דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא א' מהות האיסורים וסבתם טו

1ראיה לכאורה מהבבלי נגד הירושלמי מהא דברכות (מז, ב). - אי משום הא לא איריא. - קושיה על הירושלמי מהרמב"ם פ"ג מהלכות קריאת שמע. - ישוב ע"ז, דיש הבדל בין המצוות שהן בחפצא אם כי חיובן הן על האדם ובין מצוות שכל מצותן הוא בגברא. - ובזה תתישב גם הקושיה משופר, דשופר ג"כ המצוה איננה בתקיעת השופר אך בשמיעת האדם. - תירוץ על קושית העונג יו"ט ס' י' מבל תוסיף. -

2אולם לכאורה יש להביא ראיה, דהבבלי אינו סובר בזה כהירושלמי, מהא דברכות (מז, ב) במעשה דר"א, ששיחרר עבדו להשלימו לעשרה, דפרכינן ע"ז, דהיכי עביד הכי, והא מצוה הבאה בעבירה היא? אע"ג, דגם בכאן אין העבירה בגופו, אך בדבר אחר, היינו, בעבירת העשה של לעולם בהם תעבודו, ולשיטת הירושלמי הנ"ל דקארי לה מאי קארי לה?

3אולם באמת אין מזה ראיה כלל, דהא מלבד זאת יקשה לפימ"ש התוס' בסוכה (ל, א ד"ה הא), בגיטין (ד' נה, א ד"ה מאי) ובב"ק (סז, א ד"ה אמר) לענין קרבן הגזול דאם נגמר הקנין קודם ההקדש, תו לא חשוב מצוה הבאה בעבירה, ודוקא היכי דע"י ההקדש קניא ליה, אז חשוב מצוה הבאה בעבירה. ובכאן, הרי שיחרר את עבדו מקודם שהתפלל, וא"כ הרי כבר כלתה העבירה, ואין זהו מצוה הבאה בעבירה כלל? ועוד קשה, לשיטת בעל המאור רפ"ג דסוכה (יד, א מדפי הרי"ף), בפלוגתא דר"א ורבנן בסוכה גזולה, דאמרינן דבגזל עצים וסיכך בהן דברי הכל כשירה - דר"א ורבנן לא סבירא להוא כלל הגדר דמצוה הבאה בעבירה, וא"כ לפ"ז מה פרכינן בכאן על ר"א ממצוה הבאה בעבירה?

4וע"כ צ"ל, דאין הכונה בזה, שיש בזה הגדר דמצוה הבאה בעבירה ממש, שלא יצא בזה ידי חובת מצוה, אלא דשטיפא דלישנא בעלמא הוא. ועיקר הקושיה היא דעכ"פ איך עביד כן לכתחלה, וכמו שכתבו התוס' בסוכה (שם), דלענין ברכה דאיכא אזכרה לשם שמים מחמרינן טפי במצהב"ע אף היכי שכלתה העבירה כבר מקודם, שע"כ שפיר פרכינן דלכתחלה לא היה ראוי לו לעשות כן? וע"ז משני מצוה דרבים שאני, דאלימא לדחות העשה דשחרור לגמרי, כמי שאינה אף לכתחלה.

5אולם אי קשיא הא קשיא, מדברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות ק"ש (ה' ב), שכתב, "אין קורין לא בבית המרחץ וכו' ולא בצד המת עצמו וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו, חוזר וקורא". (ועי' בהשגת הראב"ד שם), מפשטות דברי הרמב"ם משמע להדיא, דאף אם קרא בצד המת חוזר וקורא, וע"כ דהטעם הוא, משום דהוי מצוה הבאה בעבירה, אע"ג דהעבירה היא בדבר אחר. ואפשר מאוד, דבשביל זה כתב הראב"ד "אם אמר על מי שקרא בצד המת שיחזור ויקרא, לא אמר כלום", אבל עכ"פ על הרמב"ם יקשה מהירושלמי הנ"ל?

