דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין יג
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 14 13
Open in the reader →1קשה לפי הנ"ל, איך אמרינן בע"ז דמחשבים מעבודה לעבודה, אחרי דשם אינה פוסלת המחשבה בהזריקה גופה. - באמת הא דבזריקה אינה פוסלת מחשבת ע"ז הוא מפני ד"אחר שהוכשר איך יחזור ויפסול". - ולפי מה שביארנו במק"א, דלהמחשבה יש משפט קדימה להמעשה, ממילא מסולקת קושיתנו הנ"ל.
2זבחים (י, א) חולין (לט, א): "אתמר, השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעכו"ם ולהקטיר חלבה לעכו"ם ר' יוחנן אמר אסורה מחשבין מעבודה לעבודה וילפינן חוץ מפנים ר"ל אמר מותרת אין מחשבין וכו'".
3וקשה לפי מה שביארנו בפרק הקודם דהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה הוא דהוי כאילו עבד אז את אותה העבודה בעצמה שעליה חשב, ולפי מאי שהוכיחו בחולין בתוס' (לט, ב ד"ה מקום), דבזריקת דם לעבודת כוכבים לא מיתסר בשר, - א"כ נהי דמחשבים מעבודה לעבודה, למה תהא פסולה, דהא גם אם עבד את אותה העבודה בעצמה שעליה חשב - היינו הזריקה נמי לא היה נפסל כנ"ל ודיו לבא מן הדין להיות כנדון? ויהיה מכאן ראיה מוכרחת להיפך, דהגדר הוא דהוי כאילו חשב אודות העבודה זו בעצמה שעובד עתה, ולכן נפסל שפיר?
4וזוהי לכאורה קושיא עצומה.
5אכן מצאנו בעזה"י עצה גם לזה, - דהנה לכאורה נחוץ להבין, מדוע באמת לא נפסל מחשבתו בזריקה, בשלמא בקבלה והולכה, משום דאין דרכם לעבוד עכו"ם בכך, אבל זריקה, שכנראה היתה עבודה לעכו"ם מאיזה טעם לא תפסול? וביותר בלתי מובנים מסקנת התוס' בחולין (שם): "וצ"ל, נהי דבהמה לא מיתסרא, דם מיהא איתסר" איזה טעם יש להפריד בין הדבקים?
6ועלינו לאמר, דהציור בזה הוא כעין דאמרינן בזבחים (כט, א) "אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי, אמר רבי אליעזר וכו', במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, או אינו אלא באוכל מזבחו ביום השלישי, אמרת אחר שהוכשר יחזור ויפסל"; כלומר, אף דמצינן כמה דברים בקדשים דפוסלים גם אחר שהוכשר, כמו יוצא וטמא שפסול הבשר גם אחר הזריקה, אבל שם הרי הפסול לא יעמוד רק במה דהיה הדבר הפוסל, כמו יוצא וטמא, שמה שיצא ונטמא זאת יפסול, אבל לאמר דאם גם אכל כזית ביום השלישי דיופסל כל הזבח זהו לא יכול להיות רק קודם שהוכשר, אבל לא אחר שהוכשר. - וזהו ג"כ ההבדל בין מחשבת קדשים לחולין, אף שבשניהם הזריקה היא עבודה, אכן בקדשים דקודם הזריקה לא הוכשר, לכן אף דהדבר הפוסל - היינו המחשבה - לא היה רק בהקורטוב דם, מ"מ שפיר נפסל כל הזבח; אבל בחולין דיוכשר תיכף בהשחיטה לבדה, נהי דגם הזריקה היא עבודה לעכו"ם לא יעמוד הפסול רק במה דהיה הדבר הפוסל היינו בהדם, אבל לא כל הבהמה, דאחר שהוכשר איך יחזור ויפסל.
7ומצאתי אחר כתבי זאת הדבר מבואר להדיא בחדושי הרשב"א (חולין שם) שאחר שהוכיח דבזריקה לא תפסל מחשבת עכו"ם כתב: "והדין נותן, דבשלמא קדשים כיון דלא מיתכשרי אלא בזריקת דמים ובד' עבודות, הדין נותן, שאף בהן תפסול המחשבה את הזבח, אבל בחולין שאין הכל תלוי אלא בשחיטה, כיון דנשחטו הותרו והאיך חוזרים ונאסרים".
8וא"כ לפ"ז יוצא לנו דבר חדש, דאם היה משכחת איזה מציאות, דעבודת הזריקה תהיה גם בחולין קודם שהוכשר, דהיתה נפסלת כל הבהמה, אלא דלא יתכן זאת לעולם, דהא קודם השחיטה לא תוכל להיות זריקה.
9ובזה הרי נסתלקה ממילא קושיתנו דשפיר קאמר רבי יוחנן פסולה דמחשבים מעבודה לעבודה, אם כי הפסול הוא - כמו שביארנו - מטעם הזריקה, ובזריקה גופה כשיחשוב לא נפסל, דהא טעמא הוא לאו משום דהזריקה בעצם אין לה כח לפסול, אלא משום דלאחר שהוכשר הוא; אבל כאן כיון שחשב בעת השחיטה והרי ביארנו כבר בפרק י' משמעתתא י"ב דמחשבה עדיפא ממעשה בזה, דאם גם חושב לעשות את הדבר אחר זמן רב, אבל המחשבה הלא היא עתה תיכף, ולאו משום דעדיפא ממעשה, אלא כיון דשוה למעשה, ממילא הדבר כך. א"כ בנ"ד, אמת דהפסול הוא מטעם הזריקה אבל בכאן הרי יש מציאות דפסול הזריקה הוא קודם שהוכשר, קודם שגמר עוד את השחיטה, דהא המחשבה היא עתה, ובכה"ג גם בזריקה שפיר נפסל; ולא יקשה "דיו לבא מן הדין להיות כנדון", דגם בהנדון גופא במציאות כזו שפיר היה נפסל. משא"כ בשוחט על מנת לזרוק שלא לשם אוכלים שפיר כתבו בתוס' שם, דלא שייך שם הגדר דמחשבים מעבודה לעבודה, דהא שם בקדשים לעולם הזריקה קודם ההכשר, ואפ"ה כשחשב בזריקה גופא לא נפסל, אלמא דעצם הזריקה אין לה כח לפסול במחשבה זו, א"כ "דיו לבא מן הדין להיות כנדון".