דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט ט

1קושית השאג"א על הראב"ן דתיחול הנזירות מצד כולל. - אין תירוצו מספיק. - באמת באופן כזה אינו נכנס כלל תחת הגדר כולל. - הנקודה הנפלאה של הרמב"ם בפיה"מ בכריתות. - הדבר מבואר ביתר ביאור בכרו"פ דהאיסור בשר בחלב הוא דבר שלם שלא ניתן להתחלק. - הכול מודים דאין נזירות לחצאין. - ממילא גם זהו בכלל "הנקודה הנפלאה" של הרמב"ם.

2ועתה נשוב אל קושית השאג"א על הראב"ן, דתחול הנזירות גם על היין של קידוש והבדלה מצד איסור כולל. שבאמת, לא רק על הראב"ן תלונתו זו, אך גם על המפ', שס"ל, דנזירות אינה חלה לבטל את המצוה של קידוש, מדוע לא תחול מטעם איסור כולל? אמנם ע"ז עוד מתרץ השאג"א, דהכא הלא אדר"ש קיימינן, דל"ל כולל, כדתנן בפ"ג דשבועות (כב, ב), שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב, ור"ש פוטר ומוקמינן ליה בגמ' (כג, ב), בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, ור"ש לטעמיה, דלית ליה כולל. אבל עדיין אין התירוץ הזה מספיק, דהא לבסוף אסקינן "א"א ר"ש לית ליה איסור חל על איסור" ומשמע, דמקודם לא ידעה הגמ' מזה? ועוד קשה ממקום אחר, דהרי מסקינן שם בנזיר (ד, א): "אלא כי הא דאמר רבא, שבועה שאשתה, וחזר ואמר הריני נזיר, אתיא נזירות חיילא על שבועה. ורבנן נמי, הא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין רשות? א"כ לימא קרא, מיין, מאי ושכר, ש"מ תרתי". שלפ"ז רבנן סברי כיחידאי, דהא אמרינן התם: "ור"ש היינו טעמא דכתב שכר, לאלופי שכר שכר למקדש וכו' מה גבי נזיר יין הוא דליתסר, אבל שאר משקין לא, אף גבי מקדש כו' לאפוקי מדרבי יהודה וכו', אכל דבילה קעילית, ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב". ומכלל דרבנן דר"ש כר"י ס"ל, דחייב גבי מקדש בכל שהוא, ול"ל לדחוק ולומר, דרבנן כיחידאי ס"ל, הל"ל בפשיטות, דרבנן כיון דאית להו איסור כולל כמבואר שם בשבועות (כג, ב) שבועה שלא אוכל ואכל נבילות חייב. ור"ש פוטר, ומוקי לה בגמ' רב ושמואל ור"י, בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים. א"כ, גם בלי קרא ידעינן שפיר, דכשאמר הריני נזיר חיילא שפיר, אם כי נשבע מקודם שישתה, משום כולל דבנזירותו הרי קיבל עליו שלא לשתות, גם היין של רשות וגם היין של מצוה, היינו היין שנשבע עליו שישתה?

3ועי' שם בשאג"א (ס' ס), שמפני זה הוא חפץ להוכיח, דהבבלי פליג על הירושלמי (הנ"ל פרק ח), וס"ל דאע"פ דאמרינן כולל הוא רק לקיים את המצוה, למשל, שבשבועתו הוא כולל ביחד דברים המותרים עם דברים האסורים, אבל בנשבע לבטל את המצוה כמו, למשל, בנ"ד שמקודם נשבע, שישתה כוס זה וחזר ואמר, הריני נזיר, שעי"ז הוא מקבל שלא ישתה יין כלל, הו"א דלא חיילא נזירותו על כוס זה שקיבל לשתות, לפיכך צריכין קרא מיוחד לרבנן, שחלה.

