא"כ לסוג המצוות שעליו רמיא, אלא שיכול לפטור גם ע"י אחרים, דלרב פפא לא יקשה, אך לרב פפי קשה, דהא לדידיה גם בסוג מצוות כזה מברכינן בל' כביעור חמץ.