דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ב' נדרי האיסורים נדר ושבועה יד

1קושית הרשב"א בשבועות (כג, ב) דגם בסתם תיקשי הא מושבע ועומד מהר סיני הוא. - אמנם כן דבסתם אין אנו זקוקים לבוא מצד כולל עפ"י דברי הירושלמי בנדרים. - הגדר דאין אחע"א נאמר רק באיסורים שהם בחפצא, אבל במקום דכל עצמותו של האיסור הוא בגברא לא שייך זאת. - שבועה אם כי היא איסור גברא אבל במפרש הוי האיסור גברא בחפצא, לא כן בסתם.

2שבועות (כג, ב) מקשינן על מתני', דשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה פטור, שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב. "הא גופא קשיא, אמרת, שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה, ושתה משקין שאין ראוין לשתיה פטור, והדר תני, שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב, מ"ש רישא דפטור ומ"ש סיפא דחייב? הא לא קשיא, רישא בסתם וסיפא במפרש. מפרש נמי גופיה תיקשי, אמאי מושבע מהר סיני הוא? רב ושמואל ור' יוחנן דאמרי, בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין".

3ועי' בחי' הרשב"א, שהקשה, אמאי נטר הגמ' בהקושיא של "אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא", עד דפירש סיפא במפרש "מפרש נמי גופיה תיקשי". ולא הקשה את הקושיא הזאת תיכף על המשנה, דאיך יצויר, שיהא חייב מצד שבועה בנבילות וטריפות הא מושבע ועומד מהר סיני הוא?

4ותירוצו דחוק בזה.

5ואמנם פשטות הדברים משמע מזה, דאם היינו יכולים לאוקמא, הא דנבילות וטריפות בסתם, כלומר, דאמר שלא אוכל סתם, לא היתה קשה כלל הקושיא של מושבע ועומד מהר סיני, גם בלא טעמא דכולל.

6ובאמת כן משמע גם ממסקנת הגמ' שם (כד, א), דאמרינן "בשלמא לר"ל משכחת לה בלאו והן, אלא לר' יוחנן, בשלמא לאו משכחת לה, אלא הן היכי משכחת לה? אלא כדרבא, דאמר רבא, שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור" ועי' ברש"י (ד"ה ה"ג אלא כדרבא), שפירש בזה, דהכי פרושה: "לא תשני לעיל קושיא דרישא וסיפא כאן בסתם כאן במפרש, אלא כולה בסתם, ואוכלין שאינן ראוין לאכילה דקתני רישא פטור כדרבא מפרשא, כגון עפר שאין ראוי לאכילה, אבל נבילות ראויות לאכילה הן ואריה הוא דרביע עלייהו. ותו לא קשיא מידי לר' יוחנן, דמשכחת לה בלאו והן, אף בשיעור שלם, דהא לא אוכל, סתמא קאמר, אם אכל נבילה חייב, שהרי כלל בסתמו בדברים המותרים והאסורים ומיתסרי אסורים ע"י כולל. והן משכחת לה דהא אוכל סתם קאמר ומקיים שבועתו בדברים המותרים, ואם לא אכל חייב". ודבריו ברור מללו, דאף בסתמא אנו זקוקים לכולל. אבל א"כ לא שייך בזאת לאמר הלשון "אלא", המורה דנייד לגמרי מהתירוצים הקודמים, דלפי"ז, הרי עדיין התירוץ הראשון על הקושיא של "אמאי מושבע ועומד מהר סיני" במקומו עומד.

7וגם מכאן משמע כהנ"ל, דבמתניתא אין אנו זקוקים כלל לבוא בזה מצד כולל.

8וגם בתוס' (ד"ה אלא כדרבא) הקשו שם: "וא"ת לפ"ה אמאי אצטריך למימר לקמן בסמוך, שבועה שלא אוכל תאנים, וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים בחזר ואמר שבועה שלא אוכל סתמא סגי? וי"ל דאין הכי נמי דלאו דוקא נקט תאנים וענבים, אלא כלומר שאמר שלא אוכל סתם". דחוק כמובן.

9והנ"ל בזה לע"ד לחדש, דאמנם כשאמר שלא אוכל סתמא, גם בלי טעמא דכולל חייב אף על נבילות וטריפות, ואי אפשר לבוא בזה מצד דמושבע ועומד מהר סיני - עפ"י דברי הירושלמי בנדרים פרק שני (הלכה ג), דאיתא שם בגמ' על המתני' דיש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה - "ר' יוסי בעי, שבועה, שבועה, שבועה שלא אוכל ואכל אמר ר' יוסי בי ר' בון נשמעינה מן הדא, שבועה שלא אוכל ככר זה, שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת, מפני שאמר זו, הא אם לא אמר זו חייב על כל אחת ואחת".

