דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ב' נדרי האיסורים נדר ושבועה ג

1מתפיס בנדר אם הוה נדר אי לא, - שיטת רש"י בשבועות (כ, ב) - קושיות הראשונים ע"ז - עצה לצאת מן המבוכה הזו - הא דמתפיס בנדר נדר והא דהתפסת נדר הוי התפסה שני גדרים הם - חקירה בנדר דיש בזה איסור חפצא ובל יחל אם הוא דבר אחד או שני דברים נפרדים. - בזה מיושב הכל.

2שבועות (כ, א) "ואזדו לטעמיהו, דאיתמר: מתפיס בשבועה אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי. ורבא אמר, לאו כמוציא שבועה מפיו דמי. מיתיבי, איזה איסור האמור בתורה? האומר, הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין, כיום שמת בו אביו וכו'. בשלמא לאביי מדמתפיס בנדר נדר, מתפיס בשבועה שבועה, אלא לרבא קשיא? אמר לך רבא, תריץ ואימא הכי, איזהו איסור נדר האמור בתורה, האומר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו".

3ופשטות הדברים מורין כרש"י (שם, ב ד"ה תריץ), שלרבא גם מתפיס בנדר לאו נדר היא כדפי' "ואשמעינן שאינו חייב בנדר, אא"כ פרשהו ואח"כ תלאו בדבר הנידר עליו כבר וכו' אבל מתפיס בנדר לאו נדר הוא".

4ותמהו כל הראשונים ע"ז, דמלתא דפשיטא אצלם, שכו"ע מודו, דמתפיס בנדר הוי התפסה, דמשנה שלימה היא "מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולם נזירים (נזיר כ, ב). וגם מהא דאיתא בנזיר (ד, א) "הריני כשמשון כבן מנוח וכו' - הרי זה נזיר שמשון". וגם מהא דאיתא בנדרים (י, ב) "כאימרא, כדירים, כעצים, כאשים וכו' ה"ז נדר בקרבן"?

5והנה, הקושיות האחרונות יש לישב בנקל, דשמשון וכן מנוח, כפי פירוש הגמ' שם, הוא לא שם פרטי, אך הוא תואר כללי לנזירות, שזהו סוג מיוחד בנזירות, שנקרא נזירות שמשון עם דינים מיוחדים, והוה כאילו אמר הריני נזיר, דהוה נזיר סתם, ה"נ כשאמר הריני כשמשון, דהוה נזיר שמשון ולא משום התפסה הוא. והראי', דגדר התפסה הוא שמתפיס את התואר קדושה של חפץ זה על חפץ אחר, אבל, כשאמר הריני כשמשון הוא אף בעת ששמשון איננו כבר בעולם, בכ"ז הוי נזיר. וכן גם הא דכאימרא וכו', גם כל אלה המה שמות כלליים, כמו השם "קרבן", ולאו משום התפסה של חפץ הוא. אבל הקושיא הראשונה עדיין בתקפה עומדת, לכאורה, ואם כי הגמ' אסיק שם "והוא שהתפיסו כולן בתוך כדי דיבור" אבל ס"ס הלא מוכח משם, דמשום התפסה הוא, דהא תני שם "הותר הראשון הותרו כולן", והא דבעינן שיהיה בתוכ"ד הוא כמו שפירש הר"ן, דאם היה אומר "ואני כמוך ה"נ אלא התם לא אמר אלא "ואני" ולאחר כדי דיבור לא משמע מידי.

6ובשביל זה דחקו הראשונים לפרש דלא כרש"י, אלא דעיקר הקושיה היתה, דקסבר מדתני "איזהו איסר", אלמא "איסר" התפסת לשון הוא, וקשיא לרבא דאיהו אמר "איסר" לא היינו מתפיס?

7וע"ז מתרץ, דהכונה הוא איזהו איסר נדר האמור בתורה. כלומר, דלאו ב"איסר" דקרא איירי אלא דקאי על עיקר נדר, דעיקר נדר האמור בתורה היינו, שתלאו בדבר הנדור, ורק לפיכך המתפיס בנדר נדר, כיון שעיקר הנדר הוא בהתפסה, וממילא אין ללמוד שבועה מנדר לענין זה, דשאני נדר, דכל עיקרו ע"י התפסה הוא, דבאופן אחר לא יתכן.

8אבל הרואה יראה את הדוחק שיש בזה, דפשטא דלישנא מורין כדברי רש"י.

9והנ"ל בזה, דכשנדייק בלשונו הזהב של רש"י נמצא עצה איך לצאת מן המבוכה הלזו דז"ל (שבועות שם, א ד"ה והוא שנדור) "והוא שנדר ובא מאותו היום וכו' וקסלקא דעתך השתא, דהיינו מתפיס בנדר, וקתני איזהו איסר האמור בתורה, שהוא בלא יחל דברו האומר הרי עלי וכו', אלמא המתפיס בנדר הרי הוא בלא יחל כנדר עצמו". ונראה ברור מזה, דהשקלא וטריא הוא רק בזה, דלא יעבור במתפיס בנדר על "בל יחל" לרבא, אבל איסור של נדר בודאי יש בזה, אם כדעת רש"י נוטה, כפי שכתב הריטב"א בחידושיו, דלרבא, דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי גם איסורא ליכא.

