דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא א' מהות האיסורים וסבתם ז

1בזה מובן הטעם דחל נדר על איסור דרבנן. - קושיה על הר"ן בנדרים דף (טו, ב). - מהותה של טומאה דרבנן. - הגדר דכל דתקנו רבנן כעין דאורייתא תקנו. - פרפרת נאה בפסחים דף יד ע"ב. - חקירה בטומאה, שיש בזה גם טומאות עצמן וגם טומאות אחרים, אם הוא שני מושגים או מושג אחד. - ראיה מתוס' בב"ק (ב, ב). - ראיה מפסחים (טז, א). - דבר חדש יוצא מזה, דנדר דרבנן חל על איסור דרבנן. -

2וממילא מובן, דבזה יש לנו טעם לשבח, מדוע חל נדר על איסור דרבנן, אם כי על איסור דאורייתא איננו חל, משום דאיסור דאורייתא הוי דבר שאיסור גופו גרם לו, אבל איסור דרבנן הוי תמיד בסוג איסור דבר אחר גרם לו, כמו שבועה דחל עליה נדר.

3אכן לכאורה יש להשיג ע"ז, מדברי הר"ן בנדרים (טו, ב ד"ה והא מן התורה משעבד לה) שכתב ע"ז "וא"ת והא האי נדרא דרבנן הוא, דהנאת תשמיש לית בה ממשא, וליכא למימר דבאומר, קונם גופך עלי מתשמיש עסקינן, דהא דומיא שאני ישן, שאני מדבר קתני לה, ואוקמא רבינא בבל יחל מדרבנן, וכיון דמדרבנן בעלמא הוא, היכי חייל נדרא דיליה, דליתיה אלא מדרבנן בעלמא לאפקועי מצות עונה ומצות פריה ורביה? י"ל, כיון דנדרא מיהא חייל, ממילא פקעי להו הנך מצוות, דחכמים מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה". ולכאורה, כיון דכל טעמא, מאי דחל נדר לעקור דבר מצוה משום דהוי איסור חפצא, אבל דרבנן הרי לא יתכן שיהיה איסור חפצא וא"כ צריך להיות כמו שבועה, "שאין נשבעין לעבור על המצוות?"

4והנראה לי, דציור נדר מדרבנן הוא כעין מהותה של טומאה דרבנן. דהנה בודאי גדרה של טומאה, לא יתכן לאמר דהיא בגברא, אחרי דהדבר מתפשט גם להלן. כלומר, דאם למשל טומאת ראשון הוא הנוגע בו נעשה שני, וע"כ דהטומאה נקבעה בגופו של דבר, היינו בחפצא. והלא אמרנו דכל כח ב"ד יפה הוא רק מצד "הלא תסור" וזהו רק איסור דבר אחר גרם לו?, אי לאו, משום ד"כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון", כלומר, כיון דסוף סוף ע"י ה"לא תסור" כחן יפה לגזור ולאסור ככל העולה על רוחן, הנה יכולים הם לתקן תמיד "כעין דאורייתא". כל הדברים המסתבבים והמסתעפים מהדאורייתא, אע"פ שחסר לזה הסבה והיסוד ושורש הדבר, וכיון דטומאה דאורייתא תתפשט גם על הנוגע ממילא יכולין גם החכמים לעשות כעין זה, אע"פ, שאין כאן הסבה וטעם הדבר של הדאורייתא, דשם ממילא הוא, דע"י הנגיעה תתדבק הטומאה, משא"כ בכאן, דגם התולדות הוא מצד הלא תסור, וכמו דיסוד הטומאה נעשה מהלא תסור, הכי נמי גם התולדות להלן ממשיכים את הלאו הזה.

5ובזה אמרתי פרפרת נאה בפסחים (יד, ב). בסוגיא דר' חנינא סגן הכהנים, דאמרינן שם "אמר רבא ש"מ קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא. דאי ס"ד דרבנן, מכדי האי נר מאי קא מהניא להאי שמן, אי לאיפסולי גופיה, הא פסול וקאי? ממאי, דלמא לטמא אחרים מדרבנן. אי מדרבנן מאי אריא באב הטומאה, אפילו בראשון ושני נמי תחלה הוי, דתנן, כל הפוסל את התרומה, מטמא משקין להיות תחלה, חוץ מטבול יום? אלא ש"מ דאורייתא היא", ולכאורה הכל טעמא בעיא, הלא גם זה חידוש להוסיף טומאה לטמא אחרים מדרבנן, ולמה דחיק דוקא למימר, שנטמא באב הטומאה? ועי' בתוס' שם (ד"ה התם), שכתבו וז"ל "וא"ת למאי דמוקים לה בולד טומאה דרבנן, ר' חנינא נמי מוסיף אדר' עקיבא, דמדר"ע דאמר פסול מדאורייתא מותר לעשותו ראשון, לא שמעינן, שיהא שלישי דרבנן מותר, לעשותו שני"? עכ"ל.