10ועי' בתוס' רי"ד (להרידב"ז, שם) שמבאר בטוב טעם, דהגדר דאין איסור חל על איסור נאמר רק על איסור שהוא בחפצא, כלומר, דאע"ג דשבועה היא איסור גברא, אבל עכ"פ כשאומר שבועה שלא אוכל ככר זה הנה הגברא אסור בהחפץ וחלוק הוא מנדרים רק בזה דשם החפץ אסור על האדם, ובכאן הגברא אסור בהחפץ, ובחפץ אחד א"א לחול שני איסורים; אבל במקום, דלא רק שמהות האיסור הוא איסור גברא, אך כל עצמותו הוא בגברא, שם לא שייך הגדר דאין איסור חל על איסור. דוגמא לזה "יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין, החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ובשביעית ויו"ט" וכו' כמבואר במכות (דף כא, ב) דאנו רואים, דיתכן הרבה איסורים בחרישה אחת, משום, דכל האיסורים האלה הם לא רק איסורי גברא, אך גם איסורים בגברא, דכל עיקרם הם על האדם, שלא יחרוש באופן זה. וכן ראה סלע שנפלה, נטלה לפני יאוש על מנת לגזלה עובר בכולן משום לא תגזול, ומשום השב תשיב ומשום לא תוכל להתעלם, כדאיתא בב"מ (כו, ב) דג"כ אי אפשר לבוא בזה מצד דאין אחע"א משום דהאיסור הוא רק בגברא, בהנטילה. דבזה חלוק איסור גזילה מאיסור חלב, למשל, דאם כי גם איסור חלב הוא איסור גברא, אבל עכ"פ הא אסור על גברא מצד דהוא חלב, אבל איסור גזילה בסלע של חבירו אין האיסור מצד הסלע, אך כל האיסור הוא מצד הגברא, דעליו נאמר לא תגזול. וזהו ע"כ כונת הירושלמי בכאן, דרק כשאמר בלשון שבועה שלא אוכל ככר זה שייך לומר הגדר דאין שבועה בתוך שבועה, משום דבאופן זה אף דעצם מהות האיסור הוא איסור גברא, אבל ס"ס, האיסור גברא הזה הוא בהחפצא, בהככר, וא"א לחול על הככר הזה איסור של שתי שבועות, כמו בכ"מ, שאי אפשר לחול על חפץ אחד שני איסורים. אבל, אם לא אמר זו אלא שלא אוכל סתמא, שם אין הגדר, דנאסר עליו כל הככרים שבעולם, אלא, דנאסרה עליו פעולת האכילה לבד. וראיה מהא, דמבואר בנדרים (יג, ב) דנדרים אינן חלין באומר, שאינו ישן, שאינו מדבר, שאינו מהלך, משום דהוה דבר שאין בו ממש, עד שיאמר, עיני בשינה וידי לעושיהן ורגלי להליכה, ואין אנו אומרים בשאומר איני מהלך, למשל, שאסר עליו כל ד' אמות שבעולם, וזהו הלא הוה דבר שיש בו ממש, אלא דאמרינן דלא נאסר עליו רק פעולת ההליכה לבד, ה"נ, בשאומר שלא אוכל לבד לא נאסרו עליו כל הככרים שבעולם, אך פעולת האכילה לבד הוא דנאסרה עליו. וא"כ הנה לא רק דמהות האיסור הוא בגברא, אך גם כל עצמותו של האיסור הוא בגברא, ע"ז לא שייך הגדר דאין שבועה בתוך שבועה, כמו דלא שייך בזה הגדר דאין איסור חל על איסור, וזהו שאמר הירושלמי "הא אם לא אמר זו חייב על כל אחת ואחת".

11ולפ"ז יתבארו היטב דברי הגמ' בשבועות שהתחלנו, דכל הקושיא של "מושבע ועומד מהר סיני", הוא רק לפי מה דמוקי במפרש, דאם מפרש שלא אוכל הוא בסתמא, ונאמר דנבילות וטריפות ג"כ בכלל אכילה הם, לא היה קשיא כלל, דליכא לבוא בזה מצד דמושבע ועומד מהר סיני, וא"כ לא הוה זאת בגדר, דאין שבועה בתוך שבועה, דהכא הרי הוי איסור בגברא ויתכן בזה כמה איסורים בבת אחת. אלא דהיה קשה לו מתחלה ע"ז מרישא, דבשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור, וא"כ הרי ג"כ נבילות לא היה בכלל אכילה, וע"כ נחוץ לומר דמיירי במפרש, הרי תו יוקשה מפרש נמי גופיה תקשיה "מושבע ועומד מהר סיני הוא".

12אבל במסקנא אמרינן "אלא כדרבא, דאמר רבא שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור" וכפירוש רש"י דרק בעפר פטור, משום דעפר בעצם לאו בר אכילה הוא לא כן בנבילות וטריפות, דרק אריה הוא דרביע עלייהו, וא"כ לפ"ז לא רק דאין אנו זקוקים להתירוץ על הקושיא הראשונה של הסתירה מרישא דסיפא, דרישא בסתם וסיפא במפרש, אך גם הקושיא השניה של מושבע ועומד מהר סיני ליתא מעיקרא, ואין אנו צריכים כלל להגדר דכולל, כנ"ל, דבשלא אוכל סתמא שבועה חלה על שבועה.

13וממילא מובן, דלפ"ז לא קשיא כלל קושית התוס' דל"ל לרבא למימר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים בחזר ואמר שבועה שלא אוכל סתמא סגי, דרבא דין כולל אתי לאשמעינן.