דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא א' מהות האיסורים וסבתם י

1להשלמת הציור של ההבדל בין סבת האיסורים, - הרא"ש בפרק שמיני ביומא, בטעמא של דבר דפקוח נפש דוחה שבת, ולא אמרינן דיאכל נבילה. - ובאמת גם זה נכלל בההבדל, שבין איסור גופו גרם לו, ובין איסור דבר אחר גרם לו. -

2להשלמת הציור בההבדל שבין איסור גופו גרם לו לאיסור דבר אחר גרם לו, נביא את דברי הרא"ש בפרק שמיני במס' יומא (סי' יד) שכתב וז"ל: "שאלו את הראב"ד ז"ל, חולה שיש בו סכנה אם לא יאכל בשר. אם יש לפניו נבילה, ואין שחוט, אם לא שנשחט בשבת, כי יש אומרים, מוטב שיעבור הוא על לאו דנבילה, משיעברו אחרים על איסור סקילה וכו' ורבינו מאיר השיב בתשובה על זה, והביא דמיון מאוכל נפש ביו"ט, דשוחטין ביו"ט, דאיכא עשה ול"ת באיסור מלאכה, ומאכל נבילה דאין בה אלא לאו, או לומר לנכרי לנחור עופות, דליכא אלא איסור דרבנן, דאין שחיטה לעוף מן התורה, אלא כיון דהתורה התירה לנו אוכל נפש ביו"ט, הוה לדידן כל אוכל נפש ביום טוב כמו בחול. והכי נמי כיון שהתורה התירה פיקוח נפש, הוי כל מלאכה שהוא עושה בשבת בשביל חולה שיש בו סכנה כאילו עשאה בחול. והיכי דאיכא תרי איסורי מאכילין אותו הקל, ושחוטה המאכל מותר, אבל הנבילה המאכל עצמו אסור, ואריה רביע עליה".

3ואנו רואים ברור, דתפס דשבת לענין פקו"נ הותר לגמרי, ושאר האיסורים כמו נבילה וכדומה, הם רק בתור דחויה לחולה שיש בו סכנה, ולכן מוטב לחולה לחלל שבת שיש בה סקילה, מלעבור על איסור נבילה, שאין בה רק לאו.

4ובלתי מובן כלל, איזה הבדל יש בדבר, דלכאורה או דנימא דכל האיסורים הוי בתור היתר, או, דכולם וגם שבת בכלל הוי בתור דחויה לענין פיקוח נפש? ועיין בתשובת הרא"ש החדשות (ס' לט) שעמד ע"ז.

5והנראה, דאמנם זהו ההבדל בין דבר שאיסור גופו גרם לו, ובין דבר שאיסור דבר אחר גרם לו. דבהראשון יש לחלק בין הראוי בכח ובין הדין שבפועל. כלומר, דאפשר לומר, דבעצם הדבר אסור, ובכ"ז מצד איזה מקרה, מותר לו לאדם. אבל בדבר שאיסור אחר גרם לו, שם, כיון דמאיזה סבה יוצא הדבר מן הכלל ומותר לו לאדם לעבור על זה, אי אפשר לחלק בין הדבקים, בין העצם ובין המקרה, או, בין הראוי בכח ובין הדין בפועל, דהרי אין כאן עצם לגמרי, ר"ל, דהא בעצם הדבר מותר, ורק דבר אחר גרם לו לאיסור, ואחרי דסוף סוף, יהי' מאיזה טעם שיהיה, אין בכאן הסבה של דבר אחר, הרי אין כאן כלל השם איסור.

6וזהו ההבדל בין איסור נבילה וכדומה, לאיסור שבת, דהראשון, ששייך בודאי לסוג הדברים שאיסור גופו גרם לו, אף דבמקרה פיקוח נפש ניתן לדחות, הנה רק מקרה, אבל עצם הדבר באיסורו עומד. אבל האיסור לשחוט בשבת, דהוא נחשב ודאי לאיסור דבר אחר גרם לו, הנה במקום דמותר לחלל, כמו בחולה שיש בו סכנה, אי אפשר לומר, דבעצם אסור הדבר, דאין כאן עצם במציאות רק אריה היא דרביע עליה דאדם, מפני קדושת שבת, וכיון דבנ"ד סלקה התורה את הדבר אחר המונע לו, שוב הרי עצם הדבר מותר, שע"כ מוטב יותר לחלל את השבת, דהוא איסור סקילה, אבל בנ"ד הוי היתר גמור, מלעבור על איסור נבילה דהיא איסור לאו, אבל גם בנ"ד יש בזה איסור, אלא דמצד דחויה אנו באים בזה.