דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין ז

1מחלוקת הרא"ש והר"ן בנדרים (יב, א). - לכאורה מחלוקתם תלויה אי הלכה כרב גידל, דזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה. - ספק האם בפיגול ישאר עוד חסרון בעבודה. - ואפשר לומר דבזה הוא מחלוקת הרא"ש והר"ן וגם מחלוקת רב גידל ובר פלוגתיה. - אכן באמת קשה לומר כנ"ל, דהא אדרבא הקרבת המתירים היא סבה להפיגול. - ומחלוקת דרב גידל ובר פלוגתיה היא אם השעת היתר להכהנים הוא בכח או בפועל. - נמצא, דפיגול הוא דבר האסור ושלא לשמן הוא דבר הנדור.

2נדרים (יא, ב - יב, א): "אמר רבא, ת"ש נותר ופיגול, והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים הוא".

3וכתב בר"ן ע"ז: "אית דלא גרסי פיגול, שהרי מכיון שנתפגל אין זריקתו מתירתו, אלא מנותר קפריך, דאיסור נדריה פקע ליה בזריקת דם, ואפ"ה תנן דאסור".

4וברא"ש כתב ע"ז: "ופגול נמי לא מיקבע בפגול עד שיקריבו כל מתיריו, וכי מתפיס בהו לאו באיסור נותר ופגול קא מתפיס, דדבר האסור הוא, אלא בעיקר הזבח קא מתפיס וכבר יצא הזבח מידי מעילה".

5והנה לכאורה מחלוקת הרא"ש והר"ן הלא גמרא מפורשת היא במעילה (ג, ב): "אמר רב גידל אמר רב, זריקת פגול אינו מוציא מידי מעילה בקדשי קדשים"; ובמנחות (מז, ב): "זריקת פגול מי מקדשא, והאמר רב גידל אמר רב, זריקת פגול אינה מביאה לידי מעילה ואינה מוציאה מידי מעילה? וכו' לאו איתותב דרב גידל אמר רב".

6ועי' ברמב"ם הלכות מעילה (פרק ג הלכה ג): "כבר ביארנו, שאין בקדשים קלים מעילה לעולם, חוץ מאימוריהן אחר זריקת הדם והוא שתהיה זריקת המועלת, אבל קדשים קלים שנתפגלו אע"פ שנזרק הדם אין מועלין באימוריהן". ועי' בכ"מ שם שהביא בשם מהר"י קורקוס: "שטעם רבינו משום דלא אתותב רב גידל אלא במאי דאמר בזריקת פגול אינה מוציאה, אבל במאי דאמר אינה מביאה הלכתא כותיה".

7ועי' בתוספתא דמנחות פ"ד (הלכה ח) וכ' שם במנחת ביכורים דס"ל דזריקת פגול מוציאה מידי מעילה.

8עכ"פ פלא גדול על רבותינו הרא"ש והר"ן, דחולקים בדבר שיש בו מחלוקת של תנאים ואמוראים בגמ' גופא?

9אכן נחוץ לנו להתבונן בעצם המחלוקת של הרא"ש והר"ן. דהנה זה ודאי דפגול עושה פסול בעצם הקרבן, אך ספק הוא אם מלבד הפסול בעצם הקרבן ישאר עוד חסרון בעבודה, לאמר, דעבודה שנעשית ע"י מחשבת פגול אינה עבודה; ועל ציר הנ"ל תסוב מחלוקת הרא"ש והר"ן, דהאיסור בקדשים מפני חסרון העבודות המתירים בודאי הוי דבר הנדור, דהאיסור הוא בשביל הקדשו, אבל הפסולים האחרים בקדשים הוי דבר האסור דלאו הוא פעל זאת, אך התורה אסרתן.

10ולכאורה היה אפשר לומר דעל ציר הנ"ל תסוב גם מחלוקת רב גידל ובר פלוגתיה, אם זריקת פגול מוציאה מידי מעילה ומביאה לידי מעילה או לא; דהמעילה ג"כ עיקרה בשביל האיסור קדשים אך לא בשביל איסורים ופסולים אחרים, ואי נימא דמלבד הפסול בעצם הקרבן שיש בפגול, מלבד זה העבודה אינה מועלת, ישאר ממילא איסור קדשים ומועל, אבל להצד השני כמובן אינו מועל.

