דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט טז
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 3 16
Open in the reader →1מה דפשיטא ליה להרשב"א בתשובה (סי' תרטו) הנה לכאורה לאו כו"ע מודו בזה. - מתוס' נזיר (ד, א) ומחידושי הרב המאירי שם משמע להיפך. - מהתימא על השו"ע שסתמו דבריהם כאילו אין חולק בזה. - אכן התבונן בשנוי דלשנא, דהרשב"א והשו"ע מדברים כשנשבע שלא לשתות יין והתוס' מדבר כשנשבע שלא ישתה כוס זה. ולפ"ז אין בזה שום סתירה.
2ודע דמה דפשיטא ליה להרשב"א בתשו' (סי' תרטו) כנ"ל, דאם אמר, שבועה שלא אשתה יין וחזר ואמר הריני נזיר ושתה, אינו חייב אלא אחת, מצד שבועה, ולא מצד נזיר, והשו"ע סתם זאת להלכה (בסי' רטו סעיף ה). הנה באמת לכאורה לא כו"ע מודו בזה, והדבר צריך תניא. - עי' בתוס' נזיר (ד, א בד"ה ר"ש לית ליה איסור חל על איסור): "פי' בעלמא כדתניא כו' ואי לאו קרא, ה"א היכא דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר ושתה ביין לא חייב אנזירות, קמ"ל קרא יתירא, דמיין ושכר דאם נשבע שלא לשתות כוס זה, ונדר בנזיר ועבר ושתה הכוס דלקי תרתי, משום שבועתא ומשום נזירות. ולא תימא כדאמר רבא לעיל, שבועה שאשתה, אלא תוכל לתרץ, אפילו שבועה שלא אשתה כדפירשתי". דנראה מזה, דכו"ע סוברים דנזירות חיילא על שבועה, אלא דלרבנן הוא מצד כולל, ולר"ש הוא מצד דילפינן מקרא? וביותר עי' בחידושי הרב המאירי שם (ג, ב), שפי' הא דאמר רבא, שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר, דאתיא נזירות וחיילא על שבועה, דגם זהו מצד הגדר כולל, דבלאו קרא הו"א, הואיל והותר בנזיר מכלל טומאה למת מצוה, אף יין יותר מכללו ליין מצוה, לפיכך הוצרך בו מקרא להחזירו לדין שבועה לאסרו מדין כולל. [ובשאג"א כנראה לא ידע, דהרב המאירי הקדימו בקושיתו וגם מצא ע"ז תירוץ מספיק] - ומהתימא על השו"ע שסתם כאילו אין חולק בדבר? וגם זהו נגד כל דברינו בהפרקים הקודמים, דזהו אינו נכנס בגדר כולל?
3אכן באמת כשנדקדק בדבר נראה כי אין בזה סתירה; דהתבונן בשנוי דלשנא - דהרשב"א והש"ע מדברים כשנשבע מקודם "שלא ישתה יין", בדרך כלל, והתוס' פרשו ודייקו בלשנא "דאם נשבע שלא לשתות כוס זה ונדר בנזיר". וברם כך הוא הדבר, דכשנשבע שלא לשתות יין כלל ואח"כ קבל עליו נזירות, דלא נכנס זאת בגדר כולל, כדעת האבנ"מ או היד שאול הנ"ל, דכולל לא נקרא רק היכא דהוי משם אחד, אבל איסור שתיית יין וטומאה ותגלחת הוי ענינים נפרדים. אבל היכא דנשבע שלא לשתות כוס זה דוקא, א"כ ראויה היא הנזירות לחול מצד כולל בהיין גופא, דמקודם לא נאסר אלא בכוס זה, ועכשיו הוא אסור בכל היין - וזהו הלא הוה בודאי משם אחד. וכן בשבועה שאשתה יין עי' שם בחידושי הרב המאירי שכתב "שאם נשבע לשתות יין היום, שנמצאת שתיית יין היום מצוה עליו, וחזר ואמר הריני נזיר, לא היה חל נזירותו על אותו הכוס הראוי לו מצד שבועתו, אלמלא שנזירותו כולל יין וענבים וחרצן". וא"כ הכל הוא, מצד דהכולל הוא ביין גופא, אבל אין לזה שום שייכות לדברי הרשב"א והשו"ע.
4ואף לפי מה שביארנו בטעמו של דבר, דהנזירות לא הוי כולל, מצד דאין נזירות לחצאים, אפשר דסבירא להו דכל עיקר דינא דאין נזירות לחצאין, שייך רק היכא דמשייר פרט שלם מדיני הנזירות, כלומר, כגון שמקבל נזירות עליו רק משתיית יין לבד, בלי שאר הדינים המיוחדים לנזיר; אבל היכא, שהנזירות הוא בכל הפרטים, ורק משייר איזה מציאות ידועה, כגון השתיית יין של כוס מיוחד, שם לא נכנס זאת בגדר הנזירות לחצאים, והראי', דגם בטומאה ותגלחת הרי יש שיור בטומאת מצוה ותגלחת מצורע, אשר כפי שביארנו, הנן לאו מצד דחויה, אך מצד דמתחלה לא חיילא הנזירות ע"ז, וכן מורין גם דברי הרב המאירי שהבאנו למעלה, אלא משום דמציאות ידועה באחד הפרטים אינה מעכבת כנ"ל. -
5ועי' בירושלמי פ"ק דנזיר (הל' ב) "ר' יוסי בר חנינה האומר הריני מיין של ערלה לא אמר כלום, חברייא אמרין מחלוקת כר"ש, דתנינן תמן, שבועה שלא אוכל, ואכל נו"ט שקצים ורמשים חייב. ור"ש פוטר. אמר ר' זעירא, בכולל נחלקו, אבל בפורט, כל עמא מודו, שאין שבועות חלות על איסורין. וכאן בכולל אנן קיימין".
6וחזינן מזה להדיא, דחלה הנזירות על יין של ערלה מצד כולל; ומובן דלפ"ד הנ"ל, אין גם מזה שום סתירה לדברי הרשב"א הנ"ל.