דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין ד
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 14 4
Open in the reader →1בחקירתנו הנ"ל נחלקו אשלי רברבי רש"י ותוס' במנחות (מח, ב), רש"י סובר דהוא בשלילה והתוס' סובר דהוא בחיוב. - גם דברי התוס' במנחות (מז, א) סובבים על חקירה זו. - ובזה יש לתרץ קושית התוס' בזבחים (ד, ב).
2אמנם בעיקר חקירתנו הנ"ל מצאתי כי בזה נחלקו אשלי רברבי רש"י ותוס' במנחות (מח, ב); דאיתא שם בגמ': "כי אתא רב יצחק תני, כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסולין ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה", ופירש שם רש"י "שלא כמצותן, שלא לשמן", "ותעובר צורתן, לפי שאין שורפין קדשים עד שיפסלו בלינה משום בזיון קדשים, אלא א"כ פסולו בגופו כגון פיגול וטמא". הרי דבריו ברור מללו, דאף שבפיגול ישרף מיד דהוה "פסולו בגופו", מ"מ בשלא לשמן לא כן, אך נחוץ מקודם עיבור צורה.
3ורבותינו בעלי התוס' פרשו (ד"ה תעובר): "האי תנא דרבה בר אבוה הוא, דאפילו פיגול בעינן עיבור צורה, דבפ"ק דזבחים (ד, א) קרינן לשינוי קדש פסולו בגופו, ואיכא דאמרי כל שפסולו בגופו ישרף מיד". ונראה דאינם מחלקים בין פיגול לשלא לשמן, וסבירא להו דכולם מיקרו "פסולו בגופו", [אם כי ראייתם מפ"ק דזבחים אין ענין כלל לנ"ד כמובן].
4וברור הדבר דרש"י סבירא ליה, דשלא לשמן הוא רק פסול בשלילה, והתוס' סבירא להו דהוא פסול בחיוב.
5ועיין בתוס' מנחות (מז, א ד"ה עד) שהקשו: "למה לי זריקה, הא בפרק קמא דפסחים (יג, ב) מסקינן, דר' אלעזר בר' שמעון סבר לה כאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי? ותירץ ריב"א, זריקה שלא לשמה גרעה מנשפך הדם", והבן דקושיתם ותירוצם מתלי תלי ג"כ בחקירתנו, דאם הוא בשלילה הוא רק כמו נשפך הדם, וזהו שמקשים התוס' בקושיתם - אך לבסוף אסקו "אי נמי, הכא נמי בעי למימר ויהיה ראוי לזריקה", ואפשר דתפסו באמת כהנ"ל.
6ועכ"פ הננו רואים דדעת רש"י היא כהנחתנו הנ"ל וגם התוס' אפשר דמודה לזה לפי תירוצם האחרון הנ"ל.
7ואמנם גם מה שחפצתי (בפרק א) להביא ראיה מתחילה נגד הנחתנו זו מהא ד"כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן" (ב, א) חזרתי ונוכחתי, דאדרבא גם מזאת יש לנו "תנא דמסייע"; דהנה התוס' (ד, ב, ד"ה אימא) מקשים שם על קושית הגמ' "אימא, היכא דשחט להו שלא לשמן ליפסלו?: "תימה, הא בכל דוכתא בעינן שנה עליו הכתוב והכא לא שנה?" אבל לפ"ד הנ"ל דקארי לה שפיר קארי לה מצד טעמא זו ד"מי איכא זריקה דלא מכפרת ושריא בשר באכילה" (כו, ב) - וזוהי גם קושית ר"ל שם (ה, א) "אם כשירים הם ירצו, ואם אינן מרצין למה הן באין"? ולהכי נחוץ לנו הקרא דמוצא שפתיך וגו', להראות דזהו יוצא מן הכלל דאע"פ שאינו מכפר בכ"ז שריא באכילה.
8ובאמת דלכ"ז רמז רבינו הגדול רש"י ז"ל שכתב על דברי הגמ' הנ"ל "אימא, היכא דשחט להו שלא לשמן ליפסלו" בזה"ל: "הרי לא נעשו כהלכתן, ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה", והבן.