דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט כא

1קושית התוס' בנזיר (יא, א). באמת כה"ג מצינו גם בביצה (כ, א). - הנ"ל לתרץ בהקדם קושית התוס' בכתובות (נו, א) וקושית הרשב"א בקדושין (כג, ב). - חקירה נפלאה במקום דקיום המעשה יבוא לידי בטול התנאי ולהיפך בטול המעשה יבוא לידי קיום התנאי. - ראיה מתוס' גיטין (פג, א). - באמת הציור הזה יש בכל מתנה על מה שכתוב בתורה שהובא בש"ס. - בזה תתישבנה כל הקושיות הנ"ל.

2בתוס' נזיר (יא, א ד"ה דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה) כתבו: "וא"ת והא אמרינן במנחות (קט, א), הריני נזיר לגלח בבית חוניו, יגלח בבית מקדש, גילח בבית חוניו יצא, ואמאי הא הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה, והל"ל בחוניו לא יצא? וי"ל דמשמעות לשונו הרי הוא שנים, משמע נזירות מעליא ומקדש, ואז גילח בחוניו לא יצא, ומשמע נמי, שאינו מכוין כ"א לצעורי, ואז גילח בחוניו יצא, ובמקדש הוי חולין בעזרה, ונזירות מתלא תליא וקאי, אי מגולח במקדש, גליא מלתא דלנזירות מעלייתא איכוין, וע"מ דאמר לאו כלום הוא, ואם גילח בחוניו, גליא מלתא, דלצעורי מכוין". והדוחק בתירוצם מבואר לכל מעיין.

3אמנם כה"ג מצינו גם בביצה (יט, ב): "האומר, הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה, הריני נזיר ואגלח ממעות מעשר שני מהו? א"ל, נדור ואינו יוצא, נזיר ואינו מגלח". וכתבו בתוס' שם (כ, א ד"ה נזיר): "ודוקא דקאמר הכי, אבל אם אמר איפכא, עמ"נ, שאצא משום חגיגה הרי עלי תודה, לא, וכן בנזיר; וכן משמע בסמוך דקאמר, דטעמא דאמר הבו ליה ולנסיב כו' וכן פי' בקונטרס, שפירש טעמא משום דכיון דאמר הרי עלי נתחייב, דאמירה לגבוה כמסירתו להדיוט, וכי אמר עמ"נ לאו מלתא היא".

4וכן כתב בשיטה מקובצת (שם) "י"מ, דהטעם הוא משום, דהוה ליה מתנה ע"מ שכתוב בתורה. ולא נהירא, דאילו אמר עמ"נ אף הנדר בטל, שלא אמר ונדר אלא עמ"נ כן, והנכון בשלא אמר עמ"נ מיירי, אלא ואצא בה משום חגיגה ואגלח ממעות מעשר שני".

5וגם בזה קשה, מדוע באמת לא יכנס זה בסוג של מתנה ע"מ שכתב בתורה?

6והנלענ"ד בזה, בהקדם קושית התוס' בכתובות (נו, א ד"ה הרי זו): "ע"כ בדכפליה לתנאיה איירי, דא"ל, אם אין לך עלי שאר כסות ועונה הרי את מקודשת, ואם לאו אל תהי מקודשת וכו'. ותימא, א"כ אמאי היא מקודשת הרי התנה בפירוש, שאם יהא לה עליו שאר כסות ועונה שאינה מקודשת?" ותירוצם שם דחוק מאד. ב) קושית הרשב"א בקדושין (כג, ב) על ר"מ שאמר, כשהקנה אחר לעבד מנה וא"ל ע"מ שאין לרבך רשות בהן, אמר לו קני, קני עבד וקנה רבו, וכי אמר לו ע"מ לאו כלום קאמר. "תימא, והאיך אפשר לומר כן, שאם התנה עליו שלא יקנה רבו שיקנה בע"כ של נותן, והרי הוא כפל תנאו לדברי ר' מאיר, שאם יקננה רבו, שלא תהיה מתנתו כלל, וא"כ האיך קנה רבו ולמה אין מתנתו מתנה?"

