דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא א' מהות האיסורים וסבתם יח
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 1 18
Open in the reader →1ביאור דברי רש"י בר"ה (ה, ב) - בדבריו בא לתרץ קושית התוס' שם - תירוץ על קושית הטו"א בר"ה (כח, א) - הוא סבר דמצד א"ע לא מהני אתינן בזה בעוד שבאמת מצד מצהב"ע הננו באים בזה.
2בגמ' ראש השנה (ה, ב), "איצטריך סד"א ה"מ בכור, דלאו בר הרצאה הוא, אבל קדשים דבני הרצאה נינהו אימא לא לירצו קמ"ל", וכתבו בתוס' (ד"ה מה) "וקצת תימה, בכולה שמעתין מהיכא תיתי לן דנפסל, דאיצטריך קרא דאינו נפסל?" וכוונתם, דהא כללא הוא בקדשים, דבכל מקום שלא שינה עליו הכתוב, אינו אלא למצוה ולא לעיכובא, וא"כ מהיכי תיתי לן דמשום עבירת בל תאחר דלא לירצו? והגדר דאי עביד לא מהני לא שייך בזה כמובן. אמנם רש"י פירש על הנ"ל: "אבל קדשים דבני הרצאה נינהו אימא דלא לירצו", וז"ל "מאחר שהביאן בעבירה". ונ"ל, דבדברים המעטים הנ"ל, תסולק לגמרי קושית התוס' הנ"ל. דאמנם כוונת הגמרא היא לא מצד הגדר דאי עביד לא מהני, אך מצד הגדר דמצהב"ע, וזה רמז לן בדבריו הקצרים "מאחר שהביאן בעבירה".
3ומהגמ' גופא אמנם מוכח ג"כ דמצד מצהב"ע אתינן בזה. דאי אפשר לומר, דכוונת הגמ' היא מצד אי עביד לא מהני, דא"כ איזה סברא יש לחלק בין בכור דלאו בר הרצאה הוא, ובין קדשים דבני הרצאה נינהו, אחר דכבר הוכחנו דהגדר דאי עביד לא מהני, מונע את כל חלות הדבר, א"כ גם בבכור יופסל לגמרי. אבל אי נימא דמצד מצהב"ע אתינן בזה, יוטעם מאוד הדבר, לפי הנחתנו דמצהב"ע מונע רק את קיום המצוה, ולא את חלות הדבר. דלפ"ז שפיר אנו מבדילים בין בכור דלאו בר הרצאה הוא, ואיננו בא לקיום מצוה של הבעלים, ובין קדשים דברי הרצאה נינהו, כלומר, דבאים לצאת ידי חובת בעליהם, דשם אפשר לומר, דנהי דעצם הקרבן כשר, אחרי דמצהב"ע אינו מונע את חלות הדבר כנ"ל, אבל עכ"פ דלא לירצו, זאת אומרת, דהבעלים לא יצאו ידי חובתם אחרי דמצהב"ע מונע את קיום המצוה.
4אכן, לכאורה, לפי דברינו הנ"ל בפרק הקודם, בקרבן הגזול דפסול לגמרי מצד מצהב"ע, הרי גם בכאן היינו צריכים לומר כיון דאינם מרצים יופסלו לגמרי, וקשה לשון הגמ' דאמר רק דלא לירצו?
5אכן, לפי הטעם האחרון שכתבנו בפרק הקודם ניחא, דכ"ז הוא במקום, שהעבירה מתהוה בזמן קריאת השם "קרבן" כקרבן הגזול, אבל בנ"ד לענין בל תאחר, הרי בהתהוות השם קרבן, לא היתה שום עבירה, ותו הוי ככל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה.
6אבל לשני הטעמים הראשונים שאמרנו בקרבן הגזול צ"ע.
7ולפי מה שביארנו בהבדל המושגים, בין אי עביד לא מהני ובין מצהב"ע, תתישב קושית הטו"א בר"ה (כח, א), על הא דאמר רב יהודה בשופר של שלמים לא יתקע ואם יתקע ואם תקע לא יצא, דזהו ניחא לרבא דס"ל דאי עביד לא מהני אבל לאביי למה לא יצא? ודחק לומר, דבזה, שאם נימא דלא מהני, אין כאן איסור כלל, דהא כל האיסור הוא מצד המצוה גופא, שזוהי גופא הנאה מה שיקיים המצוה, אחרי דס"ל מצוות ליהנות נתנו בזה גם אביי מודה דלא מהני, (שבאמת גם המהרי"ט, ועוד הרבה מגדולי האחרונים תפסו להיפך כידוע, בתירוצם על הא דהשוחט בשבת). אבל לפ"ז אין בכאן קושיא, דכאן לענין לצאת ידי מצוה קא עסקינן דבזה לא שייך כלל הגדר דאי עביד לא מהני, אך הגדר דמצהב"ע.