6דהנה יש לחקור בגדר טומאה, דמלבד טומאת עצמן, יש בזה גם טומאת אחרים, אם הוא שני מושגים, דמתחלה יועמדו ע"ז שני דינים, א) טומאת עצמן ב) לטמא אחרים. או, דמושג אחד הוא - הטומאת עצמן, והטומאת אחרים מסתעף ממילא, דזהו גדר טומאה, דמתפשט גם על הנוגעים, וכמות ההתפשטות תלויה באיכות הטומאה, אם טומאה חמורה הויא מתפשטת יותר. ונראה לי להביא ראיה לזה מתוס' בב"ק (ב, ב ד"ה דאילו אב), שכתבו "וא"ת והרי טמא מת עושה כלי מתכת כיוצא בו, דחרב הרי הוא כחלל, אלמא יש מהן כיוצא בהן? וי"ל, דאכתי אינו עושה כיוצא בו, שאותו כלי מתכת, אינו עושה כלי מתכת אחר כיוצא בו, כמו שמדקדק ר"ת בריש מתניתין דאהלות". ודוק ותשכח, דעל ציר חקירתנו הנ"ל תסוב קושיתם ותרוצם - דודאי גם בקושיתם ידעו, שאותו כלי מתכת אינו עושה כלי מתכת אחר כיוצא בו, אך בכ"ז דקארי לה שפיר קארי לה, דהא, סוף סוף, כיון דיש מציאות לפעמים דעושה כיוצא בו, הכלי מתכת הראשון, איך קבע מסמרות בכללא, דגבי טומאה תמיד תולדותיהן לאו כיוצא בהן. ובתירוצם נראה, דתפסו, דכיון דאין עושה כלי מתכת אחר כיוצא בו, גם זהו גופא הכלי מתכת הראשון, לא הוי כיוצא בו. דבקושיתם תפסו כהצד הראשון, וא"כ, אע"ג דהכלי מתכת אינו עושה כלי מתכת אחר כיוצא בו, "מה ענין שמיטה אצל הר סיני", הלא רק הכלי מתכת אינו עושה כיוצא, אבל הרי הטמא מת עושה כיוצא בו, כיון דחרב חלל הרי הוא כחלל. אבל בתירוצם תפסו כהצד השני, וכיון דכמות ההתפשטות תלויה באיכות הטומאה, א"כ כיון דהטומאה של מת מתפשטת גם על הכלי מתכת, ואותה טומאת כלי מתכת אינה מתפשטת על כלי מתכת, הרי סימן הוא, דאיכות הטומאה של הכלי מתכת הראשון קטנה היא מהטומאה של הטמא בעצמו, וא"כ הרי בתחלה לא הוי כיוצא בו.

7ועי' בפסחים (טז, א) "א"ל רב הונא בר חיננא לבריה כו' מי אמר שמואל דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן, קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל? אמר רב שישא בריה דרב אידי, מידי דהוה ארביעי בקודש. מתקיף לה רב אשי רביעי בקודש לא איקרי טמא האי איקרי טמא קשיא", וגם שקלא וטריא זו נכנס בחקירתנו הנ"ל. ורב שישא בריה דרב אידי תפס כהצד הראשון, וזהו שמביא ראיה מרביעי בקודש, דהטומאת עצמן והטומאת אחרים הוא שני מושגים נפרדים, והראי', דלפעמים "פלגינן דבוריה" כמו רביעי בקודש. ורב אשי סובר כהצד השני. וזהו שמקשה, דאיך נוכל להפריד בין הדבקים, דהרי בזה שאתה שולל מהמשקין טומאת אחרים, הרי אתה מרפה בב"א ג"כ את הטומאת עצמן, ואי משום רביעי בקודש איננו ראיה "דרביעי בקודש לא איקרי טמא האי איקרי טמא". דשני מושגין הוא פסול וטמא, ועצם מושג הטמא הוא דכחו להתפשט להלן.

8ומזה גופא, דהיה להם לדבר חידוש "מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה, אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו" (פסחים יד, א), משמע נמי להדיא כהצד השני שבחקירתנו, ומשלישי כי עביד לו שני, הרי יש הוספה באיכות הטומאה, בהבשר גופא. דאי אמרת כהצד הראשון, הרי בטומאת עצמן אין הבדל בין שלישי לשני, וכל ההבדל הוא רק בטומאת אחרים, היינו שהשני מתפשט יותר, א"כ כיון שהוא שורף זאת, ולא יצטייר עוד שיסתעף מזה טומאת אחרים, הרי לע"ע אין בזה שום הוספה, דעצם גדר הטומאת עצמן אחד הוא מקודם ואח"כ. וממילא ניחא, דכל החידוש הוא רק בתוספת טומאה דאורייתא, אבל בטומאה דרבנן לא הוי כלל הוספה, דשם ההבדל בין ראשון לשני הוא לא "מקבעא" אך "מקופיא", כלומר, דשמה נקראה הטומאה "ראשון" לא בשביל איכותה היתרה, אך משום שדינא היא שעושה שני, וכל זה הוא לא מפני החפצא אך מה"לא תסור". ונמצא דעצם הדבר במקומו עומד.

9נחזור לענינינו. דציור נדר מדרבנן הוא ג"כ כנ"ל, דהרי כל דרבנן הוא בגברא, ונדר הלא עצם מהותו היא בחפצא? אך כיון דרבנן אמרו דהוי נדר, ש"מ דכל הדברים המסתעפים והמסתבבים מאיסור חפצא יש גם בכאן, אם כי סבת הדבר לא תתכן בשום אופן בכאן? ע"ז אמרינן דכחם יפה "שכעין דאורייתא תקון". וממילא יש לזה כל התוצאות מהדאורייתא, וכיון דלנדר דאורייתא, יש כח לעקור מ"ע דאורייתא, ממילא גם לנדר דרבנן יש כח הזה.

10ויוצא לנו מזה דבר חדש, דנדר דרבנן חייל על איסור דרבנן, כמו נדר דאורייתא. אם כי על איסור דאורייתא לא חייל אף נדרא דאורייתא.