דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט יא

1עכשיו דאתינא להכי יש לנו תירוץ מרווח על קושיות הראב"ן. - אע"ג דנזירות לנדרים מדמינן בזה יש הבדל, דבנדרים לא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת לא כן בנזירות דגמ' מפורשות דאמרינן בזה אתי עשה ודחי ל"ת - כל הטעמים שנאמרו בזה דלא אמרינן בנדרים אתי עשה ודחי ל"ת אינם שייכים בנזירות. - בזה מיושבות כל הקושיות.

2ועכשיו דאתינא להכי, דמצד עשה דוחה ל"ת אתינן בזה, הרי יש לנו תירוץ מרווח על קושית הראב"ן הנ"ל, שלא נצטרך כלל להכנס בפרצה דחוקה לחלק בין סתם למפרש; כי אע"פ, שתרצנו את שתי הקושיות של השאג"א הנ"ל, עדיין "אריה שאג מי לא ירא", קושיותיו האחרות עודן קשות כברזל ואלו הן: א) מאי פריך, מושבע ועומד מהר סיני לוקמי דמיירי דקיבל עליו איסור נזירות בפירוש, גם מקידוש והבדלה? ב) מאי מתרץ, דאמר שבועה שאשתה, הא אכתי תקשה, מושבע ועומד מהר סיני הוא? ג) כיון דנזירות לנדרים מדמית להו, א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתה, דאדרבא להכי אצטריך קרא מיותר לאמר, דחייל עליה נזירות?

3אכן לפ"ז נאמר דצדק המפרש בזה, דקושית הגמ' הוא לאו דוקא על סתם, דה"ה במפרש נמי כך, ואע"ג דנזירות לנדרים מקשינן, אבל איך שיהיה הרי חזינן, דלענין הפרט הזה חלוקה נזירות מנדרים - רצונו לאמר, דאע"ג דבנדרים אמרינן, קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל בנדרים אסור, דע"כ מוכח מכאן, דלא אמרינן בנדרים אתי עשה דסוכה ודחי ל"ת, יהיה זה מאיזה טעם שיהיה; אבל בנזירות הרי אשכחינא גמרא מפורשת דעשה דוחה את הל"ת שיש בה, כמבואר ביבמות (דף ה, א) ובנזיר (דף מא, א) "ראשו מה ת"ל, לפי שנאמר גבי נזיר, תער לא יעבור על ראשו, יכול אף נזיר מצורע כן, ת"ל ראשו". אלמא דהעשה דמצורע דחי את הל"ת שבנזירות.

4ואמנם בטעמא דמלתא, שבנדרים אל אמרינן, אתי עשה ודחי ל"ת ובכאן בנזירות אמרינן, כבר דברו בזה הרבה, גם הראשונים וגם האחרונים. עי' בס' החינוך (מצוה ל) וברשב"א בחי' לנדרים (טז, ב), שפי' הטעם, דלא אמרינן בנדרים אתי עשה ודחי ל"ת הוא משום, דבנדרים איכא עשה ול"ת, הלאו דלא יחל והעשה דככל היוצא מפיו יעשה, ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ועיין בפר"ד להרב משנה למלך (בדרך מצוותיך), שהקשה מהגמ' דיבמות הנ"ל, דדחי העשה דמצורע את הלאו דנזיר, אע"ג דגם שם יש בזה עשה ול"ת כדמסקינן שם "איכא למיפרך, מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה, דאלת"ה הא דקיימא לן, דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמר מנזיר, אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן, דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה". דאלמא, דעשה דוחה ל"ת ועשה שישנן בשאלה? ועיין בשעה"מ פרק ג', מהלכות נדרים (הלכה ו) שמתרץ, דלהרמב"ם ואולי גם להחינוך היתה גרסא אחרת בגמ', שהרי כתב בפ"ז מהל' נזירות (ה, טו): "הר"ז מגלח כל שערו, שהרי תגלחתו מ"ע, שנאמר במצורע וכו' יבא עשה וידחה את ל"ת. והלא נזיר, שגלח בימי נזרו עבר על ל"ת ועשה, שנאמר קדוש יהיה גדל פרע וכו' מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו". אלמא דסבירא ליה, דאין עשה דוחה ל"ת ועשה שישנן בשאלה, אך בנזיר ליכא רק ל"ת ולא עשה. ואי כי בנזיר יש גם הלאו דלא יחל וממילא גם העשה דככל היוצא מפיו יעשה? ע"ז כבר נתנו תשובה בהפרק הראשון משמעתתא זו.

