דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין יב

1חקירה בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה. אם החידוש הוא בהמחשבה או בהעבודה. - בהרמב"ם מבואר להדיא כהצד השני. - בזה הסיר את קושית התוס' בזבחים (י, א). - ובזה יש לישב גם קושית התוס' שם (ד, ב).

2בזבחים (ט, ב) וחולין (לט, א) איתא: "אתמר, שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה, ר' יוחנן אמר פסולה, ור"ל אמר כשירה; ר' יוחנן אמר פסולה, מחשבים מעבודה לעבודה וכו' ור"ל אמר כשירה, אין מחשבים מעבודה לעבודה" והלכה כרבי יוחנן.

3ויש לחקור בגדרא דהאי מלתא, אם החידוש הוא במחשבה, כלומר, דאף דהמחשבה היתה בעבודה אחרת, בכ"ז הוי כאילו חשב אודות העבודה זו בעצמה שעובד אותה, או דהחידוש הוא בהעבודה, כלומר, דאף דבעת חשבו עבד עבודה אחרת, בכ"ז הוי כאילו עבד את אותה העבודה בעצמה שעליה חשב; למשל, כשחשב בעת השחיטה על הזריקה, להצד הראשון יהיה החסרון בהשחיטה, אבל להצד השני יהיה החסרון בהזריקה, כמובן מאליו.

4והנה מצאתי דהרמב"ם המורה לנו כל סתום והמגלה כל טמיר בא לנו לעזר גם בזה, בבארו לנו בלשונו הזהב (פרק טו מהל' פסולי המוקדשין הלכה י): "שחטה לשמה וחשב בשעת השחיטה לזרוק דמה שלא לשמה, הרי זו פסולה, לפי שמחשבין מעבודה לעבודה, וזאת המחשבה שחשב בשעת השחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה ולפיכך פסולה". ונראה ברור, דדעתו כהצד השני דהוי כאילו עבד את העבודה שעליה חשב, ולכאורה מנין לו זאת ולמאי נ"מ כתב כ"ז מה שאין דרכו מעולם לכתוב רק לשון הגמ'?

5אכן הכל בחכמה עשה, דבעקימת שפתיו הסיר את קושית רבותינו בעלי התוס' שם (י, א ד"ה מקום), שכתבו: "וא"ת, שוחט שלא לשם אוכלים בפסח יוכיח, דשוחט שלא לשם אוכלים פסול ושוחט ע"מ לזרוק שלא לשם אוכלים כשר? וי"ל, דלא דמי התם דזורק עצמו שלא לשם אוכלים כשר".

6ובאמת קושיתם ופרוקם מתלי תלי בחקירתנו הנ"ל; דלהצד הראשון הרי הקושיא, קושיא חזקה דכיון דהוי כאילו חשב אודות העבודה זו בעצמה שעובד עתה, א"כ נהי דכשיחשוב בזריקה כשר, בכ"ז כשחושב בשחיטה אודות הזריקה היה צריך להיות פסול; אבל להצד השני דהוי כאילו עבד כנ"ל, אין כאן קושיא כלל כדבריהם "דזורק עצמו שלא לשם אוכלים" כשר.

7ובזה יש בידינו לישב קושית התוס' (ד, ב ד"ה רב אשי) שנשארו בתמיהא על הא דאמר רב אשי, אמר קרא ונרצה לו לכפר עליו ולא על חבירו שכתבו: "תימה למה לי קרא לשינוי בעלים בזריקה, הא אפילו שאר עבודות לא מיפסלי אלא בשוחט ע"מ לזרוק כ"ש בזורק עצמו שלא לשם בעלים?"

8דהנה לכאורה יל"ד לפ"ז על הא דפרכינן בזבחים (ח, א) "אשכחן זריקה בשינוי בעלים בין למצוה בין לעכב וכו', בשאר עבודות בשינוי בעלים בין למצוה בין לעכב מנלן" דלפי מאי דקי"ל כרבי יוחנן, דמחשבים מעבודה לעבודה, דילפינן ממחשבת פגול, א"כ גם בלי קרא מיוחד לשאר עבודות ממילא ידעינן דפוסל בהן מחשבת שינוי בעלים, היינו שחושב לזרוק לשם בעלים אחרים אחרי שהנחנו כהצד השני?

9אבל באמת איננה קושיא כלל, דאמנם לפי המסקנא בגמ' שם (י, א), דמשינוי בעלים הוא דילפינן דמחשבים מעבודה לעבודה שפיר תפס הרמב"ם כהצד השני ד"זאת המחשבה שחשב בשעת השחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה ולפיכך פסולה", דלהצד הראשון הרי לא יפסל כלל דהא כשחושב בשחיטה גופה כשר; אבל לולא האי קרא דפוסל שינוי בעלים בשאר עבודות והוה ילפינן דמחשבים מעבודה לעבודה ממחשבת פגול לא היה כלל הכרח לומר כהצד השני, ואדרבא היה מזה עוד סתירה, דהא פגול פוסל גם כשחושב ע"מ להקטיר את האימורין חוץ לזמנו או לאכול כזית בשר, ולא נוכל לאמר דהוי "כאילו עבד אותה העבודה בעצמה שעליה חשב", דהא בהקטרה גופה אינה פוסלת מחשבת פגול כמבואר בזבחים (יג, א) ובע"כ דהוי החסרון בעבודה שעשה, ולכן שפיר ניחא דנצריך קרא לשאר עבודות בשינוי בעלים כנ"ל.

10וממילא יש חומר בידינו לישב גם קושית רבותינו בעלי התוס' הנ"ל, שהקשו בהיפך למה לי קרא לשינוי בעלים בזריקה? דלולא האי קרא הוה ילפינן במחשבים מעבודה לעבודה מפיגול, ונתפוס כהצד הראשון דהחסרון בעבודה שעשה, והיה נאמר שפיר, דאף שבזריקה גופה אינה פוסל בכ"ז בשוחט ע"מ לזרוק פסול כמו פגול כנ"ל, ועכ"פ לא היינו יכולים למילף דבזריקה פוסלת מהא דשוחט ע"מ לזרוק פסול, אחרי דשם לולא קרא הוה אמינא דהחסרון בשחיטה ולא בזריקה.