6והנ"ל לחדש, דכל דינא דהירושלמי הוא רק במקום דהמצוה היא בהחפץ. כלומר, אע"ג דכל מצוה היא בגברא, אבל יש הרבה מצוות שאם דחיובן הוא בודאי בהאדם, אבל גוף המצוה מתקיים בחפץ ידוע, כמו, למשל, מצות אכילת מצה או קריעה על המת, דבזה אמר הירושלמי, כיון דהמצוה היא בגופי' והעבירה היא בדבר אחר, אינו נכנס זה בסוג דמצהב"ע, אחרי דאינן מתנגשות המצוה והעבירה בנקודה אחת. אכן, במקום דגם המצוה גופי' היא בדבר אחר, כלומר בפעולה ידועה, שם שייך שפיר הגדר דמצהב"ע אם יש בפעולה זו עבירה, דהרי באופן כזה שוב מתנגשים המצוה והעבירה בנקודה אחת, היינו בהפעולה.

7וממילא מובן, דלפ"ז לא קשה כלל מהא דברכות במעשה דר"א, דהא שם המצוה היא ג"כ בד"א היינו בהתפילה בצבור, וכמו כן דינא דהרמב"ם בקרא בצד המת, דהמצוה היא ג"כ בדבר אחר, היינו בהקריאה. ול"ד למצה ולקריעה על המת, דשם אם כי שורש המצוה הוא בהאדם, אבל ס"ס המצה או הבגד המה מגופי המצוה. ואם כנים אנחנו בזה הנה גם קושיתנו מהא דר"ה (שם), דבשופר של שלמים אם תקע לא יבא, יש לישב ג"כ בסגנון זה, דהא קי"ל דאף שופר הגזול כשר, משום דלא כתיב לתקוע בשופר, אך יום תרועה, א"כ גוף המצוה איננו השופר, אך התרועה, וע"כ לא איכפת לן גם מה דגוף השופר הוא גזול. וע"כ הוא גם להיפך, במקום דהעבירה היא בפעולת התרועה, שם שפיר הויא זאת בכלל הגדר דמצהב"ע, ולא שייך בזה לאמר כסברת הירושלמי, דאין גופא עבירה, דאדרבא זהו נקרא גופא עבירה, דהמצוה גופא זוהי התרועה הויא העבירה.

8ונמצא לפ"ז, דחלוק לולב משופר מן הקצה אל הקצה. דלולב הגזול פסול, משום דהעבירה היא בגופא דהמצוה, היינו דהמצוה היא בגופא דלולב והעבירה היא ג"כ בהלולב, אבל אם העבירה היא בגברא לא איכפת לן, אבל בשופר הוא להיפך, דשופר הגזול כשר, משום דהמצוה איננה בגוף השופר, אכן אם העבירה היא בגברא, היינו בפעולת התרועה, הרי הויא זאת בכלל הגדר דמצהב"ע.

9וראיתי בספר עונג יום טוב (סי' י), שהקשה במניח שני זוגות תפילין דעבר על בל תוסיף, כדאמרינן בעירובין (צו, א), לא יצא ידי מצות תפילין, משום מצוה הבאה בעבירה? וכ"ת דה"נ דלא יצא, א"כ תקשה בסנהדרין (פח, ב), דקאמר לענין זקן ממרא, דאינו חייב אלא על דבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים, ויש בו כדי להוסיף, ואם הוסיף גורע, ואנו אין לנו אלא תפילין אליבא דרבי יהודה, ופרכינן שם (פט, א), "אי עביד ארבעה בתי, ואייתי אחרינא ואנח גבייהו, האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא"? ומשני "האמר ר' זירא בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול". ואמאי לא מוקי שלבש זוג אחד, ואח"כ הורה הזקן ממרא להניח עוד זוג אחד, דעובר אב"ת, כדאמרינן בפ' המוצא תפילין, ודבמה שהוסף הוא גורע, שהרי לא יצא ידי חובת תפילין כלל, משום מצוה הבאה בעבירה דב"ת, אלא ש"מ דבכה"ג לא הויא בכלל מצהב"ע ויוקשה מ"ט?

10אבל לפי דברינו הנ"ל ניחא, דגם שם בתפילין הרי המצוה היא בגוף התפילין, והעבירה דבל תוסיף היא בדבר אחר, בהאדם שהוזהר לבלי להוסיף. ובכי האי גוונא שלא הוה בכלל מצוה הבאה בעבירה, כנ"ל.