דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ב' נדרי האיסורים נדר ושבועה טז

1קושית הישועות יעקב דתחול שבועה לאכול נבילות ושחוטות - תירוצו מצד נדר שבטל מקצתו בטל כולו. - עירבוב המושגים. - ברם דהא דנדר שבטל מקצתו בטל כולו הוא בתור סבה ומסובב. - הסבה צריכה להיות קודם המסובב. - הגדר כולל הוא לאו מצד סבה ומסובב. - ראיות לזה. - אי אפשר לדמות זאת "להנקודה הנפלאה" של הרמב"ם בפה"מ בכריתות.

2וראיתי בס' "ישועות יעקב" שמתקשה בהא דשבועה אינה חלה לעבור על ל"ת מצד כולל, למשל, כשנשבע לאכול נבילות ושחוטות, כמו דחלה על קיום ל"ת, כשנשבע, שלא לאכול נבילות ושחוטות כמבואר בשבועות (כא, ב)? ומתרץ זאת לפי דרכו, דכיון דקי"ל בנדר ושבועה כשבטלה מקצתה בטלה כולה, כמבואר בנדרים (כה, ב), א"כ איך נימא, יען שחלה השבועה על השחוטות תחול גם על נבילות, הרי כלך לאידך גיסא כיון שלא חלה השבועה על נבילות ובטלה מקצתה בטלה כולה. אבל בשבועה לקיום ל"ת, כשנשבע שלא לאכול נבילות ושחוטות, לא שייך זאת, דכל טעמא דנדר שהותר מקצתו בטל כולו, הוא משום דבעינן דכל היוצא מפיו יעשה, ובכאן הרי ס"ס מתקיים דבריו גם לענין הנבילות, דס"ס, הרי לא יאכלם, יהיה מאיזה טעם שיהיה.

3אבל, לענ"ד, הדבר אינו נכון, דא"כ יקשה לדבריו מדוע איתא בירושלמי והובא שם בשבועות (כד, א בתוס' ד"ה אלא הן), דשבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב מצד כולל של שאר הימים, נימא ג"כ להיפך, דשבועה שבטלה מקצתה לגבי ימות הפסח בטלה כולה?

4והאמת, דערבוב המושגים הנני רואה בכאן. דהא דנדר שבטל מקצתו בטל כולו הוא בתור סבה ומסובב, כלומר, יען שבטל מקצתו זהו הגורם לבטל כולו. וכאשר זהו מהמושכלות הראשונות, כי הסבה צריכה להיות קודם המסובב, א"כ זהו לא יתכן רק במקום דאף אם לא נימא דבטל כולו, בכ"ז בטל מקצתו. אולם במקום, דהא בהא תליא, כלומר, שאם לא נימא דבטל כולו איננו בטל אף מקצתו, הרי תו אין סבה במה לבטל את הנדר או את השבועה.

5והציור הזה הרי איכא בנ"ד, דמה תימא, כיון שבטלה שבועתו שלא יאכל מצה בליל פסח בטלה כולה, והרי אם לא תימא דבטלה כולה, ואסור יהיה לו לאכול מצה בשאר הימים, תו לא יבטול אף מקצתה דהא אסור לו לאכול אף בפסח מצד כולל, כנ"ל, הרי תו אין סבה במה לבטל את השבועה.

6ואל תשיבנו לאמר, דהא גם כל טעמא דכולל הוא מצד מיגו, כלומר, דיען שחלה השבועה על שחוטות חלה גם על נבילות, א"כ הלא הוא ג"כ בתור סבה ומסובב, דהסבה צריכה להיות מקודם, וכאן הלא אי אפשר שתחול על שחוטות בלי נבילות, דהא נדר שבטל מקצתו בטל כולו?

