דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין יד

1קושית התוס' בפסחים (ס, א) לפירוש רש"י, מדוע נקט רב פפא ולא נקט ר' יוחנן. - מסוגיא זו ראיה שאין עליה תשובה להנ"ל בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה דאל"כ הרי שוב היינו צריכים לאמר תפוס לשון ראשון. - ומקושית רב פפא בזבחים נמי מוכח להדיא כהנ"ל, ובשביל זה נקט רב פפא, ומסולקת קושית התוס'.

2פסחים (נט, ב ודף ס, א): "בעי רב פפא (ולגירסת רש"ל רבא) בעבודה אחת תנן, או בשתי עבודות תנן וכו'. ת"ש, הפסח ששחטו שלא לשמו וקבל והלך וזרק שלא לשמו וכו'. אימא סיפא לשמו ושלא לשמו היכי דמי, אי נימא בשתי עבודות היינו רישא, אלא לאו בעבודה אחת ור' יוסי היא דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס. לא, לעולם בשתי עבודות ורישא דקאי בשחיטה וקא מחשב בשחיטה, א"נ קאי בזריקה וקא מחשב בזריקה; סיפא דקאי בשחיטה וקא מחשב בזריקה וכו'; וקמ"ל, דמחשבין מעבודה לעבודה, והיינו בעיא דרב פפא". ופירש"י (ד"ה והיינו בעיא דרב פפא) ע"ז: "דאמר מחשבים מעבודה לעבודה בזבחים (י, א), דאמרינן התם מתקיף לה רב פפא, דלמא הא קמ"ל דמחשבין מעבודה לעבודה". - ובתוס' (ד"ה הנ"ל) שם כתבו: "פי' הקונטרס דחוק, דנקט רב פפא ולא נקט ר' יוחנן דאמר התם בהדיא מחשבין מעבודה לעבודה? ונראה לריב"א, דגרס לעיל בעי ר' פפא בעבודה אחת תנן, ומסיק, היינו בעי דרב פפא, פי' שפיר מיתוקמא בעי' דרב פפא שאינו יכול לפושטה מן המשנה". והמבין יבין, דגם זהו דוחק, כי לא אשכחינן מעולם היכי דדוחה דלא נפשוט, שיסיים ע"ז והיינו בעיא דר' פלוני כדאסיק הכא?

3והנ"ל להצדיק את הצדיק רש"י ז"ל, עפ"י מה שחקרנו לעיל בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה אם החסרון הוא בהעבודה שעבד או בהעבודה שחשב, והוכחנו כהצד השני כנ"ל; ובאמת דוק ותשכח, דמסוגיא זו ראיה שאין עליה תשובה להנ"ל. - דהא בכאן עיקר הספק הוא לאמר דבעבודה אחת לא יפסול כשחשב לשמו ושלא לשמו משום דתפוס לשון ראשון, וכשרוצה לפשוט ממתניתין דאף בעבודה אחת נפסל, משום דאף בגמר דבריו אדם נתפס, הוא מדחה דבאמת בעבודה אחת אמרינן תפוס לשון ראשון, והכא היינו טעמא דפסול, משום דאמר הריני שוחט לשמו עמ"נ לזרוק שלא לשמו, וכדברי רש"י (ד"ה דאמר הריני לשמו) שם שכתב: "והכא ליכא למימר תפוס לשון ראשון, דהא אעבודה אחריתי קאי לשון שני, וקמ"ל מתניתין דמחשבין מעבודה לעבודה", ואי נימא כהצד הראשון, א"כ הרי לא עדיף זאת ממחשבת בשעת שחיטה ע"ד השחיטה גופא; וכיון דס"ס הרי חשב בשחיטה גופא גם מחשבת לשמו, שוב נימא תפוס לשון ראשון, "ודיו לבא מן הדין להיות כנדון", כלומר, מה דאמרינן דהוי כאילו חשב ע"ד השחיטה לא עדיף כשהמציאות היתה באמת כך, אלא ש"מ כהצד השני, וא"ש, דכאן לא שייך תפוס לשון ראשון אחרי דישאר החסרון מצד הזריקה, והיא היתה כולה במחשבת שלא לשמו.

4והנה עי' בזבחים שם בהסוגיא דמחשבים מעבודה לעבודה ותראה, כי אם ר' יוחנן הוא מריה דעובדא דמחשבים, אבל מה שהוא סתם - כי לא ידעינן מדבריו הגדר מזה, אם הוא כהצד הראשון או כהצד השני - פירש לנו רב פפא שם, דאמרינן שם: "ר' אילא לסיועי לריש לקיש, לא תאמר בזריקה ותיתי מק"ו מבינייא משחיטה וקבלה, למאי הלכתא כתב רחמנא לאמר דאין מחשבין מעבודה לעבודה. מתקיף לה רב פפא, ודלמא דמחשבין מעבודה לעבודה". - וא"כ לפי דבריו כל עיקר מחשבת שלא לשמו דכתב רחמנא בזריקה לפסול, אין הכונה על המחשבה בשעת הזריקה גופא, אלא על המחשבה בעת העבודות רק מצד הזריקה, כדאמרי' שם בזבחים (ד, א) "הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים" - הרי להדיא דהחסרון הוא מצד העבודה שחשב, - ובכאן בפסחים שרוצה לחדש, דכשחושב בשחיטה ע"ד הזריקה עוד גרע מכפי שחשב ע"ד השחיטה גופא, דשם לא יפסול מצד תפוס לשון ראשון, ובכאן נפסל, מפרש הגמ' זאת ביתר ביאור "והיינו בעיא דרב פפא", דלדידיה חזינן להדיא, דישאר החסרון מצד הזריקה כנ"ל ונצדק קודש.