דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא א' מהות האיסורים וסבתם כ
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 1 20
Open in the reader →1הריטב"א בר"ה (כח, א) דתוקע לשיר הוי הנאה. - וא"כ מהא דאמר רבא אחד זה ואחד זה יצא יש ראיה לשיטת הרמב"ן. - ובזה יובנו לנו דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות שופר (הלכה ג.).
2גמ' ר"ה (כח, א) "הדר אמר [רבא] אחד זה ואחד זה [היינו, בין שתקע בשופר של עולה, בין שתקע בשופר של שלמים] יצא, מצוות לאו להנות נתנו".
3ועיין בחדושי הריטב"א (שם) על הא דאמר רבא (שם) "המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה" דכתב וז"ל: "י"מ וכ"ש אם של רשות דלאו הנאה היא. וליתא, דשל מצוה דוקא נקט, משום דלאו ליהנות נתנו, דאילו בתוקע לשיר אסור, דהא קמתהני. וכ"ת ה"נ לא סגיא דלא מתהני והוי פסיק רישיה ולא ימות, וכטובל במעיין שהודר ממנו דאסור בימות החמה? הא ליתא, דהתם לא סגיא דלא מתהני, אבל הכא אין הנאה בקול אלא בשיתכוון לשיר, והיינו דאשמעינן רבא נמי" עכ"ל. ולכאורה, לפ"ז גם הא דאמר רבא אחד זה ואחד זה יצא, לאו מלתא פסיקתא היא, דאמנם, כשנהנה מתקיעתו מצד שיר גם לרבא לא יצא, וכל כהאי הוה ליה לפרושי, כמו שמפרש כאן, מותר לתקוע תקיעה של מצוה ולאפוקי, כשמתכוין גם להנאת השיר?
4והנ"ל, דמזה ראיה לשיטת הרמב"ן, שכבר הבאנו בהפרקים הקודמים, דכל טעמא דמאן דס"ל דלא יצא, הוא לאו משום מצוה הבאה בעבירה, אך משום, דכיון דאם לא יצא, לא נהנה ולא עבד איסורא אמרינן דלא יצא, דכשאתה אומר יצא עכשיו הוא שנהנה. וא"כ אתי שפיר, דדוקא אם סבירא לן דמצוות ליהנות נתנו היינו אומרים, דלא יצא, כדי שלא נעשהו ע"י יציאת המצוה לבעל עבירה, אבל כיון דס"ל דמצוות לאו ליהנות נתנו, הרי מה שנימא דיצא ידי חובת מצוה, בזה לא עבד כלל איסורא, ואי משום העבירה שיש לו בהנאת השיר, הרי מה דהוה הוה, דבין כך ובין כך, היינו, בין אם נימא דיצא ידי חובת תקיעה, בין אם נימא דלא יצא, לא ימלט מהעבירה זו, הנה זה אינו מונע את קיום המצוה.
5ובזה יובנו לנו דברי הרמב"ם בפ"א מהל' שופר (הלכה ג), דאחר שכתב שם דהתוקע בשופר של עולה יצא, כתב "וא"ת והלא נהנה בשמיעת הקול? מצוות לאו ליהנות נתנו" ומקושיתו הלא אנו רואים דתפס ג"כ דשמיעת הקול בעצמה, בלי המצוה, הוי הנאה, וא"כ הלא תירוצו אינו מספיק כ"כ דדל הנאת מצוה מזה הרי תשאר הנאת הגוף?
6אבל לפ"ז בתירוצו דמצוות לאו ליהנות נתנו הוא תירוץ גם על הנאת המצוה וגם על הנאת הגוף דהנאת מצוה אין כאן כלל כיון דמצוות לאו ליהנות נתנו והנאת הגוף הלא מה דהוה הוה ודבר אין לזה עם קיום המצוה.