דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ב' נדרי האיסורים נדר ושבועה יז

1עצם היסוד של ה"ישועות יעקב" אינו נכון כלל - דלפ"ז יש להקשות על הגדר מיגו המבואר בנדרים (יז, ב). - אמנם באמת הדבר מבואר בתוס' נדרים (שם) דהגדר מיגו הוא לאו מטעם כולל. - הגמ' בנדרים והגמ' בשבועות אם כי הלשון אחד הנה בעצם שני גדרים נפרדים המה. - הגדר מיגו הוא דאנו עושים את כל הטצדקאות שבעולם שיתקיים הדבר ולא שיתבטל. - זה יתכן רק בדברים המסתעפים ע"י האדם אבל לא במידי דממילא. - סברות הפוכות.

2אולם, באמת, מלבד כל זה, הנה עצם היסוד של הישועות יעקב אינו נכון כלל.

3דהא הנה לכאורה יש להקשות לפי "הנקודה הנפלאה" של הרמב"ם על הא דאמרינן בנדרים (יז, ב) "שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחל שבועה על ענבים חיילא נמי אתאנים", הא כיון דשבועתו היתה שלא יאכל תאנים וענבים כאחת, וכל חד וחד הוה חצי שיעור, א"כ אין שייך בזה כולל לאמר, מיגו דחייל אענבים, הא על ענבים גופו בלי התאנים איננה חלה השבועה, מצד דהוה חצי שיעור? ואע"ג, דכ"מ חצי שיעור אסור מן התורה, הלא כל טעמא הוא משום, דחזו לאיצטרופי, א"כ גם בכאן אמנם יהיה אסור בענבים לבד, משום דחזי לאיצטרופי עם תאנים. אבל הרי אנו באים בזה שוב ל"הנקודה הנפלאה" הנ"ל, דאיך נימא מיגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים, אחרי דעל הענבים גופו לא חלה השבועה רק מצד מה דחלה על התאנים, א"כ הרי היה עלינו לומר, להיפך, כיון דלא חלה על התאנים לא חלה נמי אף על הענבים?

4ומצאתי שכבר עמד ע"ז בס' עמק יהושע (סימן י) אבל באמת הדבר מבואר להדיא בתוס' נדרים (שם ד"ה והאמר רבה): "אור"י, דמיירי אמר שלא אוכל תאנים וענבים ביחד כזית מכל חד וחד, והשתא שבועה שניה אינה מחייבת לו על כזית תאנים לבד ולא על כזית ענבים לבד, אלא על כזית מכל חד וחד, להכי קרי ענבים חצי שיעורא וכו', אבל אין לפרש וחזר ואמר תאנים וענבים, דאמר לא כזית תאנים לבד ולא כזית ענבים לבד. והא דקאמר בסמוך דחיילי אענבים וכו' מטעם איסור כולל קאמר, וכי ההוא דרבה בפרק שלישי דשבועות, אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר, שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחיילא וכו', דמיירי נמי באיסור כולל כדפרישית, מדמייתי לה גבי כולל דברים המותרים על דברים האסורים, אין לפרש כן, דאם כן הוה להו ענבים שיעור שלם, וחייב נמי על כזית ענבים לבד והיכי קרי ליה חצי שיעור".

5ודבריהם ברור מללו, דאמנם כאן לאו משום כולל קא אתינן בזה, דכולל לא יתכן אלא במקום דאמר, לא כזית תאנים לבד ולא כזית ענבים לבד, דהוה ליה ענבים שיעור שלם, אבל במקום דענבים הוה ליה חצי שיעור, א"א להכניס זאת תחת סוג כולל. בודאי דטעמם הוא ג"כ מצד "הנקודה הנפלאה" של הרמב"ם, וע"כ צ"ל לפ"ז, דהגמ' בנדרים והגמ' בשבועות אם כי הלשון אחד הוא, הנה בעצם שני גדרים נפרדים יש בזה, דהגמ' בשבועות אמנם מיירי, כשנשבע בפעם השניה על תאנים לבד ועל ענבים לבד, דבזה שייך שפיר הגדר כולל. אבל הגמ' בנדרים, דמיירי שאמר בשבועה הב' שלא יאכל תאנים וענבים ביחד, הנה לאו משום כולל אתינן בזה, אלא מטעם מיגו. והוא כעין ציור דאמרינן בנדרים (דף פב, ב) "נדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה, מתוך שהוא מיפר למתענה מיפר נמי לשאינו מתענה", או כמו דאמרינן בב"מ (דף ח, א) שאילו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור, דאין שליח לדבר עבירה, ושותפין שגנבו חייבין משום דאמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, דזהו מצד הגדר דאנו עושים את כל הטצדקאות שיתקיים הדבר ולא יתבטל, והצד האפשרי של הקיום גורר אחריו את צד הביטול, ולא להיפך, אחרי דיש רצון בכך מצד האדם שממנו מסתעף הדבר לקיום ולא לביטול.

6וה"נ בנשבע שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, הנה דוקא, יען בשביל שנשבע שלא אוכל תאנים וענבים ביחד, ואם לא יתקיים דבריו בנוגע להתאנים הרי יתבטלו דבריו גם בנוגע להענבים, דהא הוי ענבים חצי שיעור, כנ"ל, ורצונו הרי הוא בקיום השבועה ולא בביטולה, שע"כ אמרינן מיגו.

7אמנם, כמובן, בבשר וחלב לענין "הנקודה הנפלאה" של הרמב"ם לא שייך זאת, דזה יתכן רק בדברים המסתעפים ע"י האדם, שמגלה דעתו מראש שחפץ בקיומם ולא בביטולם, אבל לא במידי דממילא.

8ונמצא דיש בזה סברות הפוכות, דלענין כולל יש יותר מקום לאמר כולל, באיסור הבא מאליו מאיסור הבא ע"י עצמו, כמבואר בשבועות (כד, א) אבל לענין מיגו כנ"ל הוא להיפך, דשייך דוקא באיסור הבא ע"י עצמו ולא באיסור הבא מאליו.

9ומובן דלפ"ז יסודו של הישוע"י מעיקרא ליתא, דהא דאמרינן בנדר ושבועה דמתוך שבטלה מקצתה בטלה כולה הוא דוקא במקום שנכנס לביטול, אבל בנ"ד הוא להיפך, דהצד המקיים גורר את הצד המתבטל שיתקיים גם הוא ולא להיפך, כנ"ל.