5עוד מתרץ השעה"מ על קושית הראשונים הנ"ל עפ"י דברי התוס' בערובין (ק, א ד"ה מתן ד') שהקשו: "וא"ת וליתי עשה ולידחי ל"ת דבל תוסיף? וי"ל, דלא דמי כלל לכלאים בציצית, דהכא ע"י פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים בלא דחית הלאו". וה"נ לא שייך למימר, שהעשה דסוכה למשל ידחה את הלאו דבל יחל, דהרי הלאו הזה נתהוה ע"י פשיעה שנדר, והעשה היה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו, שלא ידור. ובנזיר אע"ג, דג"כ הנזירות התהוה עליו מקבלתו, בכ"ז, כמובן, לא נוכל לחשוב זאת ללאו הבא ע"י פשיעה, משום דלא פשע מאומה, דעצם הנזירות הלא הוא דין התורה שכ"א יכול לקבל עליו, וכשנתהוה אח"כ שע"י זה לא יכול לקיים איזה מ"ע, שפיר אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת. ועי' בפרק י"א בשמעתתא א' בספרנו שהבאנו עוד תירוץ מספיק על הקושיא הנ"ל, עפ"י הגמ' זבחים (דף צז, ב), דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש, דלפ"ז לא אשכחינן את הגדר דעשה דוחה ל"ת, רק באיסור גברא ככל איסורין שבתורה, זולת הל"ת שבקדשים, אבל לא באיסור חפצא. וטעמא רבה יש במלתא, משום דכל איסור חפצא הוי כאילו החפצא איננה בעולם, ולא שייך למימר דהעשה דישיבת סוכה דוחה את הל"ת, אחרי דע"י הנדר הוי כאילו הסוכה אינה בעולם.

6וגם לפ"ז ניחא, מה דבנזיר אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת, דאע"ג דגם נזיר משונה מכל האיסורין שבתורה בזה דהוא לא הוי איסור גברא לבד, אך תואר קדושת-הגוף, אך הלא מצינו דגם בזה שייך הגדר עשה דוחה ל"ת, כדאמרינן ביבמות (ה, א) "זקנו מה ת"ל, לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו, שומע אני אף כהן מצורע כן, ת"ל זקנו"; אע"ג דגם שם האיסור הוא מצד קדושת הגוף שיש בכהנים.

7עכ"פ, יהיה איך שיהיה, חזינן מזה דאע"פ דמקשינן נזירות לנדרים, אבל בזה הן חלוקים, דבנזירות אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת, אם כי בנדרים לא כן. וממילא מובן, דלפ"ז עיקר קושית הראב"ן על המפרש ליתא, ושפיר מקשינן: "והא מושבע ועומד מהר סיני ותדחה העשה את הל"ת"? וע"ז מתרצינן, דאמר שבועה שאשתה, שכמובן בזה לא שייך גדר של עשה דוחה ל"ת, אחרי דכל הטעם דאמרינן בנזיר אתי עשה ודחי ל"ת ועשה משום שישנן בשאלה, אבל בודאי לא אלימא עשה שגופא ישנה בשאלה כמו שבועה, לדחות עשה ול"ת דנזיר.

8ומובן, דבזה, סלקנו את הקושיות של השאג"א שרשמנו באות א' וב', וגם קושיתו באות ג' נמי תתישב בנקל, עי' בתוס' זבחים (דף צז, ב ד"ה ואחד) הנ"ל, שהקשו על הא דמקשינן שם, דליתי עשה דאכילת פסחים ולדחי לאו דשבירת עצם, הא גזירת הכתוב הוא ועצם לא תשברו בו, אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח? ותרצו, דהכי פריך דנגמר מהכא דאין עשה דוחה ל"ת בעלמא, דאדילפת מכלאים בציצית לקולא, נילף מהכא לחומרא - עי"ש - וה"נ א"א לומר, דלהכי איצטריך קרא מיותר לומר דחייל נזירות, דא"כ נילף מהכא דאין עשה דוחה ל"ת בכ"מ.