דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ב' נדרי האיסורים נדר ושבועה ז

1נדרים (יב, ויג) לענין התפסה בבכור - סתירה מיניה וביה - להסוברים דכל האיסורים שבתורה איסורי גברא הם א"כ ל"ל המיעוט עד שידור בדבר הנדור? - לא משכחת רק בקדשים כגון בכור או נותר ופיגול. - לר' יעקב דאוסר בבכור יאסור גם בפיגול ונותר. - בזה תתישב הסתירה.

2נדרים (יב, ב; יג, א) "הרי עלי כבכור ר' יעקב אוסר ור' יהודה מתיר וכו' לא דכולי עלמא לפני זריקת דמים, ומ"ט דמאן דשרי אמר קרא "כי ידור", עד שידור בדבר הנדור, לאפוקי בכור, דדבר האסור הוא. ומאן דאסר, אמר קרא "לד'", לרבות דבר האסור. ומאן דשרי "לד'" מאי עביד ליה? מבעיא ליה, למתפיס בחטאת ואשם וכו', ומאן דאסר, בכור נמי מתפיסו בנדר הוא, דתניא משום רבי אמרו, מנין לנולד בכור בתוך ביתו, שמצוה להקדישו, שנאמר "הזכר תקדיש". ומאן דשרי, כי לא מקדיש ליה מי לא מיקדיש".

3ולכאורה הדברים סותרים את עצמם מיניה וביה. דפתח, דמאן דאסר אמר קרא "לד'" לרבות דבר האסור, ומשמע דבכל דבר האסור הוי התפסה, ומסיים, דכל טעמיה הוא משום דמצוה להקדישו והוי ג"כ דבר הנדור, אבל בל"ז לא הוי התפסה?

4ועיין בר"ן (יב, ב ד"ה לד' לרבות דבר האסור) שפירש ע"ז "כלומר, כיון דמצוה להקדישו כדמפרש הש"ס לקמן" וברא"ש (יג, א ד"ה לרבות דבר האסור) שם שכתב "פירוש כי האי שהוא לשם ואינו נדור, אבל בנבילות וטריפות מודה, דלא הוי נדר". אבל מה דחוקים הדברים, דפשטיה דלישנא כשאומר "לרבות דבר האסור" משמע דאף נבילות וטריפות בכלל?

5והנ"ל בזה, דהנה לכאורה יש לדקדק, לשיטת הסוברים, דכל האיסורים מלבד נדר הוי בגדר איסורי גברא, דמה"ט לדעתם חל נדר על נבילות וטריפות,כמו דחל נדר על שבועה, א"כ ל"ל קרא למעוטי דבדבר האסור לא הוי התפסה, הא גם בלא קרא הוה ידעינן זאת מסברא, דמה עדיפא זאת ממתפיס בשבועה, דקי"ל דלא הוי התפסה כמבואר טעמו של דבר בר"ן נדרים (יד, א ד"ה הלכך לענין הלכה) משום ד"גוף החפץ אין עליו נדר וקדושה כלל"?

6וע"כ צ"ל, דאמנם משכחת לה שיהיה דבר האסור, ובכ"ז יהיה איסור חפצא, למשל, בכור לר' יהודה, דמיקרי דבר האסור, משום "דכי לא מקדיש ליה מי לא מיקדיש", אבל, כמובן, הוא איסור חפצא, דיש קדושה ס"ס בגופו. או נותר ופיגול בכשמפרש בהדיא, כאיסור נותר, או כאיסור פיגול, דלא הוי התפסה, כמבואר שם בנדרים (יב, א) "ס"ד אמינא, כאיסור נותר כאיסור פיגול והוי ליה כמתפיס בדבר האסור ולא מיתסר", אע"ג, דבודאי איסור פיגול ואיסור נותר הוי איסור חפצא, אבל עכ"פ לא משכחת לה, שיהיה איסור חפצא, ובכ"ז יהיה דבר האסור רק בקדשים, כנ"ל.

7אכן נ"ל, דלר' יעקב דאוסר בבכור, משום דמצוה להקדישו יאסור גם בפיגול ונותר. דהא גם בבכור אין ההקדש שלו סיבה להאיסור, דהא מודה בודאי, דגם כי לא מקדיש ליה הוא קדוש, ובכ"ז, כיון דס"ס היה בזה מעשה הקדש, ס"ל דהוי דבר הנדור. א"כ גם בפיגול ונותר, נהי דעכשיו התהוה על הדבר איסור חדש, אך, ס"ס ההשתלשות הרי הוא מחמת ההקדש שהקדישו, דלולא זאת לא תוכל להיות בזה איסור פיגול ונותר, כמובן.

8וממילא לפ"ז יתישבו הדברים כפשוטם. שבתחילה אמר "לד'" לרבות דבר האסור ולבסוף מסיק משום דבכור מצוה להקדישו. שזהו לא תרתי דסתרי, אך דבר אחד הוא. דגם מקודם, כשאמר לרבות דבר האסור, לא משכחת לה רק בבכור וכדומה ולא בנבילות וטריפות, דכולם איסורי גברא הם. וכיון דבבכור וכדומה ס"ל דהוי התפסה, הרי שפיר קאמר לרבות דבר האסור בסתם, דלא משכחת ליה לדידיה שנמעט איזה דבר מצד דהוי דבר האסור כנ"ל, דהא דנבילות וטריפות וכדומה דלא הוי התפסה, הרי הוא מצד אחר, מצד דהוי איסורי גברא כנ"ל. ולא תקשה לפ"ז למה אמרינן שם "לא דכו"ע לפני זריקת דמים", ומשמע, דלאחר זריקה כולי עלמא מודו דשרי, משום דבהיתירא קא מתפיס, ולדברינו הרי יכול לאוקמא, דהמחלוקת הוא גם בלפני זריקה וגם בלאחר זריקה, כיון דאמרינן, דלדידיה בכל דבר שהיה בזה מעשה הקדש, אע"ג שהאיסור הוא עכשיו לא מחמת ההקדש יחשב בכ"ז לדבר הנדור? דהרי הר"ן כתב שם (יא, ב ד"ה בעיקרו קא מתפיס) בטעמו של דבר, דמתפיס בבשר שלמים לאחר זריקה דלא הוי התפסה, אע"ג דאסור לטמאים מחמת נדרו. משום: "דלבתר זריקת דמים פקע ליה נדרו, ואיסורא דטמאים ודחזה ושוק לזרים לאו משום נדרא הוא, דא"ה היה אסור לכל, אלא איסורא הוא דרמי רחמנא עליה". אבל לר' יעקב, לפי דברינו הנ"ל, הרי לא שייך זאת, והדרא קושיא לדוכתה, דלפ"ז היה יכול למוקמי לה דמיירי בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה?

9דאי משום הא לא אריא; דכבר ביארנו במק"א דבזה אין אנו צריכים כלל לסברת הר"ן דהוי דבר האסור, אך מצד דהוה לא איסור חפצא רק איסור גברא, כיון דאסור הדבר לא לכולם אך ורק לטמאים ולזרים, משא"כ פיגול ונותר דאסור לכל ולא נוכל לבא בזה רק מצד דהוה דבר האסור, אבל לר' יעקב יחשב זאת, שפיר לדבר הנדור כנ"ל.