דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין טו

1באמת התוס' בפסחים הדרי מהא דזבחים. - אולם הרמב"ם בשיטתו עומד גם בהלכות פסח. - ובאמת בכל האופנים צדק הרמב"ם. הא גם אם נימא דהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה הוא כהצד הראשון, נמי כשר בכה"ג, דהוה לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר.

2שבתי וראיתי, דדברינו בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה אינו פשוט וברור כ"כ, והתוס' בפסחים הדרי בהו מהא דזבחים עי"ש (סא, א-ב), שכתבו על המחלוקת שם בגמ': "שחטו למולין עמ"נ שיתכפרו בו ערלים בזריקה, רב חסדא אמר פסול, רבה אמר כשר. רב חסדא אמר פסול, יש מחשבת ערלים בזריקה; רבה אמר כשר, אין מחשבת ערלים בזריקה". - ופרשו הם ז"ל (ד"ה שחטו למולין): "ומיהו נראה לר"י, דה"נ פליגי בשחט לאוכליו עמ"נ שיתכפרו שאינם אוכלים כגון חולה וזקן, דפסיל ביה רב חסדא כמו בערלים וכו', ודוקא בשחט למולים עמ"נ שיתכפרו ערלים פסל רב חסדא, אבל נזרק לשם ערלים אפילו רב חסדא מודה דכשר, דאין מחשבת אוכלין בזריקה, דהא בכ"מ פשוט זה למסדר הש"ס בכולה שמעתין ובריש זבחים וכו' דליכא מאן דפליג דאין מחשבת אוכלין בזריקה, ועוד דרב אשי מסיק, דרבה לא פליג בהא אדרב חסדא". הרי דלרב חסדא שהלכה כמותו בזה, ובפרט לרב אשי דגם רבה לא פליג בזה, הנה אע"פ כשחשב מחשבת אוכלין בזריקה גופא, הדבר פשוט דאיננו נפסל, בכ"ז כשמחשב בשחיטה עמ"נ שיתכפרו שאינם אוכלים פסול; והרי מוכח להדיא, דתפסו בכאן דאמנם הגדר דמחשבים מעבודה לעבודה ישאר החסרון בעבודה שעבד בעת המחשבה, וא"כ הוה בכאן כאילו שחט שלא לשם אוכליו.

3אולם לא כן הרמב"ם ז"ל, בשיטתו הוא עומד גם בהלכות פסח, שכתב שם (פ"ב הלכה ו): "שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים וערלים פסול, שהזריקה חמורה שהיא עיקר הקרבן. שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים פסול, שהרי יש מחשבת ערלים בזריקה. שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר. ואין אדם יוצא בו ידי חובתו, לפי שאין מחשבת אוכלים בזריקה". - ותורתו תורה תמימה היא משיבת נפש, דוק בלשונו הזהב שהסביר את הדברים, דלהכי כשמחשב בשעת שחיטה שיתכפרו בו ערלים פסול "שהרי יש מחשבת ערלים בזריקה", אבל כששחטו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר "לפי שאין מחשבת אוכלים בזריקה" - ולשיטתו קאי, שהניח לדבר פשוט, שהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה הוא מצד "שהמחשבה שחשב בשעת השחיטה כאילו חשבה בשעת הזריקה" וע"כ "דיו לבא מן הדין להיות כנדון" - ופליג על התוס' - וסבירא ליה דיש מחשבת ערלים בזריקה, שלשיטתו הוא מוכיח זאת מכל הסוגיא.

4ובאמת נראה, דבכל האופנים צדק הרמב"ם באמרו ד"שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר" - אף אם נתפוס בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה דישאר חסרון בעבודה שעבד בעת המחשבה; אבל הלא הוכחנו בפרק הקודם, דאם נימא כן אז כשמחשב מעבודה לעבודה הוה זאת בגדר דלשמו ושלא לשמו, דהא לא עדיף מה דהוה בדינא כאילו חשב ע"ד השחיטה מכפי שבאמת היתה המציאות כך, וס"ס הרי חשב בה גם מחשבת לשמן, ולר"מ דס"ל תפוס לשון ראשון לפ"ז לא משכחת לה כלל האי דינא דמחשבים מעבודה לעבודה; הן אמת דלא קי"ל כר"מ בזה אך כר' יוסי, דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס, דר"מ ור"י הלכה כר' יוסי כדאיתא בעירובין (מו, ב) וכ"פ הרמב"ם (בפ"ב מהל' תמורה הלכה ד); ובפרט לפי מה שכתבו בתוס' פסחים (נט, ב ד"ה דאי), דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לכו"ע פסלה מחשבת לשמו ושלא לשמו והרמב"ם הרי פסק (פ"א מהל' פסוהמ"ק הלכה יח), דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. אבל כל זה יתכן בשחט לשמו לזרוק דמו שלא לשמו, דגם אם נחשב זאת בגדר דלשמו ושלא לשמו נמי פסול; אבל בשוחט לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו, ישאר זאת לפ"ז בגדר לאוכליו ושלא לאוכליו דהלכה פסוקה דכשר כמבואר בפסחים (סא, א) וברמב"ם (פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ה), וא"כ איך שנפרש את הגדר דמחשבים מעבודה לעבודה הרי המסקנא אחת היא, דכששוחט עמ"נ לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר ודברי התוס' צ"ע.