7ושתי הקושיות הללו בסגנון אחד נאמרו, דנהי דלא יתכן, למשל, שיהיה קדושין בלי שארה כסותה ועונה, או שיקנה העבד ולא יהיה לרבו רשות בו; אבל הלא אין דין המחייב, שיחול עצם הקדושין והמתנה, וכיון דכפל לתנאו, שאם לא יתקיים התנאי לא יהיה קדושין כלל, או שלא תהיה מתנה כלל, האיך נוכל לכפותו בע"כ, שיחולו הקדושין והמתנה נגד רצונו?

8אמנם יש לתרץ שתי הקושיות הללו בחדא מחתא, עפ"י מה שראיתי לגאוני זמננו, שחקרו חקירה נפלאה, באחד שגירש את אשתו על תנאי, שלא תעבור שום עבירה במשך חצי שנה, למשל, ובתוך הזמן נדרה נדר ולא קימה, אך הוא, המגרש על התנאי, הפיר לה; דאם נימא דהוה גירושין, א"כ אין הפרתו הפרה ונמצא שלא קימה את התנאי שהרי עברה במשך הזמן עבירה, וכיון דבטל התנאי, בטל המעשה ולא הוי גירושין; או אדרבא זיל לאידך גיסא, דכיון דלא הוי גירושין, א"כ הפרתו הוי הפרה, ונמצא דקימה את התנאי, שהרי לא עברה שום עבירה, וכיון דנתקיים התנאי, נתקיים המעשה ושוב צריך להיות הגירושין גירושין גמורין.

9ותמצית החקירה הנ"ל היא כך: דהנה בכ"מ קיום התנאי מביא לידי קיום המעשה, ולהיפך בטול התנאי לידי ביטול המעשה, אבל איך נורה ונדון במקום, שהם תרתי דסתרי, שאדרבא קיום המעשה יביא לידי ביטול התנאי ולהיפך בטול המעשה יביא לידי קיום התנאי, שאיך שנימא בזה, הרי אנו סותרים את עצמנו בדבר והפוכו.

10ויש להביא ראיה לספק זה מתוס' גיטין (פג, א), דעל הא דאיתא שם בגמ': "נענה ר"ע ואמר: הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק, והיו לה בנים, ונתארמלה או נתגרשה, ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו, לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים". כתבו בתוס' (ד"ה ועמדה) "וא"ת, והלא אין נשואין חלין, שהרי אסורה עליו משום איסור אשת איש, ומ"ש מדתניא בתוספתא, עמ"נ שלא תנשאי לאבא ולאביך הר"ז גט, עמ"נ שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט, חוששין שמא תבעל להם, משמע דבע"מ שלא תנשא להם, אפילו נשאת הר"ז גט, והכא אמאי הגט בטל? וי"ל, דהכא עמדה ונשאת לאחר מיתת המגרש קאמר".

11ודבריהם ברור מללו, דבע"מ שלא תנשאי לפלוני ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו בחיי המגרש, לא אמרינן דהגט בטל, וכה"ג בע"מ שלא תנשאי לאבא ולאביך, אפילו נשאת הר"ז גט. וגם בנ"ד הרי יש הציור הזה, דכשיתקיים המעשה והוי גירושין ממילא הרי הנשואין חלים ונתבטל התנאי, דהתנה עמ"נ שלא תנשאי לפלוני, אבל אם נלך לאידך גיסא, ונאמר, דכיון דנתבטל התנאי ממילא בטל המעשה ולא הוי גירושין, הרי שוב יתקיים התנאי, דהנשואים אינם חלים משום איסור א"א ושוב צריך להיות נתקיים המעשה ג"כ; ומדתפסו התוס' לדבר פשוט, דבכה"ג הוי גט נראה דסוברים לדבר ברור. דכיון דנימא דבטל המעשה יתקיים התנאי, שוב א"א לבטל את המעשה.

12והדבר יתכן מאד, לפי מה שביארנו במקום אחר, דביטול התנאי הוא סבה לביטול המעשה, וכשאין בטול התנאי ממילא נתקיים המעשה, מבלי שנאמר, דקיום התנאי דרוש בתור סבה לקיום המעשה; כי ע"כ בנ"ד, דא"א לומר דביטול התנאי יהיה סבה לבטול המעשה, אחרי דבזה נסתור את עצמנו, כנ"ל, ממילא נתקיים המעשה, אם כי אין גם סבה לזה כנ"ל דממילא הוא כשאין בטול מתקיים המעשה.