11אבל באמת קשה לאמר, דבפגול ישאר גם חסרון בעבודה, דא"כ היה לו ללקות בפגול גם משום הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך? ועיין ברמב"ם (פי"ח מהל' פסולי המוקדשין הלכה ג): "כל קרבן שנאמר שהוא פסול בין שנפסל במחשבה בין במעשה וכו', כל האוכל ממנו כזית במזיד לוקה, שנאמר לא תאכל כל תועבה". הרי רק משום לאו זה הוא לוקה.

12לכן נ"ל דבזה כ"ע מודים, דבפיגול אין כאן פסול גם מפני חסרון המתירים, דהא ע"ז טרחינן לאמר דלא הוי פגול עד שיקרבו כל מתיריו ואם לא יתירו במאי הוי מתירים? ועי' בזבחים (מג, א) ובמעילה (ג, ב) ובכריתות (יד, א): "אמר עולא, קומץ פיגול שהעלו לגבי המזבח פקע פיגולו ממנו, אם אחרים מביא לידי פגול הוא עצמו לא כ"ש; מאי קאמר? הכי קאמר, אם אינו מתקבל האיך מביא אחרים לידי פגול", כלומר, דהא חסרו המתירים. ונראה מזה ג"כ דהתנאי הראשי בפיגול, דבעינן שיקרבו כל מתיריו, הוא לא על הכמות - פעולות העבודה - נאמר, אך על האיכות, כלומר, על ההרצאה שבהעבודות, וההרצאה הוא בזה דיסלקו את הפסול מפני חסרון המתירים, ונשאר רק פסול הפיגול.

13ומחלוקת רב גידל ובר פלוגתיה תסוב על ספק זה, דהנה "כלל א"ר יהושע, כל שהיתה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה, וכל שלא היתה לה שעת היתר לכהנים מועלים בה" (מעילה ב, א), ויש לחקור, האי שעת היתר לכהנים דקאמר, אם בכח הוא או דבעינן היתר בפועל; דאי נימא דסגי היתר בכח, זאת איכא תמיד בכל פיגול כדאמרן, דההרצאה נעשית, אלא דבבת אחת יועמד פסול הפגולי, אבל אי בעינן היתר לכהנים בפועל, ס"ס זאת חסר בכאן.

14וזאת כמובן אינו תלוי בהא דאיבעיא לן במעילה (ד, ב - ה, א), אם היתר שחיטה שנינו, או היתר זריקה שנינו, או היתר אכילה שנינו, דבכל היתר יש לחקור, אם בכח הוא, או בפועל הוא, ועיין שם בתוס' (ו, א ד"ה ת"ש). וזהו דמחדש רב גידל דבעינן היתר לכהנים בפועל, ולכן זריקת פגול אינה מוציאה מידי מעילה, דס"ס לא היה אף רגע אחד שהיה בו היתר בפועל.

15נמצא, דלפ"ז בזאת כ"ע מודים דבפיגול ההרצאה נעשית ורק פסול אחר נתחדש בזה, וצדק איפוא הרא"ש באמרו, דפיגול הוי דבר האסור ולא דבר הנדור, ואין צריך למחוק את הספרים.

16ובכן לפי מה שביארנו בהפרקים הקודמים בההבדל בין פיגול לשלא לשמן יתחדש לנו עוד הבדל, דפיגול הוי דבר האסור, אבל שלא לשמן דהוא רק בשלילה, כלומר, דהעבודה אינה מועלת יהיה דבר הנדור.

17ועי' בזבחים (סו, ב) במשנה: "א"ר אליעזר, ומה אם חטאת שאין מועלין בה לשמה, כששינה את שמה מועלין בה", אע"ג דבפיגול פלוגתא רבתי הוא בזה והחולקים על רב גידל סוברים דזריקת פגול מוציאה מידי מעילה, אבל בשלא לשמה משמע דכו"ע מודו דאינה מוציאה מידי מעילה, וגם זה ג"כ מפני ההבדל שהבדלנו בין פיגול לשלא לשמן, דהאחרון עושה רק חסרון בהעבודה, וא"כ אין שום טעם שתסור המעילה.