דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא א' מהות האיסורים וסבתם ח

1סתירת הר"ן במסכת נדרים (טו, ב לטז, ב), בנוגע לנדר דרבנן אם כחו יפה לבטל מ"ע דאורייתא. - חקירה בנדר דרבנן, אם יש בו עשה ול"ת או רק ל"ת בלבד. - לפי הנ"ל בהפרקים הקודמים, אין בנדר דרבנן רק הל"ת ד"לא תסור" בלבד. - ובזה מיושבת הסתירה הנ"ל.

2נדרים (טו, ב). "האומר לאשה קונם שאני משמשך ה"ז בבל יחל דברו. והא משתעבד לה מדאורייתא, דכתיב שארה כסותה ועונתה לה יגרע? באומר הנאת תשמישך עלי". ועי' בר"ן שכתב ע"ז "והא האי נדרא דרבנן הוא, דהנאת תשמיש לית בה ממשא, וליכא למימר דבאומר קונם גופך עלי מתשמיש עסקינן, דהא דומיא דשאני ישן שאני מדבר קתני לה, ואוקמא רבינא בבל יחל מדרבנן, וכיון דמדרבנן בעלמא היא, היכי חייל נדרא דיליה דליתיה אלא מדרבנן בעלמא לאפקועי מצות עונה ומצות פריה ורביה? י"ל כיון דנדרא מיהא חייל, ממילא פקעי להו הנך מצוות, דחכמים מתנין לעקור דבר מן התורה, בשב ואל תעשה". ומוכח מזה להדיא דאף נדר מדרבנן כחו יפה לבטל מצוה דאורייתא. אולם עי' לקמן בר"ן (טז, ב ד"ה "אלא אמר רבא"), שכתב "וא"ת, וכי אמר ישיבת סוכה עלי מאי הוי הא דבר שאין בו ממש הוא? י"ל, דהכא במאי עסקינן כגון דאמר קונם סוכה לישיבתה עלי". ונראה ברור מזה, דאם אמר סתם ישיבת סוכה עלי, אינו חל הנדר לבטל את המצוה, אע"ג דמדרבנן הוי נדר. ולכאורה הר"ן סותר את עצמו בזה?

3והנ"ל בזה, לפי מה שהקשה בחדושי הרשב"א (ד"ה הא דאמר בתרא), על הא דאמרינן דנדרים חלים על דבר מצוה (נדרים טז, א) "וא"ת, ליתי עשה דסוכה ולידחי ל"ת דלא יחל דברו? וי"ל, דנדרים עשה ול"ת הם, עשה - ככל היוצא מפיו יעשה ל"ת לא יחל דברו". ויש לחקור, בנדר דרבנן לשיטת הרמב"ם דבכל דרבנן יש איסור דאורייתא, אם גם בזה יעבור על ל"ת ועשה הנ"ל, או כיון דכל האיסור דרבנן הוא מצד לא תסור, הלא אין בזה רק ל"ת לבד. והדבר מתלי תלי בחקירתנו הכללית, בהגדר דלא תסור, אם משום דע"י זה נעשו כל דברי חכמים כאלו הן כתובין ומפורשין בתורה גופא, או, דהוא רק ענין כיבוד כללי, דמחויבים אנו לציית לדבריהם, ואם לאו אנו עוברים בלא תסור, וא"כ, להצד הראשון, גם בנדר דרבנן יש עשה ול"ת, דע"י הל"ת הוי כאלו היה הנדר דאורייתא, אבל להצד השני אין בזה רק ל"ת לבד, הל"ת דלא תסור. -

4וכבר הארכנו בחידושנו בזה והבאנו ראיות כהצד השני.

5ונמצא לפ"ז צדק הר"ן באמרו, דנדר דרבנן אינו מועיל לבטל מצות עשה. דאף שכח ב"ד יפה כמו דאורייתא, אבל ס"ס רק בל"ת הוי, ושוב נאמר אתי עשה ודחי ל"ת. - אבל לענין קונם שאיני משמשך, עי' בחידושי הרשב"א (נדרים טו, ב סוד"ה ואמר רב כהנא) שכתב וז"ל "ומיהו אכתי קשיא לי, אפילו לאוקימתיה דאוקימנא באומר הנאת תשמישך עלי, דהא מצווה הוא במצות עונה, ומצוות לאו ליהנות ניתנו, ומ"ש ממודר הנאה משופר דתוקע בו תקיעה של מצוה? י"ל, דמצוה זו אינה אלא מחמתה ולא מחמתו, ומשום דאשתעבד לה, וכיון דאמר הנאת תשמישך עלי, ומחמת נדרו פקע שיעבודו מינה אין כאן מצוה המחייבתו. ועדיין קשיא לי, מ"מ הא איכא מצות פו"ר דרמיא עליה? וי"ל, דאינו מחויב להקים זרע מזו, דהא אפשר לו באשה אחריתי", עכ"ל, א"כ הלא אין בזה מצות עשה, ורק הל"ת בלבד, הל"ת של שאירה כסותה ועונתה לא יגרע.

6ולמותר להגיד, כי בזה מסולקת קושית הרמינהו שהקשינו. דאמנם לענין לאפקועי מצות ישיבת סוכה או הנחת תפילין יש הבדל בין נדר דרבנן לנדר דאורייתא, דבנדר דאורייתא אמרינן, לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה, לא כן בנדר דרבנן דשם אתי עשה ודחי ל"ת. אבל לענין מצות עונה, דשם בכל האופנים הלא יש רק ל"ת בלבד, גם נדר דרבנן מפקיע את המצוה הזו, דהא לא שייך לומר בכאן דאתי עשה ודחי ל"ת.

7ואע"פ, שהרמב"ם מריה דשמעתיה, דבכל איסור דרבנן יש הלאו דלא תסור, כותב בפרק א מהלכות ממרים הלכה ב וז"ל: "אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבע"פ וכו' כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מ"ע לשמוע להם, והעובר על כל אחד מהן עובר בל"ת". ולפ"ז הלא גם בכל איסורי דרבנן יש גם עשה ולא תעשה, ושוב יקשה דגם נדר דרבנן יהיה כחו יפה לבטל מ"ע? אולם עי' בספר מרגניתא טבא, שהביא להוכיח מהא דאמרינן "גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה" ולא אמרינן שדוחה ל"ת ועשה, וע"כ, הא דכתב, מ"ע לשמוע להם הוא לאו דוקא, וכונתו רק להא דאמרינן בכ"מ מצוה לשמוע דברי חכמים, והראיה דמסיק, "והעובר על כל אחת מהן עובר בל"ת" ולא כתב בל"ת ועשה, ולפ"ז אתי שפיר כנ"ל.