13אכן באמת דוק ותשכח ותראה, כי מציאות החקירה הלזו יש בכל המקומות שבש"ס בענין מתנה ע"מ שכתוב בתורה. - שאנו מוצאים זאת באלו הדברים "האומר לאשה, הרי את מקודשת, עמ"נ שאין לך עלי שאר כסות ועונה", (כתובות נו, א); "המוכר את בתו, ופסק, עמ"נ שלא ליעד" (קדושין יט, ב); "הריני נזיר, עמ"נ שאהא שותה יין ומטמא למתים" (נזיר יא, א); "האומר לחבירו, ע"מ שאין לך עלי אונאה" (ב"מ נא, א). "האומר לחבירו עמ"נ, שלא תשמטני שביעית" (מכות ג, ב); דבכולם קיום התנאי הוא בזה, שלא יסתעפו איזה פרטים המוכרחים מתוצאות המעשה, למשל, שאר כסות ועונה הם דברים המסתעפים מתוצאות הנשואים וכן אונאה או שמטה מסתעפים מתוצאות מהכירה או ההלואה [ועי' שם בתוס' כתובות הנ"ל, דדוקא כשאמר על מנת שאין לך עלי דין שאר כסות ועונה הוי מתנה על מה שכתוב בתורה]. כי ע"כ, אם יתקיים המעשה יתבטל התנאי, דהא בע"כ יסתעפו כל אלו הדברים המסתעפים מתוצאות המעשה, אבל להיפך, אם יתבטל המעשה ממילא יתקיים התנאי, דכיון דאין כאן מעשה הרי לא יסתעפו גם הפרטים הללו, דנחשבים בתור תוצאות המעשה. וזה הוא החידוש במתנה ע"מ שכתוב בתורה, דאע"ג דבטל התנאי, בכ"ז המעשה קיים, ולא תוכל לאמר להיפך, דכיון דבטל התנאי בטל גם המעשה, דהא ע"י זה שוב יתקיים התנאי.

14וזה הוא הציור ג"כ בנותן מתנה לעבד עמ"נ שאין לרבו רשות בו, דקנה עבד וקני רביה לר"מ, אע"ג דע"י זה לא יתקיים התנאי; אבל גם לא תוכל לאמר, דכיון דנתבטל התנאי יתבטל גם המעשה ולא תהיה מתנה כלל, דהא ע"י זה שוב יתקיים התנאי, דלא יהיה לרבו רשות בו, כמובן, כיון דתתבטל המתנה מעיקרה, וכיון שיתקיים התנאי שוב צריך להיות המעשה קיים.

15ומובן דבזה מסולקת קושיות התוס' הנ"ל מעיקרן.

16ואם כנים אנחנו בזה, הרי יצא לנו דבר חדש, דרק אז שייך הגדר דמתנה על מה שכתוב בתורה, כשהתנאי הוא באיזה דין הבא בתור מסתעף מהמעשה; אבל כשהתנאי הוא באיזה פעולה, אם כי הפעולה הנ"ל באה בנוגד להמעשה, שם לא שייך הגדר הנ"ל. למשל, כשאמר "הריני נזיר לגלח בבית חוניו", דהתנאי הוא בפעולת הגילוח וכשיעבור על תנאו ולא יגלח בבית חוניו, הלא אף אם נימא דבטל המעשה, אינו מביא זאת לקיום התנאי, דהא, ס"ס, נתבטל התנאי, דלא עבד פעולת הגלוח כמו שהתנה. וכן ב"הריני נזיר ואגלח ממעות מעשר שני", דהתנאי הוא ג"כ בפעולת הגלוח, וכשיגלח ממעות אחרים, הרי יתבטל התנאי, איך שיהיה הדין בהמעשה; הרי הדין כמו בכ"מ, דבטול התנאי מביא לידי בטול מעשה, א"כ ממ"נ הוא יוצא בגלוח בבית חוניו או בגלוח ממעות מעשר שני, ולא תוכל לבוא בזה מצד מתנה על מה שכתוב בתורה, דאם כן לא יתהוה עליו נזירות כלל, אחרי דבטל התנאי.