דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין ט

1בפה"מ להרמב"ם שם משמע דכל טעמא דמתני' הוא משום דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול, שזהו לכאורה נגד הגמ' הנ"ל. - באמת הוא סובר דהלאו ד"לא יחשב" איננו סבה להסתלקות הפיגול, אך טעם, שגם זה נכנס תחת הגדר דלא קרבו כל מתיריו.

2והנה בפה"מ להרמב"ם על המשנה הנ"ל כתב: "ואמרו בגמ', דין הפיגול לא ירצה, כהרצאת כשר כך הרצאת פגול, מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו, אף הרצאת פגול עד שיקרבו כל מתיריו, וזה ענין מה שאמר ובלבד שיקרב המתיר כמצותו, רוצה לומר, כי מה שאמרנו חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת ע"מ שלא קדמה למחשבה הזאת וכו', ולא תבא אחריה עוד מחשבה מן המחשבות הפוסלות, שזהו הפיגול שחייבים עליו כרת וכו'; אבל במקום שקדמה או איחרה למחשבת הזמן שום דבר שפוסל הקרבן מצד אחר וכו' אותו הזבח פסול ואין חייבים עליו כרת, לפי שלא קרב המתיר כמצותו וכו'. ועלה מזה מה שאמרנו כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול, והתחיל לבאר זה בשתי דוגמות, ואמר, כיצד קרב המתיר כמצותו וכו'".

3ודבריו ברור מללו, דכל טעמא דמתני' הוא משום דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול, וזה הוא לכאורה נגד דברי הגמ' כנ"ל?

4ונראה מזה, דהרמב"ם סובר דהא דלא יחשב מחשבות מוציאות זו מידי זו איננה סבה להסתלקות הפיגול, אך סבה שיוכנס גם זאת תחת הגדר שלא קרבו כל מתיריו, והסבה להסתלקות נשארת איפה הא דליכא כאן כהרצאת כשר; דבאמת ה"לא יחשב" בא רק ללמדנו שמחשבות מוציאות זו מידי זו, אבל מי חכם ויגד לנו איזה מחשבה מוציאה מידי חברתה, אם החוץ למקומו מחוץ לזמנו או להיפך; וה"לא ירצה" אם שבא להגיד דבעינן קרבו כל מתיריו, אבל אולי כיון דהעבודה הרי נעשית בהכשר, אלא דמחשבה פסולה יש כאן, אולי אין כלל בכחה של המחשבה השניה לקבוע הפסול המסתעף מזה, אחרי דכבר חלה המחשבה הראשונה, ובא ה"לא יחשב" לומר, שאמנם מחשבות מוציאות זו מידי זו, וממילא חלה המחשבה השניה גם על המחשבה הראשונה, וכיון דחלה ממילא הרי חסר כאן התנאי של קרבו כל מתיריו, דהא איכא פסול בדבר. וז"ש הרמב"ם דבא לתת הטעם האחרון, דאין כאן פיגול הוא משום דלא קרבו כל מתיריו, - ור' יהודה כיון דלית ליה מחשבות מוציאות זו מידי זו, ואין המחשבה השניה חלה כלל, ממילא יחשב זאת לקרבו כל מתיריו כנ"ל.