4והנ"ל לתרץ את קושיתו, שבאמת באופן כזה אינו נכנס כלל תחת הגדר איסור כולל. עי' בפירוש המשניות להרמב"ם בכריתות (פ"ג מ"ד) על הך מתני' דיש אוכל אכילה אחת: "וחייב ג"כ במעילה על האכילה הזאת, לפי שקודם שהיתה הבהמה הקדש היה אסור לאכול חלבה ומותר להנות בו, ולפי שהקדש נאסר בהנאה, ומיגו דאתוסף ביה איסור הנאה, אתוסף נמי איסור לענין אכילה, דחייב על אכילתו אשם מעילה, וזהו איסור מוסיף כו'". ויש במה שנשאנו ונתנו עכשיו נקודה נפלאה כו' וזה, שידוע, הוא שבב"ח אסור בהנאה והחלב דרך בישול מותר בהנאה, לכשיבושל החלב עם החלב, למה אינו חל איסור בב"ח על האיסור חלב כו'.

5והתשובה ע"ז שבב"ח נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב לאכילה כו' ואין שם כתוב שאוסר אכילתו וכתב איסור הנאתו, רק שני הענינים יחד הם, איסור בב"ח; ולפיכך, כשאנו אומרים אין איסור חל על איסור וכו' ואין שם איסור בב"ח כל עיקר, לפי שלא חל ולא תהיה הקושיא במקומה עומדת, ויהיה כמו חלב קדשים בשוה אלא אם אמרנו עליו שהוא אסור בהנאה, כמו שאנו אומרים בקדשים, והאוכל ממנו אינו חייב משום בב"ח אז היה ראוי להקשות, ואין הדבר כן, אלא אנו אומרים, שבשר זה בחלב לא נאסר בהנאה" עכ"ל הזהב.

6והדבר מבואר ביתר ביאור בכרתי ופלתי (סימן פז, ס"ק יג), דאיסור בשר בחלב הוא דבר שלם, שלא ניתן להתפרד ולהתחלק, ולא יצויר איסור אכילה בלי איסור הנאה ואיסור הנאה בלי איסור אכילה. וא"כ, איך נאמר כולל, היינו אגב דאסור בהנאה אסור ג"כ באכילה, אדרבא זיל לאידך גיסא ואמור, אגב דאיננו אסור באכילה מצד בב"ח, אינו אסור גם בהנאה; אבל בהקדש, דהאיסור אכילה והנאה הם שני ענינים נפרדים, והראי' דיתכן איסור הנאה גם במידי דלאו בר אכילה לגמרי, א"כ הלא בכל האופנים יתהוה בזה האיסור הנאה, תו שייך כולל ואסור אף באכילה.

7והנה בנזירות הלא אנו רואים (נזיר ג, ב), דר"ש סובר דאינו חייב עד שידור מכולם, משום דאין נזירות לחצאים, וגם רבנן דפליגי עליה הוא מטעם אחר, משום דאפילו לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר, כלומר, דכל דקדוק נזירות עליו, אבל כנראה גם הם מודים דאם לא הי' כל דקדוק נזירות עליו לא היה נזיר גם במה שקיבל. וממילא תתישב בזה קושית השאג"א, דהאיך נימא בזה איסור כולל, מצד דחל איסור נזירות על כל היין תחול גם על היין שנשבע לשתות, דזה היה שייך אם היה יכול להיות דיאסר בנזירות רק חלק מהיין שנמצא בעולם, כי אז היינו יכולים לומר, אחרי דעכ"פ, דהיין שלא נשבע עליהם שישתה, אסור מצד הנזירות לשתותם, ממילא נאסר גם היין שנשבע עליהם, אבל כיון דאין נזירות לחצאים, הרי ע"ז גופא אנו דנים, אם חל נזירות כלל גם על היין שלא נשבע לשתותם מאחרי דאין חל על היין שנשבע.

8וכן גבי קידוש והבדלה לא יתכן לומר מאחרי דחל על כל יין, חל גם על היין של קדוש והבדלה, דאדרבא, זיל לאידך גיסא ואימא, מאחרי דלא חל על היין של קידוש והבדלה לא חל על שום יין שבעולם.

9בקצרה, כמו בשר בחלב הוא דבר שלא ניתן להתפרד ולהתחלק, כך הוא גם איסור נזירות, כי ע"כ לא שייך גם בזה לומר כולל, דכל עיקרו היא אחרי דחל במקצת חל בכולו, ולא יתכן רק באיסור, שיכול להתפשט גם על מקצת לא כן נזירות, דאו, דחל בשלימותה, או, דלא חל כלל.