דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט כג

1קושית התוס' על פירוש רש"י בב"מ (צד, א) בטעמו של דבר דתנאי השומרים אינם נחשבים למתנה על מה שכתוב בתורה. - כונת רש"י באמת לחלק ג"כ בין חצי דבר ובין דבר המסתעף. - כל מתנה עמשכ"ב הוא בדבר המסתעף. - וגם המעמשכ"ב בנזירות בכלל לפי שיטת המהרי"ט בנזירות. - בזה תתישב קושית התוס' מב"ק (צב, א). - ויובנו דברי התוס' בר"ה (ו, א).

2ב"מ (צד, א) משנה: "מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם". ובגמ' שם "אמאי מתנה ע"מ שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל? וכו' אלא כולה ר"מ, ושאני הכא דמעיקרא לא שעבד נפשיה".

3ופירש"י ע"ז (ד"ה אפילו תימא) וז"ל "והאי לאו מתנה ע"מ שכתוב בתורה הוא, אלא שאמר לו א"א להיות שומר שלך, אלא בכך, ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה, והאי כי משיך כבר פירש, על מנת שאין לו עליו שבועה, ולא שיעבד נפשיה לירד בתורת שומרין, אלא למקצת, ולמה שירד ירד. אבל המקדש את האשה מכי אמר לה, הרי את מקודשת לי, איקדשה לה וכי אמר לה, על מנת שאין ליך עלי, מתנה על מה שכתוב בתורה, דאין אישות לחצאין וכי תפיס קידושין לגמרי תפיס והוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה". ועי' בתוס' כתובות שם (נו, ב ד"ה הרי זו המתחיל בעמוד א) שכתב ע"ז: "ובקונטרס פירש שם, דהכא מקודשת משום דכי יהיב לה קדושיה אקדשה ותנאה דבתר הכי לאו כלום הוא, שכבר היא אשתו, אבל שומר חנם מתנה קודם שמשך, ואין נראה, דהא כל תנאי לר"מ תנאי קודם למעשה הוא?"

4והנלענ"ד, דכונת רש"י היא לחלק את חלוקנו הנ"ל בפרק הקודם. היינו החילוק בין חצי דבר ובין דבר המסתעף. דבכל מתנה ע"מ שכתוב בתורה הותנה התנאי, שלא יתהוו הדברים המסתעפים המוכרחים, כגון, למשל, שאר כסות ועונה, דכמובן אלו אינם חלק ממעשה הקידושין, אך פרטים המסתעפים ממילא מחלות הקידושין, וכן יעוד ממכירה, וכן אונאה ממכירה, וכן שמיטה מהלואה; אבל כשהתנאי הוא למנוע את ההתהוות איזה חלק מהמעשה, שם ליתא הכלל הזה, אך אם הוא דבר, שלא ניתן להתחלק, שם אין חל כלל הדבר, כמו בחציך מקודשת לי, כנ"ל, ואם הוא דבר שניתן להתחלק כמו בשומרים, שם שפיר חל החלק שרוצה בקיומו.

5ואל תשיבנו מהא דנזיר (יא, א), ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתים, דגם שם, לכאורה, התנאי הוא בחצי דבר; היינו, דאת הנזירות, שכוללת שלשה דברים איסור גילוח, יין וטומאה הוא רוצה להעמיד רק על דבר אחד, על הגילוח לבד? דאי משום הא לא אריא, דהלא כבר נתבאר אצלנו בארוכה, דנזירות היא תאר קדושה, וכל הפרטים המה דברים המסתעפים מהתאר הזה, וא"כ גם בזה התנאי הוא, שלא יסתעפו הדברים המוכרחים להסתעף.

6משא"כ בשומרים, דשומר איננו שם תואר שחל בגופו, אך התחייבות, וכשמתנה ש"ח להיות פטור משבועה, הוא מעמיד את ההתחייבות על חצי דבר, כלומר, שמתחייב הוא רק לשמור מבלי התחייבות מיוחדת בעד השלילה.

7ואין כונת רש"י לחלק, כמו שהבינו בתוס' אימתי התנה התנאי, אם קודם המעשה או אחר המעשה, דבזה בודאי שאלו בצדק "דהא כל תנאי לר"מ תנאי קודם למעשה הוא". אך כונתו בעיקר לחלק, מתי תחול בטול התנאי, אם בעת חלות הדבר או לאחר חלות הדבר. דבכל מתנה ע"מ שכתוב בתורה הוא לאחר חלות, כמו, למשל, בשאר כסות ועונה, דמהו בזה בטול התנאי הדין של שאר כסות ועונה, דמתי מתהוה זאת רק אחרי חלות הקדושין, ולאחר חלות הדבר כבר איננו בעל הדבר שבידו לשנות; אבל במתנה ש"ח להיות פטור משבועה, איננו זאת תנאי אחרי החלות, אך בעת החלות דמתנה שלא יתהוה כלל חלות חיוב השמירה לענין זה; והעיקר, דהשבועה בש"ח או התשלומים בשואל אינם דברים מסתעפים מהחלות, אך זהו עצם המלות מה דמשעבד נפשיה להדברים הללו.

8ובזה מסולקת גם קושית התוס' בהא דב"ק (צב, א) "קרע את כסותי ושבר כדי, על מנת לפטור פטור". אמאי לא הוי זאת מתנה ע"מ שכתוב בתורה? דמובן דגם שם התנאי הוא שלא תתהוה כלל החלות, כלומר, דבכ"מ ע"י פעולת ההיזק מתהוה חלות - חיוב על המזיק, ובעל הדבר בזה הוא הניזק ובידו להתנות מה שירצה בהתהוות החלות.

9ובזה יובנו לנו ג"כ דברי התוס' בר"ה (ו, א ד"ה על מנת) "באומר הרי עלי עולה, ע"מ שאיני חייב באחריותה", שכתבו ע"ז "לא דמי למתנה ע"מ כתוב בתורה" ורבים דחקו בזה. אבל לפי הנ"ל הוא פשוט, דחיוב אחריות איננו דבר מסתעף מחיוב העולה, אך זהו עוד חיוב נפרד, וכשמתנה, עמ"נ שאיני מחויב באחריותה, הנה התנאי איננו בדבר המסתעף, אך בעצם התהוות החלות, ככל תנאי.