דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט כה

1אגב אורחא ביאור דברי התוס' כתובות שם שקשים מאוד. - כעין זה הקשה הגאון רעק"א במשניות פאה פ"ו (משנה יא). - והנ"ל בזה, עפ"י מה דכתב הרשב"א בחדושיו בגיטין (פג, א). - ועכ"פ חזינן מזה דהשתמשו בגדר דמתנה על מה שכתוב בתורה גם לענין זה דהמעשה בטל במקום שהוא נגד התורה.

2ואגב אורחא נבאר את דברי התוס' שם בכתובות (נו, א) שכתבו: "אבל קשה, דלענין ניזקין נימא שלא יוכל למחול, דמתנה הוא ע"מ שכתוב בתורה, וכי תימא ה"נ, והתנן בהחובל (בבא קמא צב, א) קרע את כסותי ושבר כדי עמ"נ לפטור פטור? ותירץ הר' אלחנן, דהתם אם היה אומר, קרע ושבר ע"מ שאין לי עליך דין נזק, הוי חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה".

3ולפלא גדול בעיני, למה אנו זקוקים בכאן להגדר מתנה ע"מ שכתוב בתורה, הא מלבד זה איך שייך בזה ענין תנאי, דכל עיקרו הוא שע"י בטול התנאי בטל המעשה, והכא הלא המעשה היא הקריעה או שבירה, והיתכן לאמר, דאם בטל התנאי ויש דין נזק לא תהיה הקריעה קריעה והשבירה שבירה? הלא כל תנאי שייך רק בדבר הדרוש רצון, אבל בפעולה לבד האפשר לבטל את המציאות?

4ומצאתי להגאון רעק"א, שעמד כעין זה במשניות פיאה (פ"ו משנה יא) על הא דאיתא שם "אם אמר הרי אני קוצר, ע"מ מה שאני שוכח אני אטול, יש לו שכחה", ופי' הרע"ב, דהטעם משום דהוי מתנה עמשכ"ב ותנאי בטל. והקשה הגאון הנ"ל דמה צורך לזה, לו יהא דבעלמא תנאו קיים, הא תנאי שייך רק שעושה המעשה על תנאי, שבאם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה, כמו מקדש ומגרש ומוכר על תנאי, אבל הכא עם מי מתנה, ומה שייך לתלות קצירה על תנאי, דהאיך שייך למימר, דאם לא יתקיים התנאי לא תהיה הקצירה קצירה?

5והנ"ל בזה, עפ"י מה דכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בגיטין (פג, א) על הא דאמרינן שם "נענע ר"ט ואמר, הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים, לא נמצא זה וכו' מתנה לעקור דבר מן התורה? מתנה, מי קאמר לה, לא סגיא דלא מינסבא ליה לאחוה דההוא גברא?" וז"ל בחידושיו שם "וקשיא לי, דמדקא מתמהי', מתנה מי קאמר לה וכו', משמע דאי אמר לה הכי ה"ל מתנה ע"מ שכתוב בתורה וכו' ותמה על עצמך אי מתנה ע"מ שכתוב בתורה הוא אדרבא בין לר' אליעזר בין לרבנן ליהוי גיטא, ותשתרי אפילו להאי, דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל ומעשה קיים? וי"ל דאפילו היכא דהתנה עליה, ע"מ שתנשאי לראובן ושלא תנשאי לשמעון אחיו, אפ"ה בכי הא לא קרי ליה מתנה ע"מ שכתוב בתורה, דמי קאמר לה, לא סגיא דלא מינסבת לפלוני, לא תינסב ולא תגרש וכו', ובהירושלמי נמי גרסי', השיבו ר' טרפון וכו' היאך זו מתיבמת, לא נמצא זה מתנה ע"מ שכתוב בתורה, וכל המתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל וכו'. וצריך דקדוק, א"כ מאי קושיא לדברי ר' אליעזר, כ"ש דהויא מגורשת, ובין לרבנן בין לר' אליעזר קשיא, אמאי אינו גט גמור אפי' לגבי ראובן זה שהתנה עליו? ונראה דלאו מתנה ממש קאמר, אלא ה"פ נמצא זה במעשהו כמתנה על מה שכתוב בתורה, כלומר, כמבטל, וכל מעשה שהוא מבטל על מה שכתוב בתורה מעשהו בטל, שאי אפשר לומר כאן, שיהא תנאו בטל ומעשה קיים, דהא לא א"ל לא סגיא דלא מינסבית להאי", עכ"ל.

6ועכ"פ חזינן מזה, דהשתמשו בהגדר של מתנה ע"מ שכתוב בתורה, לא רק לענין זה שתנאו בטל ומעשה קיים, אך גם לענין זה, שהמעשה בטל כיון שהוא נגד דעת התורה. וה"נ, אין כונת הרע"ב לאמר, בקוצר עמ"נ מה שאני שוכח אני אטול, דבשביל דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה לכן המעשה קיים; דע"ז צדק הגאון רעק"א, דמלבד זה לא שייך לאמר בזה, דהמעשה בטל; אלא כונתו בעיקר, דאין מועיל דבריו לבטל דבר מצוה, דגם ע"ז אנו זקוקים להגדר הזה, דאלולא כן הוה אמינא, דכמו בעבירה יש מ"ד, דאע"ג דאמר רחמנא לא תיעביד אי עביד מהני, כמו כן במצוה כשעושה אותה ואינו רוצה בהתוצאות של המצוה, יועיל רצונו בזה, קמ"ל דלא, דע"ז אמרינן מתנה ע"מ שכתוב בתורה. וזהו דסמך שם במשנה שני הדברים "אם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה, אם אמר, הרי אני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה". כלומר, דאע"ג כדמפרש שם בירושלמי דמתכוין ליטול הגסים אפילו דקים אין להם שכחה, אלמא דמועלת כונתו, בכ"ז כשאומר זו הלשון "עמ"נ" אינה מועלת זאת, כנ"ל.

7וכונת התוס' בקרע את כסותי ושבר את כדי ע"מ לפטור נמי הוא כנ"ל; דאע"ג דביד בעל הדבר לעשות בהדבר כהאדם העושה בתוך שלו, אין לו הכח בכ"ז להתנות, שלא תהיה להפעולה התוצאות המוכרחות עפ"י הדין להיות, דע"ז זקוקים אנו רק להטעם של מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אם כי, כמובן, שגם בל"ז אי אפשר לבטל הפעולה מצד גדר תנאי.