דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט י

1השאג"א שדא בזה נרגא לשיטת הראב"ן מצד אין נזירות לחצאין, וגם שהלשון אינו מדויק. - באמת דעתו לא היתה על קידוש והבדלה אך מטעם אין נזירות לחצאין חלה על הכל. - וגם לר"שׁ נמי חלה. - לדברינו בפרק הקודם לא יהא בזה הלאו דבל יחל. - לפ"ז יש לבוא בזה מצד עשה דוחה ל"ת. - בזה סלקנו את שתי הקושיות יחד.

2אמנם, אם כי תירצנו קושית השאג"א, דלא חלה הנזירות מצד כולל, אבל עדיין לא העלנו ארוכה בעיקרו של דבר, שהגאון הנ"ל שואל בצדק, אחרי דהראב"ן מדמה נזירות לנדרים, ונדרים הרי חלין ע"ד מצוה בין בסתם ובין במפרש, ומדוע הוא מפריד בכאן בין הדבקים?

3וחפץ הגאון הנ"ל להסביר, משום דבסתמא אמרינן, דלא כיון לנדור אלא מדבר הרשות ולא לבטל את המצוה. אבל שדא בזה נרגא ממקום אחר, כיון דקי"ל, דאין נזירות לחצאין, א"כ ממ"נ לרבנן אע"ג דדעתו היה שלא יאסר בקידוש והבדלה אינו מועיל זאת. ולר"ש דאמר אינו נזיר עד שיזיר מכולם, א"כ, כיון דשייר במחשבתו את היין של קידוש והבדלה, לא ליהוי נזירות כלל. בשלמא אי נימא כשיטת המפרש דבכלל אין הנזירות חל ליאסר את היין של קידוש והבדלה, א"ש, דלא מיקרי זאת נזירות לחצאין, דהוה כמו גרוגרות ותאנים דלא שייכי כלל לאיסור נזירות, אבל לשיטת הראב"ן, אחרי דבמפרש הוא נאסר אף בקידוש והבדלה, וכל עיקר הטעם בזה הוא משום דדעתו בתחלה היתה שלא יאסר הרי הוה נזירות לחצאין?

4עוד מקשה הגאון הנ"ל על שיטת הראב"ן, דלפ"ז הלשון אינו מדויק כלל, דהא לאו מטעם מושבע ועומד מהר סיני אתינן בזה, כיון דבמפרש נאסר אף בזאת, אלא, משום דאין דעתו בכך ליאסר, והכי ה"ל להקשות, מאי היא קידוש והבדלה, הא אין דעתו בכך?

5והנ"ל לישב את הקושיות הללו, חדא מגו חברתה. דאמנם כן, אע"פ דבעת שמקבל נזירות אין דעתו בכך להאסר בקידוש והבדלה, דהא מקבל את הנזירות מצד שחפץ לקיים מצוה, ובטח לא ירצה בשביל זה לבטל מצוה, אעפ"כ אינו מועיל בזה אי-רצונו, דכאמור, אין נזירות לחצאין, ואף לר"ש דאמר אינו נזיר עד שידור בכולם, נמי נ"ל, דכ"ז הוא רק כשמקבל עליו נזירות רק מאיזה מין, כדאמר הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים, דע"ז הוא יליף מקרא מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג, אבל בודאי לא יתכן אף לר"ש, אם יקבל עליו נזירות בסתם אך ישאיר איזה יין, שיאמר, שע"ז לא קיבל את הנזירות דודאי לא יועיל תנאו בזה; וא"כ, אף לר"ש חלה הנזירות על כל היין אף על היין של קידוש והבדלה, אך קושית הגמ' בכאן היא מצד אחר, דהא ידועה היא קושית הראשונים (עיין לעיל שמעתתא א פרק יא), על הא גופא,דנדרים חלים ע"ד מצוה כדבר הרשות, אמאי לא נימא אתי עשה ודחי ל"ת?

6ותרצו, משום דבנדרים איכא עשה ול"ת, דכתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה.

7והנה בנזירות אע"ג, דאיכא גם בהו הל"ת והעשה הנ"ל, אבל הלא כבר ביארנו, דכ"ז הוא רק מצד, דבנזירות יש גם קבלה, דכשאמר הריני נזיר הוה כאילו פרט את כל התוצאות מזה, ולכן דאע"פ דאמרינן אין נזירות לחצאים, בכ"ז על הא דלא קיבל, אם יעבור יש בזה רק הלאוים של הנזירות גופא, אבל לא הלאו דבל יחל, שבא רק מהגדר נדרים שיש בנזירות. ולפ"ז שפיר מקשינן "והא מושבע ועומד מהר סיני" ולכן אע"פ, דמצד הדין דאין נזירות לחצאים וחלה נזירות אף על היין של קידוש והבדלה, אך כיון, דלא היה דעתו בכך הרי אינו עובר ביין זה רק את הלאו דלא ישתה, ולא הלאו דלא יחל וס"ס רק לאו יש בכאן, הרי שוב נימא אתי עשה ודחי ל"ת כהנ"ל.

8ולמותר להגיד בזה סלקנו שתי הקושיות גם יחד.