דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ד איכות המחשבות השונות הפוסלות במוקדשין ח

1דברי רש"י בזבחים (יג, ב) תמוהים, דהא באמת לא מלא ירצה ילפינן זאת, אך מלא יחשב. - אכן באמת רש"י היה מוכרח לזה, דאל"ה לא היינו יכולים למילף שלא לשמן מזה. - אבל הא קשיא למה לן כלל האי דלא יחשב. - לולי דמסתפינא הייתי מחדש, דבשלא לשמן גם ר' יהודה מודה דמוציא ממחשבת פיגול, מטעם דלא הוי קרבו כל מתיריו. - שאני שלא לשמן מחוץ למקומו עפ"י מה שביארנו בהפרקים הקודמים. - ואם כי סובר הוא תפוס לשון ראשון אין הכונה דהלשון אחרון לא הוה כלל לשון, אלא דאינו פועל את פעולתו, ורק במקום דשניהם פועלים בדבר אחד.

2זבחים (יג, ב): "א"ר יהודה בריה דר' חייא, שמעתי, שטבילת אצבע מפגלת בחטאת פנימית. שמעה אילפא אמרה קמיה דרב פדא, אמר, כלום למדנו פיגול אלא משלמים, מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת בהן, אף חטאת אין טבילת אצבע מפגלת בהן. וכי הכל משלמים למדו, אי מה שלמים שלא לשמן אין מוציא מידי פיגול, אף חטאת שלא לשמה אין מוציא מידי פיגול; אלא מאי אית לך למימר מריבוייא דקראי קאתי, ה"נ מריבוייא דקרא קאתי".

3ובסוף אמרינן אותו מימרא משמיה דר' יהושע בן לוי ואסקינן "אלא מאי אית לך למימר, דבר הפוסל בהן מוציאן מידי פיגול, דבר המעכב בהן מביאן לידי פגול, ה"נ דבר הפוסל בה מוציאה מידי פגול, דבר המעכב בה מביאה לידי פיגול".

4והנה ברש"י שם (ד"ה אף חטאת) כתב: "אע"פ שלא לשמו פסול בה לא תוציאנה מידי פיגול, ואנן תנן בפ"ב (כט, ב), הפסח והחטאת ששחטן חוץ לזמנו וקבל והלך וזרק שלא לשמו, זהו שלא קרב המתיר כמצותו, ואינה פיגול ליענש כרת על אכילתו, כדיליף בפ"ב מקרא כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול, שיקרבו כל מתיריו, דהיינו, ארבע עבודות בלא פסול מחשבה אחרת".

5ותמוהים הדברים, דהא דאמרינן דמחשבה הפוסלת מוציאה מידי פיגול לאו מ"לא ירצה" ילפינן לה, אך מ"לא יחשב" "לא יערב בו מחשבות אחרות" כדאמרינן להדיא בזבחים (כח, ב ודף כט, א): "לא ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, ומה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו, אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו וכו'. לא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות". ושם (כט, ב): "אמר רבי ינאי, מנין למחשבות שמוציאות זו מזו, שנאמר לא יחשב, לא יערב בו מחשבות אחרות". והראי' דבזאת כ"ע מודים דאם לא קרבו אחד מהמתירים דאינו פיגול, אבל במחשבה הפוסלת אחר מחשבת הפגול בזה כבר יש מחלוקת ר' יהודה וחכמים שם במשנה?

6אמנם באמת רש"י היה מוכרח בכאן לפרש החסרון משום דלא קרבו כל מתיריו ולא משום דלא יחשב, דהא לבסוף אסקינן "אלא מאי אית לך למימר, דבר הפוסל בהן מוציאה מידי פיגול, דבר המעכב בהן מביאן לידי פיגול, ה"נ דבר הפוסל בהן מוציאן מידי פיגול, דבר המעכב בהן מביאן לידי פיגול", ואם הא דמחשבת חוץ למקומו מוציאה מידי פיגול הוא מצד דעצם המחשבה פועלת זאת, הלא לא נוכל למילף שלא לשמו מזאת, דהא איכא למיפרך כדפרכינן "מה לחוץ למקומו הפוסל בשלמים, שכן נוהג בכל הזבחים, תאמר בשלא לשמו, שאינו נוהג אלא בפסח וחטאת בלבד"? אבל אי נימא דהוא מצד התוצאות שיש במחשבה, כלומר, הפסול שהיא גורמת, אז לא שייך למיפרך, דזאת לא הוה כלל "במה מצינו" דבר מדבר, אך דבר אחד היא, דהשם פסול חד הוא.

7וזהו ההבדל בין "לא יחשב" לבין "לא ירצה", דאם היה מפרש מצד "לא יחשב מחשבות מוציאות זו מידי זו" הלא הוא מצד עצם המחשבה דמוציאה, ולא היה יכולין למילף מזאת שלא לשמה, אחרי דהכתוב מיירי בחוץ למקומו, ולכן מפרש הוא מצד "לא ירצה", כלומר, דאין כאן הקרבת כל מתיריו, מצד דהמחשבה דחוץ למקומו גורמת פסול, א"כ תו לא צריכין למילף שלא לשמו במה מצינו, דהא זאת כתוב בהדיא, דשלא לשמו גורם פסול.

8אבל אי קשיא הא קשיא, א"כ למה לי האי לא יחשב. - לא יערב בו מחשבות אחרות, ותיפוק ליה מלא ירצה כנ"ל? וע"כ דבלאו "לא יחשב" הוה אמינא, דאחרי מחשבת פיגול תו אין מקום כלל לחול מחשבה אחרת, כמו דסבר ר' יהודה באמת "אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבין עליו כרת" (זבחים כט, ב), אע"ג דהוא בודאי מודה, דבעינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, וע"כ דהוא מבדיל בין היכא דהוה חסרון בעצם העבודה, לבין היכא דרק משום הפסול שיש במחשבה נגעו בה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתה על דברי רש"י הנ"ל?

