דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ב' נדרי האיסורים נדר ושבועה יא

1החקירה שחקרנו בהגדר דבל יחל היא מחלוקת הראשונים כמבואר בחי' הרשב"א והרב המאירי. - התוס' סוברים כהצד הראשון והרשב"א והרב המאירי סוברים כהצד השני.

2ובעיקר הדבר בהחקירה שחקרנו בהגדר דבל יחל עי' בנדרים (טו, א) "אלא דאמר קונם עיני בשינה, ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל והא"ר יוחנן שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר".

3ועי' בחדושי הרשב"א והרב המאירי (שם) שנחלקו בזה גדולי עולם וז"ל האחרון: "פירשו בתוס', כלומר, ואף בנדר כן, ר"ל, שמלקין אותו על שסופו לעבור בבל יחל וישן לאלתר, ולמדו מכאן, שאף בנדר כל שנדר במה שאי אפשר לו, כגון קונם עיני בשינה שלשה ימים, או לעולם, או קונם כל אכילה עלי עשרה ימים או לעולם שמלקים אותו וישן או אוכל לאלתר. ואין זה נכון, שלא אמרוה אלא בשבועה, שתיכף שהוציא דבר זה מפיו כבר נשבע לשוא ולוקה מיד על שעבר על שבועה שוא, אבל זה כל שלא ישן לא עבר בבל יחל והאיך מלקין אותו עד שלא עבר בכלום, אלא עיקר הדברים שזו של ר' יוחנן לא הביאוה אלא לדוגמא, ומה שאמר מי שבקינן ליה עד דעבר בבל יחל פירושו, מי הוי נדר כלל עד שנהא אנו משמרים בו שתאנסהו שינה ויעבור בבל יחל כדי להלקותו, והא לא חייל עליה נדרא כלל, דהא בשבועה דיינינן ליה לאלתר כשבועת שוא כמו שכל שנודר במה שאי אפשר לו לקיים בשום פנים דבריו בטלים לשעתם".

4ומבואר הדבר, דהתוס' סוברים כהצד הראשון, ולכן אע"פ דבכ"מ בנדרים בודאי לא ילקה מצד בל יחל עד שיעבור על הלאו בפועל, אבל הלא כל העבירה הוא מצד דאגלאי מלתא דקבלתו היתה בלתי נכונה, ורק קודם שעבר בפועל הרי עוד לא נודע דאולי ישמור את קבלתו, אבל בנ"ד דזאת ידעינן תיכף, דא"א לו לעשות דבורו הוא עובר על בל יחל תיכף משעת קבלתו. ואם כי גדר דברי שוא מעין שבועת שוא אין בנדרים, למשל, אם יאמר בלשון נדר על זהב שהוא אבן, משום דאין בזה קבלת פעולה או אי-פעולה על עצמו ורק פטומי דברים בעלמא לשנות את הידוע. אבל הרשב"א והרב המאירי סוברים כהצד השני, וא"כ העבירה היא לא בהלשעבר אך בהלהבא, שלא קיים כפי שאמר, ובכאן הרי אי אפשר לו לחייבו על אי-קיומו, אחרי דהוא דבר שאי אפשר לקיים בשום אופן, ואין האשם בו במה שלא קיים דבר שהוא מן הנמנעות.