דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין י
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 14 10
Open in the reader →1לשיטת הרמב"ם קשה דברי המקשן בזבחים (לו, ב). - חקירה בהא דמחשבות מוציאות זו מזו אם משום דעצמותן של המחשבות שונות או משום דהפסולים שונים. - ונ"מ במחשבות שונות ופסול אחד. - וע"ז תסוב השקלא וטריא בכאן. - אכן יש להעיר, דהא ר' יהודה לית ליה כלל דמחשבות מוציאות זו מזו. - אכן מדברי תוס' זבחים (כז, א) משמע דגם ר' יהודה סובר הא, אלא דפליג בזה דסובר, תפוס לשון ראשון. - בזה תתישב קושית התוס' בזבחים (שם), דנ"מ כשאיננו איסור אחר, אבל ס"ס היא מחשבה אחרת.
2זבחים (לו, ב): "אמר רבי אבא, ומודה ר' יהודה שחוזר וקובעו לפיגול. אמר רבא תדע, דפיגול לפני זריקה לא כלום הוא ואתיא זריקה קבעה לה בפיגול; ולא היא, התם הוא חדא מחשבה הכא תרי מחשבות. איתיביה רב הונא לר' אבא, ליתן את הניתנין למעלה למטה, למטה למעלה - לאלתר כשר וכו' למחר פסול. חזר וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת; תיובתא דרבי אבא תיובתא". - ופירש רש"י (ד"ה למחר פסול) דהקושיא היא משום דאוקי בפרק שני משום מחשבת הינוח כר' יהודה. ולכאורה קשה מזה לדעת הרמב"ם שהבאנו לעיל (שמע' יב, פ"ט) דמתני' קאי אף לחכמים, והא דאמר מידי דהוה אמחשבת הינוח ואליבא דר' יהודה הוא רק לדוגמא, א"כ דקארי לה מאי קארי לה?
3אכן לפי דברינו יוטעם גם הדבר הזה, דהנה יש לחקור בהא דאמרינן דמחשבות מוציאות זו מידי זו, אם הוא מפני דעצמותן של המחשבות שונות זו מזו, או משום דהפסולים המסתעפים מהמחשבות שונים זה מזה, ונ"מ במחשבות שונות ופסול אחד אם הוה פיגול או לא.
4וע"ז תסוב השקלא וטריא בכאן, דהא מחשבת הינוח לר' יהודה פועלת פסול פיגולי בלי הכרת שיש תמיד בפיגול, וכשחשב אח"כ מחשבת פיגול אמיתית, הנה המחשבות שונות אבל הפסול אחד. ואת זה בא ר' אבא להשמיענו, דרק הפסולים השונים המסתעפים מהמחשבות מוציאים זה מידי זה, ולכן כשחפץ רבא להביא ראיה מפיגול לפני זריקה, מדחינן "התם חדא מחשבה היא הכא תרי מחשבות"; ואולי כהצד הראשון דעצמותן השונות של המחשבות מוציאות, וא"כ גם בכאן אף דהפסול אחד הוא אבל ס"ס המחשבות שונות ולא הוי פיגול.
5וע"ז מותיב שפיר תיובתא ממחשבת זריקה שלא במקומו, אף דאתיא גם לחכמים, אבל הלא אמרנו בטעמן, דגם הם סוברים דהפסול והכרת שיש בפיגול שני מושגים הם, ובזה רק מכרת ממעטינן אבל הפסול הפיגולי ישאר. וא"כ כשחשב אח"כ מחשבת פיגול אמיתית, הלא ג"כ, פסול אחד הוא, אם כי מחשבות שונות, ובכ"ז אמרינן דאין בו כרת, ומחכמים נשמע לר' יהודה.
6אמנם יש להעיר לפ"מ דכתב רש"י (כט, ב ד"ה ר' יהודה אומר): "אכולה מתני' פליג, דלית ליה מחשבות מוציאות זו מידי זו" וא"כ אין ראיה מחכמים לר' יהודה, דרק לחכמים דאית להו מחשבות מוציאות זו מידי זו אמרינן כיון דהמחשבות שונות אין בהן כרת?
7אך עיין בתוס' זבחים (כז, א ד"ה אלא) שכתבו: "והקשה הר' חיים, מידי דבר אחר כתיב כו'? וי"ל, דסמיך אקרא דלא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות", אע"ג דלשיטת רש"י ותוס' קאי זה לר' יהודה? ומשמע דגם הוא סובר הא דמחשבות מוציאות זו מידי זו, אלא דפליג בהא דאית ליה תפוס לשון ראשון, אבל הא דמחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן דגם הוא מודה דאין בו כרת, הוא ג"כ מטעם דמחשבות מוציאות זו מידי זו.
8ועי' בלשון רש"י (כח, ב) על הא דקאמר כהרצאת כשר כך הרצאת פסול: "לא ירצה המקריב - משמע דאזריקה קאי, לא תהא זריקה זו מרצה, ש"מ דעד שיזרק הדם מחשבת פיגול תלויה ועומדת, נזרק הדם הוקבע הפיגול, לא נזרק הדם כגון שנשפך בטל הפיגול". ועי' במשנה (לב, א): "וכולן שקיבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל" ופירש רש"י ע"ז: "לפי שאין ראוין לה, ואין מחשבה פוסלת, אלא במי שראוי לעבודה, דכתיב המקריב אותו לא יחשב בראוי להקרבה הכתוב מדבר"; ומכל הלין משמע דמכהרצאת כשר לא נוכל למעט היכא דאיכא פסול אחר, דלא ירצה המקריב לא נאמר רק דהפיגול תלוי ועומד עד פעולת הזריקה, אבל אחת היא לנו אם הי' בהעבודות עוד איזה פסול או לא, ולכן נחוצים לנו על כל אלה למודים מיוחדים, על פסולים בהעובד מדכתיב המקריב בראוי להקרבה, ועל פסולים במחשבה מדכתיב לא יחשב, וא"כ גם ר' יהודה סובר הא דלא יחשב - וא"ש הכל.
9ובזה יש חומר בידינו לישב קושית התוס' בזבחים (כז, א ד"ה יצא) שכבר דברנו בזה והוא: "וא"ת, אמאי איצטריך לקמן לא יחשב לומר, שמחשבות מוציאות זו מזו, תיפוק ליה מהכא מי שפיגולו גרם לו יצא זה שאין פיגולו גרם לו"?
10דנ"מ רבתי בין שני המעוטים הללו - למשל, כשחשב מחשבת הינוח לר' יהודה ואח"כ חשב מחשבת פיגול, או חשב מחשבת הזמן בשלא במקומו, ואח"כ חשב מחשבת פיגול כהוגן, דכאמור, בשני הדברים הללו הפסול אחד הוא, פסול פיגולי, אך המחשבות שונות זו מזו, דמטעם איסור אחר גרם לו לא אפשר למעטינן, דלאו איסור אחר הוא, אך פסול פיגול, ושפיר קורין ע"ז מי שפיגולו גרם לו, אבל מטעם לא יחשב מחשבות מוציאות זו מידי זו שפיר ממעטינן, דהא ס"ס המחשבות שונות זו מזו - כנ"ל.