דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ג נדרי לשמן ושלא לשמן ח

1הקושיא מדוע יוצאים בחלות תודה ורקיקי נזיר במצת מצוה כשעשאן למכור, כיון דאין ברירה, ואנן בעינן מצה המשתמרת לשם מצה. - באמת אם אין ברירה לא הוברר הלשמן, אך ג"כ לא הוברר השלא לשמן. - וזהו ההבדל מגט למצה, דבגט הלשמה הוא המכשיר, לא כן במצה, דהשלא לשמה הוא הפוסל.

2ומענין לענין באותו ענין - ראיתי מקשים על הא דאמרינן בפסחים (לח, ב) בטעמא דהך מלתא דחלות תודה ורקיקי נזיר עשאן למכור בשוק יוצא בהם, משום דאימלוכי מימליך, אמר אי מזדבן מזדבן, אי לא מיזדבן איפוק בהו אנא; הא כיון דבעינן במצות לשמה, דילפינן מושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה, ואמרינן בגיטין (כד, ב): "יתר מיכן, אמר ללבלר, כתוב לאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בו", משום דאין ברירה, אלמא היכא דבעינן לשמה כספוקי מספקא ליה לא מיקרי זאת לשמה, וא"כ ה"נ אמאי יצא כיון דאימלוכי מימליך?

3אולם לפי דרכנו הנ"ל אין כאן התחלת קושיא; ד"אין ברירה" פירושו, דלא הוברר בודאי למפרע, דכך הוא כמו שהוא עתה, אבל מובן דלא הוברר גם להיפך; וכבר ביארו, מה דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה, משום דספיקא דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא. וא"כ לענין לשמן כשתלה את הדבר בספק והוברר אח"כ, הנה נהי דאין ברירה ולא הוברר שהוא לשמן, אך הא לא הוברר גם להיפך שהוא שלא לשמן, ויחסר איפא בנ"ד גם הלשמן וגם השלא לשמן.

4לכן בגט דבעינן הלשמה בתור מכשיר דהא אף בסתמא פסול, שפיר אמרינן כיון דאין ברירה "לאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בו", אבל במצה, לפי מה שכתב הריטב"א בפסחים (מ, א ד"ה והא דא"ר הונא), דגם סתמא כשר, וכן מוכח גם מדעת הפוסקים באו"ח (ס' תס סעיף א), דבשעת הדחק מקילין כשלש או אפה עכו"ם בישראל עומד על גביו [עיין בב"ח ומג"א (ס"ק א) שם אשר הוא באמת דעת הראשונים הרא"ה, שהובא בחידושי הריטב"א שם] והלא מבואר בתוס' מנחות (מב, א ד"ה ואל ימול כותי), דזה תליא בהא, דבגט דבעינן לשמה ממש לא מהני גם בישראל עומד ע"ג כמבואר בגיטין (כג, א), ובמילה וציצית דמהני הוא משום דסתמא כשר, כלומר, דרק שלא לשמן הוא הפוסל, לכן כשר בישראל עומד ע"ג; וכשהכשירו במצה באופן זה אלמא דדעתם דגם כאן רק השלא לשמה הוא הפוסל, ולכן שפיר קאמרינן היכא ד"אימלוכי מימליך" כשר, אם כי אין ברירה, דהא לא הוברר גם להיפך, דיחשב ל"שלא לשמה" כנ"ל.