9ולולי דמסתפינא, הייתי מחדש דבר חדש במשנה זו של מחלוקת ר' יהודה וחכמים, אחרי שנדקדק בלשון המשנה: "כיצד לא קרב המתיר כמצותו? שחט חוץ למקומו קיבל והלך וזרק חוץ לזמנו, או ששחט חוץ לזמנו קיבל והלך וזרק חוץ למקומו. הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן וקיבל והלך וזרק חוץ לזמנן, או ששחט חוץ לזמנן קיבל והלך וזרק שלא לשמן וכו', זהו שלא קרב המתיר כמצותו וכו'. אמר ר' יהודה, זה הכלל, כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבין עליו כרת, ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת". - הרי דחכמים מיירי בשני דברים, בשלא לשמו ובחוץ למקומו, ור' יהודה לא הזכיר במחלוקתו רק "חוץ למקומו", ולמה לא אמר "אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום ושלא לשמו" הלא דבר הוא?

10וביותר יפלא לקמן (סה, א) דרבנן לא הזכירו בחטאת העוף רק שלא לשמה בלבד ובכ"ז ר' יהודה סתם גם שם כנ"ל ומשלא לשמה שותק.

11לכן רוצה אני לאמר דרק במחשבת חוץ למקומו פליג ר' יהודה, אבל במחשבת שלא לשמו גם הוא מודה. - אחרי דהא ר' יהודה בודאי ג"כ סבירא ליה הא דבעינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, ורק על הא דמחשבות מוציאות זו מידי זו פליג כנ"ל; ואחרי שכבר ביארנו למדי בהפרקים הקודמים (לעיל א, ה-ז) בההבדל שיש בין מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו לבין מחשבת שלא לשמו, דהראשונים המה פסולים בעצם הקרבן ודבר אין להם עם המתירים של העבודות, משא"כ שלא לשמה דהוא רק פסול שליליי, כלומר, דהעבודה אינה מתרת במחשבת שלא לשמה; נוסף לזה מה שביארנו ג"כ, דהא דאמרינן דבעינן עד שקרבו כל מתיריו גם על חוץ למקומו נאמר זאת. - לכן במחשבת חוץ למקומו שפיר פליג ר' יהודה אחרי דלית ליה הא דמחשבות מוציאות זו מידי זו, ואי משום דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול, הא חוץ למקומו אינו עושה חסרון בהמתירים, אך פסול צדדיי בעצם הקרבן; וביותר איך נוכל לאמר דמחשבת חוץ למקומו תסבב שלא יקרא זאת קרבו כל מתיריו, אחרי, דכאמור, להיפך הוא, דאי לא היה קרבו כל מתיריו לא היה גם הפסול דחוץ למקומו. ולכן הוא אומר "אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבין עליו כרת", אבל בשלא לשמה דאין לה שייכות עם עצם הקרבן, אך פועלת חסרון בהעבודה המתרת, ובזה לא בעינן שיקרבו כל מתיריו, בודאי כיון דנעשה מחשבת שלא לשמה באיזה מן העבודות, הרי חסרה העבודה זו, ואיך יועמד הפיגול אחרי דהוה לא קרבו כל מתיריו ובזה הלא כ"ע מודים.

12ואי משום דר' יהודה סובר תפוס לשון ראשון כדאמרינן שם (ל, א)? אך נראה, דגם מי שסובר תפוס לשון ראשון, אין אומר, דהלשון אחרון לא הוה כלל לשון, אלא דאיננו פועל את פעולתו הראויה, כמו תמורת עולה תמורת שלמים; אבל מחשבת שלא לשמן לפי הנ"ל איננה פועלת מאומה בהקרבן אך אדרבא, דע"י המחשבה העבודה אינה פועלת, וס"ס הלא חשב דלא נוכל לעשות "ביטול היש". - נוסף לזה כל ענין דתפוס לשון ראשון או לשון אחרון הוא היכא דשני הלשונות באים לפעול בדבר אחד, אך בתוצאות שונות המתנגדות זו לזו, כמו למשל תמורת עולה תמורת שלמים, דשניהם באים לפעול קדושה בדבר אחד, אך בתרתי דסתרי, דאי עולה לאו שלמים הוא ואם שלמים לאו עולה הוא. - אבל בשלא לשמן, בניגוד למחשבת חוץ לזמנו, אינם פועלים כלל בדבר אחד, והתוצאות אינן מתנגדות כלל בדרך ישרה, דהא חוץ לזמנו פועל בעצם הקרבן ושלא לשמן רק בהעבודה, ואינם כלל תרתי דסתרי בעצם, דהא יצויר לנו ברעיון שיהיו גם תוצאות שני הדברים, אלא דחסרון צדדיי בזה, דהקפידה התורה דבעינן לגדר פיגול תנאי של קרבו כל מתיריו.

13ולכן במכוון פירש רש"י כנ"ל בשלא לשמו דמוציא מידי פיגול מטעם דלא קרבו כל מתיריו, להראות כי בזה כ"ע מודים - ולקמן (כט, ב) במשנה על הא דאמרינן "ובלבד שיקרב המתיר כמצותו" פירש משום דמחשבות מוציאות זו מידי זו משום דשם מיירי ביחוד לענין חוץ למקומו.

14אולם מסתפינא לחדש חידוש גדול כזה מה שלא העירו הראשונים בפירוש, אך ראוים הם הדברים כשהם לעצמם להתישב עליהם הרבה.