דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין ה

1קושית התוס' בזבחים (יג, ב) מדר"ל אדר"ל. - סברת ר"ל היא משום דכל דבר חידוש אין לך בו אלא חידושו. - בשלא לשמן העבודה איננה סבה להפסול אך מסובב, משא"כ בפיגול. - וע"כ בפיגול לא נוכל להוסיף מסברא עוד עבודות, משא"כ בשלא לשמן, דהא המסובב הרי כבר מלתא דמסתבר.

2בזבחים (יג, ב): "א"ר יהודה בריה דרבי חייא, שמעתי שטבילת אצבע מפגלת בחטאת פנימית וכו'. תהי בה ר"ל, כלום למדנו פיגול אלא משלמים, מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת בהן אף חטאת אין טבילת אצבע מפגלת?" והקשו ע"ז רבותינו בעלי התוס' (ד"ה הגה): "תימה, הא ר"ל גופיה קאמר לקמן (יד, א) מודה רבי שמעון בהולכת חטאות הפנימיות?" וכונתם מבוארת, דהא גם שם אם כי בשלמים איננה פוסלת בכ"ז בחטאות הפנימיות פוסלת? ואם כי לכאורה תמיהתם תתישב בנקל, דהא מסקינן שם, דרק לענין פסול דשלא לשמה קאמר ר"ל, דפוסל בהולכת חטאות הפנימיות, ושם הרי ליכא למפרך "כלום למדנו אלא משלמים", דהא בחטאת גופא כתיב הפסול דשלא לשמה, ודקארי לה מאי קארי לה? אכן באמת תירוץ זה איננו מעלה ארוכה לקושיתם, דהא מקשינן בזבחים (ח, א) דמשחט אותה לחטאת לא ידעינן רק למצוה, אך לעכב מנלן? ומתרצינן: "אלא אמר קרא, זאת התורה לעולה ולמנחה, הקישו הכתוב לשלמים, מה שלמים בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן לשמן למצוה הלכך מצוה משלמים והנך קראי לעכב", ונמצא דגם לענין "שלא לשמן" הננו צריכים בע"כ להלימוד משלמים, ושפיר קשה להם, לבעלי התוס', איך קאמר ר"ל דבחטאות הפנימיות פוסל שלא לשמן בהולכה, אם כי בשלמים איננו פוסל, הא גם שם יקשה, כלום למדנו שלא לשמן אלא משלמים?

3אמנם לפי מה שביארנו בהפרקים הקודמים בהבדל שיש בין גדר פיגול לגדר שלא לשמן, תסתלק גם ה"ורמינהו" הזה מדר"ל אדר"ל; דהנה לכאורה סברת ר"ל "כלום למדנו פיגול אלא משלמים, מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת" איננה מובנת כלל, דגם בשלמים לו היה טבילת אצבע היתה פוסלת גם בם, אך "בדליכא שאני", ואיך דנין אפשר משאי אפשר? ועלינו לאמר דסברתו הוא משום דכללא הוא ד"כל דבר חידוש אין לך בו אלא חידושו", כלומר, דרק במלתא דמסתבר שייך היקישא דבר אחד לחבירו, דאם שהחיצוניות שלהם שונה, אך הפנימיות שלהם אחת היא; אבל בדבר חידוש לא שייך היקש, דהא הפנימיות של הדבר אין אנו יודעין וא"כ לא יוכל להיות בו כלל הגדר "שויון" (עיין בב"ק עב, ב) [והמבין יבין דזהו גם הסברא של הא דקי"ל "מקנסא לא גמרינן מיניה" כמבואר בב"ק (קיז, א) עי"ש].

4והנה אף כי שניהם, הפסול דפיגול והפסול דשלא לשמן הוי חידוש, דמסברא לא יפסל במחשבה בעלמא כאשר אמנם הננו רואים בכל איסורי התורה, דרק המעשה אוסר ולא המחשבה. אכן יתחלקו בזה לפ"ד, דשלא לשמה סבת הפסול היא רק אחת, המחשבה, אבל העבודה איננה סבה רק מסובב, כלומר, דע"י סבת המחשבה יסתבר דהעבודה איננה מכשרת; אבל בפיגול סבות הפסול המה שתים: א. העבודה, ב. המחשבה, דהא הפסול הוא בחיוב בעצם הקרבן, ולגרום הפסול לא יכול אחת בלי השנית, העבודה בלי המחשבה, והמחשבה בלי העבודה וכן שניהן ביחד.

5ועתה נדון איפוא, הנה גם דינא דפיגול, וגם דינא ד"שלא לשמן" מצינו מפורש בתורה בד' עבודות, שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה, אם נוכל ללמוד בדרך "בנין אב", עוד עבודה חמישית, הלא מובן מאליו, לפי הקדמתנו הנ"ל, דבפיגול לא נוכל למילף, דהא זהו יהיה להוסיף על הסבות הגורמות פיגול, עוד סבה אחת, וזאת אין אנו יכולים בנ"ד, כיון דכל עצם הדבר הרי הוי רק "חידוש", ובחידוש הרי לא שייך "צד השוה", דאין אנו יודעים איזה צד הוא הגורם; וכמו דפליגו חכמים על רבי יהודה דמוסיף בפיגול מחשבות שלא הוזכרו בפירוש בתורה, היינו "שחטו על מנת להניח את דמו או אימוריו למחר, או להוציאן לחוץ" משום ד"סברא הוא" (זבחים לה, ב ובדף לו, א) וכונתו דאנו נוכל להקיש בדרך "צד השוה", והם פליגו ומכשירים, דלא שייך בזה "צד השוה", ולא נוכל להוסיף עוד מחשבות, ה"נ לא נוכל להוסיף גם עוד עבודות כנ"ל. אבל בשלא לשמן נהי דלא נוכל להוסיף עוד מחשבות להיות לסבות גורמות, אבל עבודות בודאי נוכל להוסיף, דהא העבודות לא הוי "סבות" אך "מסובבים", והמסובב הרי הוא שוב מלתא דמסתבר ולא חידוש, והבן.

6ועתה מקשה ר"ל שפיר "כלום למדנו פיגול אלא משלמים" וסבירא ליה דלא נוכל ללמוד טבילת אצבע מארבע העבודות המפורשות אם כי הוי נמי "דבר המעכב", ובכ"ז אמר בבטחה מודה ר' שמעון בהולכת חטאות הפנימיות שמחשבה פוסלת בהו, פיגול לא קאמר, אך איפסולי שפיר מיפסיל בשלא לשמן.