10ובזה השמיע לנו, לדעתנו, דהא דמתפיס בנדר נדר והא דמתפיס בנדר הוי התפסה, זהו שני גדרים נפרדים. ולרבא, אם אמנם מתפיס בנדר לא הוי נדר ובכ"ז הוי התפסה. דהנה יש לחקור בנדרים דהוי איסור חפצא ועובר עליהם בבל יחל, אם זהו דבר אחד, כלומר, דמהות האיסור הוא איסור חפצא, ועבירתו הוא עבירת הלאו של בל יחל. או, דזהו שני דברים נפרדים המתהוים ע"י הנדר; על החפץ מתהוה איסור חפצא ועל האדם איסור של בל יחל דהוא איסור גברא. אכן, לפי מה שיתבאר אצלנו בהפרקים הבאים דה"בל יחל" אינו מסתעף בנדרים מהאיסור חפצא, דאדרבא היה לנו לאמר כיון דכבר נתהוה איסור חפצא תו נתקיימו דבריו בזה גופא שנעשה ע"י דיבורו איסור חדש, אך הוא עובר גם על בל יחל מצד דבנדר יש שני איסורים גם איסור חפצא וגם איסור גברא, כלומר, דמלבד מצד האיסור שנתהוה על החפץ יש עליו חיוב ג"כ מצד הקבלה. לפ"ז נקל להבין דהאיסור חפצא והבל יחל זהו שני דברים נפרדים המתהוים יחד.

11והנה נתבונן נא בהמחלוקת אם מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי או לא, אע"ג דכו"ע מודים בודאי, דשבועה הוה רק איסור גברא והאיך יוכל לכאורה להתפיס לומר ככר זה כזה, אחרי דגם בהככר הראשון אין איסור בגופו?

12אך דוק בלישניה. דע"ז אמר מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי, כלומר, והוי קבלה מפורשת גם על הככר השני, כי ע"כ אם שאמר זאת בלשון נדר, דלא אסר את עצמו אך את החפץ, נמי מהני, דהא מבואר בר"ן נדרים (ב, ב) ועוד, דנדר שאמר בלשון שבועה ושבועה שאמר בלשון נדר, מהני מדין ידות, כיון דפיו ולבו שוין. אכן, לענין מתפיס בנדר הוי להיפך, דזאת כו"ע מודים, דבנדר שייכת התפסה אחרי דהוא איסור חפצא, ויכול להתפיס את האיסור מחפץ זה על חפץ אחר. אך, כ"ז הוא רק לענין האיסור חפצא, אבל לענין האיסור גברא שיש בנדר, דלזה כמובן לא שייכת התפסה, כמו דאינה שייכת התפסה לשבועה, הנה אם נימא דמתפיס בשבועה כמוצא שבועה מפיו דמי, הרי יש בזה גם קבלה מפורשת, אבל אם נימא, דמתפיס בשבועה לאו כמוצא שבועה מפיו דמי, הנה בזה נהי דיתהוה איסור חפצא מצד ההתפסה גופא, אבל על בל יחל, דהוא בעיקרו איסור גברא מצד הקבלה, לא יעבור. הוא אשר אמרנו, דמתפיס בנדר נדר והא דהתפסה בנדר הוי התפסה זהו שני גדרים נפרדים. וזהו שמקשה: "בשלמא לאביי, דמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה, אבל לרבא קשיא", דאם כי גם בודאי לדידיה התפסה בנדר הוי התפסה ונתהוה איסור חפצא, אבל לא הוי נדר בזה שיהיה גם קבלה על בל יחל.

13ויוטעם בזה גם התירוץ לפי שיטת רש"י, דאשמועינן שאינו חייב בנדר אא"כ פרשו ואח"כ "תלאו בדבר הנודר עליו כבר, כדיליף לה ואזיל מקרא" ולכאורה, כיון דלרבא התפסה בנדר לאו כלום היא, מה נ"מ לן אם תלאו בדבר הנידר או לא? אבל לפ"ז א"ש, דגם לדבריו התפסה בנדר נדר שיש בו ממש הוא, אלא דאינו עובר על בל יחל מצד דקבלה אין כאן, אבל אם פירש וגם תלאו בדבר הנידר הרי יש גם שני הדברים, היינו, גם איסור חפצא וגם קבלה.

14וממילא מובן, דלא יוקשה לפ"ז מהא ד"מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולם נזירים" דהתם, כיון דמוקמינן לה דמיירי "שהתפיסו כולן בתוך כדי דיבור", הרי זהו גופא הוי קבלה, ויש גם בזה שני הדברים יחד, גם תואר קדושה על הגוף מצד ההתפסה, וגם קבלה מצד האמירה בתוך כ"ד, ואפשר דמשו"ה מוקמינן לה דמיירי בתוך כ"ד, דאל"ה לא יעבור בבל יחל מצד דקבלה אין כאן.