7דהא לא קשיא, דבאמת בכולל הוא לא בתור סבה ומסובב שתצטרך להיות הסבה קודם המסובב, אך נעשה בבת אחת. כלומר, כיון שיש רק מקום להאיסור להתפשט על עוד דברים מתפשט הוא בבת אחת בכל. והראי' מהירושלמי גופא, הנ"ל, דשבועה שלא אוכל מצה, דחייב מצד כולל של שאר הימים, ומי לא עסקינן דקאי בערב פסח, וא"כ הרי מתהוה קודם חלות השבועה על היום של פסח ואח"כ על שאר הימים.

8וכן במכות (כב, א) על הא דיש חורש תלם אחד דפרכינן שם ולחשוב נמי, כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול ובין ביו"ט דמיגו דחל עליה שבועה בחול חלה עליה נמי ביו"ט?" וסתמא מיירי אף דקאי ביו"ט, דמכל הני מוכח, דהוא לאו בגדר סבה ומסובב.

9ועי' ברמב"ם פ"ד משבועות (הלכה י) שכתב דאם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה לא חלה שבועה שניה, והראב"ד השיג עליו "שבתחלה לא נשבע אלא ליומו, ולבסוף נשבע, שלא על אותו ככר לעולם". והננו רואים להדיא, דלהראב"ד חלה השבועה השניה גם על היום מיגו דחל על למחר, אע"ג דהמחר בא אחר היום, וגם להרמב"ם דסובר דאינה חלה טעם אחר יש בזה. עי' בתשובות אבני מלואים (ס' טו). ועי' בתשובות רעק"א (סי' קע) מבנו הגאון ר' שלמה ז"ל, שהוכיח מדברי התוס' זבחים (ע, א תוס' ד"ה יבא) לענין איסור מוסיף דגם במקום שהאיסור השני בהויתו, וכמו שהוא עכשיו לפנינו אין בו תוספות איסור, אלא דע"י שינוי, שאפשר שיפול בו בזמן העתיד יהיה אז מוסיף איסור, כבר נותנים לו מעתה דין מוסיף לחול על איסור שקדם לו. דהרי התוס' כתבו שם, דנבילה חלה על איסור חלב מצד מוסיף, מצד דנתוסף איסור לגבוה, אף דקרא בבהמת חולין מיירי, ומה מוסיף לגבוה שייך בו עכשיו, אע"כ כיון, דאפשר שיקדשנה ויהיה בה תוספות איסור ע"י נבלותה, מיקרי נבילה מעכשיו איסור מוסיף. ויתר מזה נשמע, דאף דגם עתה אסור לאותו גוף מצד איסור אחר, מ"מ כיון דאפשר ע"י מקרה שיקרה, יהיה אסור של עכשיו הולך ממנה, ותהיה אז אסורה לגוף זה מחמת איסור זה השני שבא עליה, מיקרי ג"כ מוסיף, דהלא א"א שיהא חלב זה עכשיו מותר לגבוה, דהא אסור וקאי משום חולין בעזרה, אלא כיון דאם יקדישנה להבהמה ילך ממנה איסור של חולין ויהיה אז החלב מותר לגבוה מיקרי איסור נבילה מוסיף משום זה.

10וגם זאת אנו רואים, כנ"ל, דהוא לאו מצד סבה ומסובב הוא, אלא דהגדר הוא, דכיון דיש רק מקום להאיסור שיתפשט, או על עוד איזה דברים, או עוד לאיזה גופים תו מתפשט הוא בכולו.

11ולא דמי ל"הנקודה הנפלאה" של הרמב"ם הידועה בפירוש המשניות בכריתות (פ"ג מ"ד) לענין בשר בחלב על חלב. דהתם עצם ה"דבר איסור", איסור הנאה בבשר וחלב בלי איסור אכילה לא יתכן, אחרי דכל עיקרו מסתעף מאכילה. משא"כ בכאן, דהא ודאי יתכן איסור שבועה על שחוטות לבד, אלא דלהיפך, דאתה בא לבטלו, מצד נדר שבטל מקצתו בטל כולו, הרי אימא להיפך דלא בטלה כולה, משום דלא בטלה אף מקצתה מצד איסור כולל, כנ"ל.