דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ב' נדרי האיסורים נדר ושבועה יג

1העונג יו"ט מביא ראיה לשיטת הרמב"ם דהמדיר עובר בבל יחל ולא המודר, מנדה (מו, ב) ומקשה עליו מנדרים (פג, ב). - באמת לא תיובתא ולא סייעתא יש בזה - כי בל יחל ואיסור חפצא המה שני דברים נפרדים. - יש איסור חפצא בלי בל יחל ויש בל יחל בנדר בלי איסור חפצא.

2בעונג יו"ט (ס' פח) מביא ראיה לדעת הרמב"ם בהלכות נדרים פרק י (הלכה יב) דהמדיר את חבירו וההנהו, דלוקה המדיר ולא המודר, מהא דאמרינן בנדה (דף מו, ב), דפרכינן התם למ"ד מופלא סמוך לאיש מן התורה, מהא דתניא יתומה שנדרה בעלה מיפר לה, א"א בשלמא מופלא סמוך לאיש מדרבנן, אתי נשואין דרבנן ושרי נדר דרבנן, אבל אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא היכי אתי נשואין דרבנן ושרי נדר דאורייתא? ומשני דבעלה מיפר לה ממ"נ אי דרבנן דרבנן ואי דאורייתא קטן אוכל נבילות הוא ואין ב"ד מצווין להפרישו. וקשה דהא בברייתא סתמא קתני יתומה שנדרה, ומי לא עסקינן נמי שאסרה הנאתה עליו, כמו הנאת תשמישו עליך, או בשאר דברים, וכיון דמדאורייתא חל נדרה, דמופלא סמוך לאיש דאורייתא ושיעבוד דידיה נמי הוא רק מדרבנן מנשואין דרבנן, ומאי מהני מה דמיפר לה וע"ז לא שייך לשנויי קטן אוכל נבילות הוא דהא הוא נהנה ועביד איסורא? אלא ודאי כדעת הר"מ ז"ל, דאם הדירה אותו והוא נהנה האיסור עליה אם תהנהו, שהיא נדרה ועברה אבל יחל ושפיר מיקרי קטן אוכל נבילות.

3אבל לאידך גיסא הוא מקשה לשיטת הרמב"ם הנ"ל מהא דתנן בנדרים (פג, ב) "קונם כהנים לויים נהנים לי יטלו על כרחו" ושם (פד, ב) פרכינן "אלמא אמרינן טובת הנאה אינה ממון, אימא סיפא כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי יטלו אחרים, אבל להני לא, אלמא טובת הנאה ממון". ומוקי לה שם כתנאי ורבא משני שם "שאני תרומה וכו' דלא חזיה אלא לכהנים, וכיון דקאתי למיסרא עלייהו שויא עפרא בעלמא" ולדעת הרמב"ם הא לא קשה מידי, דכיון דנתינה לכהן הוי מ"ע מיוחדת, מלבד מצות ההפרשה, כמו שמבואר בתוס' רי"ד קדושין (נח, ב ד"ה חלה), וא"כ נימא דאתי עשה דנתינת תרומה לכהן ודחי ל"ת דבל יחל? ואע"ג, דנדרים הוי נמי עשה ול"ת מ"מ הא אמרינן ביבמות (ה, א) דעשה דחי ל"ת ועשה שישנו בשאלה, (ול"ד להא דאומר ישיבת סוכה עלי, דאסור לישב בסוכה, מטעם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דנדרים, כמו שכתב הרשב"א שם, דשאני התם, דגם עשה דסוכה יש בה קולא שאינה שוה בכל) ומוכח מזה כשיטת הר"ן, דהמודר עובר בבל יחל, וא"כ הכהנים אסורים בלקיחה, ובדידהו הרי ליכא עשה, ושפיר מקשה למה יטלו בע"כ.

4ולענ"ד תיוהא קא חזינא הכא, דנראה דהגאון הנ"ל תפס לדבר פשוט, דלשיטת הרמב"ם הנ"ל על המודר אין כלל איסור, שבשביל זה הוא מביא סייעתא לדבריו מהא דנדר, ומקשה עליו מהא דנדרים. - אבל באמת כבר הארכנו בכ"מ, דבנדרים האיסור חפצא והבל יחל הוא שני דברים נפרדים, ויש לפעמים שיהיה איסור חפצא בלי הלאו של בל יחל כדהבאנו (בפרק ג) במתפיס בנדר. וגם להיפך, שיהיה הלאו של בל יחל בלי איסור חפצא, שזאת באמת משכחת לה לשיטת הרמב"ם במדיר את חבירו, דודאי לענין המדיר שייך רק הלאו של בל יחל, אבל לא שייך לדידיה האיסור חפצא. ולא עוד, אלא לפי מה שנתבאר אצלנו בפרקים הקודמים, הנה אדרבא, לכן בנדרים אינו עובר המודר בבל יחל ובשבועה הוא עובר, משום דבנדרים, כיון דלהמודר יש בזה איסור חפצא הרי כבר נתקיימו הדברים, וא"כ לא שייך בזה בל יחל רק מצד הקבלה, דזהו שייך רק להמדיר ולא להמודר, משא"כ בשבועה, דלית בה איסור חפצא עובר המושבע בבל יחל.

5אבל עכ"פ זאת כו"ע מודים להמודר יש איסור חפצא, והראי' מהא דכתב שם בלח"מ (נדרים ה, א) דלענין מעילה למדס"ל יש מעילה בקונמות לית מאן דפליג, דהיא על הנאסר ולא על האוסר, מטעם דמעילה היא מצד האיסור חפצא, דהיא מעין גדר קדושה.

6וא"כ, לא סייעתא ולא תיובתא קא חזינא מדבריו, דגם לשיטת הרמב"ם ניחא הא, דתפסינן בנדרים לדבר ודאי דבקונם כהנים ולוים נהנים לי דלמדס"ל טובת הנאה ממון אסור, ולא שייך לבוא בזה מצד דאתי עשה ודחי ל"ת, דעכ"פ לענין הכהנים יש בזה איסור חפצא. - וקושיתו מהא דנדה יוקשה לכו"ע, דאם אסרה הנאתה עליו גם לשיטת הרמב"ם ישאר עליו האיסור חפצא, אם כי לא יעבור על הלאו של בל יחל.