דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט יז

1המחנ"א בהלכות נדרים (סי' יב) מחדש דספק בנזירות אזלינן להקל מצד חזקה. - תשובת מבי"ט ח"ב (סי' רנו) דספק בשבועה אסור. - מהו ההבדל ביניהם. - לפי דרכנו הדבר פשוט. - חזקה לא שייכת רק כשהספק הוא בגופו דהאדם או בחפצא ולא בדבר שאיסור דבר אחר גרם לו. - מדברי המחנ"א הנ"ל משמע דאף בספיקא דאורייתא שיש לו מתירין מועלת חזקה ודלא כהצל"ח.

2במחנ"א (הלכות נדרים סי' יב) כתב "נראה לענ"ד, דכל ספק כה"ג בנזירות אזלינן להקל, דכיון דמספקא לן, אם חל עליו נזירות או לא, מוקמינן גבריה אחזקתיה, בחזקת שלא נדר. וכה"ג אמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין לו, א) גבי האומר ככר זה היום חול ולמחר קודש, מערבין לו בו, מ"ט בין השמשות ספיקא הוי, ומספק לא נחתא ליה קדושה וכו' ובפ"ט דנזירות (הלכה יז) כתב הרמז"ל, דב' אומרים נזרת וב' אומרים לא נזרת, אין זה נזיר וכו' אלמא דמוקמינן גברא אחזקת שלא נדר וכו'. ולפ"ז היה נ"ל, היכא דמספקא ליה אי הוציא נדר מפיו או לא, מוקמינן ליה אחזקת היתירא שלא נדר". עכ"ל בקצור.

3ועי' בש"ך יו"ד סי' רח (ס"ק א) שהביא תשובת מבי"ט (ח"ב ב סי' רנו), דמי ששכח, אם נשבע או לא, דאסור מספק. וקשה אמאי לא נימא גם בזה, דמוקמינן גבריה אחזקתיה, בחזקת שלא נשבע? ואי משום דהוה דבר שיש לו מתירין כמבואר בנדרים (נט, א), א"כ גם בנזירות הלא קי"ל כב"ה, דיש שאלה, כדאיתא בנזיר (ט, א)? ומלבד זאת לפי המבואר שם בנדרים, דתרומה לא הויא דשיל"מ, משום דלאו מצהו לאיתשול עליה, א"כ גם שבועות, שאין נשאלין עליהן אלא מדוחק, כמבואר ביו"ד סי' ר"ג (סעיף ג) ל"ה בכלל דשיל"מ?

4אכן לפי דרכנו יתבאר הדבר כמין חומר, דמהו גדר חזקה בכ"מ? העמדת הדבר בכל ספק על המצב הקודם, בלי שום השתנות, למשל, חזקת איסור, חזקת היתר, חזקת טומאה, חזקת טהרה, דבכולן הספק רוצה לפעול השתנות; או בחפצא, כחזקת איסור והיתר, או בגברא, כחזקת טומאה וטהרה; ובכלל זה גם נזירות, דלפי מה שביארנו, הוא תואר הגוף, ונדרים דהוא איסרו חפצא, דבספקתם אמרינן אוקי חפצא, שהוה בחזקת היתר, או אוקי גברא אחזקתיה, שתואר גופו לא נשתנה לשם נזיר. אבל בשבועה, לפי מה שביארנו, דאם כי היא נקראת בשם איסור גברא, לא הוי זאת איסור בגופו, אך איסור פעולה לבד, מצד בל יחל, הרי לא שייכת בזה גדר חזקה, דאין אנו חפצים לעשות גם ע"י האיסור שום השתנות, לא בחפצא ולא בגברא. כלל דמלתא, שחזקה שייכת רק בדבר שאיסור גופו גרם לו ולא בדבר שאיסור אחר גרם לו.

5ועי' בצל"ח בשיטת רבי חנינא סגן הכהנים בפסחים (סי' קח) דמחלק בין ספיקא דאורייתא לספיקא דרבנן לענין דשיל"מ, דבדרבנן היכא דהוה חזקת היתר מותר, אבל בדאורייתא אסור גם בכה"ג, דהיש לו מתירין דוחה את החזקה ונשאר ספד"א דהוה לחומרא, ולא כן בדרבנן, דנהי דהחזקת היתר מסולקת ע"י הדשיל"מ, עדיין הוה ספיקא דרבנן דלקולא. אבל מדברי המחנ"א, דגם בנזירות מוקמינן לה בחזקת היתר, נראה דגם בספיקא דאורייתא ויש לו מתירין מועלת החזקה, ודלא כהצל"ח.