דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט כו

1קושית הלח"מ על הרמב"ם בפ"א מהל' נזירות (הלכה יג). - באמת קושיא מעיקרא ליתא, דטעמא דרבנן משום דאין נזירות לחצאין אבל בזה לולי הטעם דמתנה על מה שכתוב בתורה הרי לא היתה חלה הנזירות כלל אף במחצית. - והלח"מ הבין כנראה דטעמא דרבנן הוא לאו מצד החלות אלא מצד הקבלה וכן נראה גם דעת התוס' כתובות (שם).

2רמב"ם הלכות נזירות פ"א (הלכה יג): "האומר הריני נזיר עמ"נ שאהיה שותה יין או מטמא למתים או מגלח שערו, הר"ז נזיר ואסור בכולן, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על הכתוב בתורה תנאו בטל".

3ובלח"מ הקשה ע"ז "וא"ת, למה לי האי טעמא, תיפוק ליה משום דאפילו לא הזיר אלא מא' חייב בכולן, דקיי"ל כרבנן (ג, ב), דהא בפ"ב דנזיר (יא, א) לא הוצרכו בגמ' להאי טעמא, דמתנה ע"מ שכתוב בתורה, אלא לרבי שמעון, דאמר עד שיזיר מכולן, אבל לרבנן דקיי"ל כוותייהו לא?

4וי"ל דרצה לתת טעם, שהכל מודים בו וכן דרכו של רבינו ז"ל, אע"פ שלפי ההלכה אינו צריך לאותו טעם". והדוחק בתירוצו מבואר:

5והנ"ל, דקושיא מעיקרא ליתא, דנהי דרבנן סברו, דאפילו לא נזיר אלא בחד מנהון הוי נזיר, אבל בזה הפרט שניהם מודים, גם ר"ש וגם רבנן, דאין נזירות לחצאים, אלא דר"ש סובר, דלכן אינה חלה הנזירות כלל, ורבנן סוברים, דאדרבא בשביל זה חלה הנזירות אף על המחצית השניה. וממילא מובן, דכל זה הוא רק כשאינו תולה את מחצית הנזירות שמקבל באיזה תנאי; אבל כשאומר, הריני נזיר ע"מ שאהיה שותה יין או מטמא למתים; אם היה נכנס זאת בגדר תנאי, הרי היינו צריכים למימר, כיון דהתנאי לא יוכל להתקיים, ממילא בטל גם המעשה, ואינו אסור אף בגילוח, ותו לא שייך למימר, אין נזירות לחצאים, כיון דלא תחול הנזירות אף על מחצית, ורק מצד דהוה זאת מתנה ע"מ שכתוב בתורה, לכן אינו נכנס זאת בגדר התנאי.

6והלח"מ כנראה הבין, דהגדר, אפילו לא נזיר אלא בחד מנהון הוי נזיר, הוא לא מצד חלות הנזירות בחד מנהון, אלא מצד קבלת הנזירות; ולכן אע"פ דהוה נכנס זאת בגדר תנאי, אבל, ס"ס, הלא גלה את רצונו, דרוצה הוא בקבלת המחצית, וממילא צריך להיות נזיר בכולם. - וכן נראה דעת התוס' שם בכתובות (נו, ב ד"ה הרי זו), שכתב על הא דנזיר הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה "ואתא כרבי שמעון, דאמר דאינו נזיר עד שידור מכולם"; - אבל דעת הרמב"ם כנראה, דגם רבנן סברו דאין נזירות לחצאים, וזהו טעמם, דאפילו לא נזיר אלא בחד מנהון הוי נזיר, וא"כ העיקר הוא לא הקבלה, אך החלות כנ"ל.

7וממילא לפ"ז הא דביארנו לעיל בפרק ט', דלכן לא שייך למימר בנזירות איסור כולל, משום דכו"ע מודים דאין נזירות לחצאים; ואדרבא זיל לאידך גיסא, כיון דלא תוכל הנזירות לחול על איזה חלק, שוב איננה חלה כלל. הנה סברא זו לא כו"ע מודים בה, ואמנם להרמב"ם כן הדבר, כנ"ל, אבל לפי שיטת התוס', טעמא דרבנן הוא לאו משום דאין נזירות לחצאים, אך גדר אחר יש בזה מצד הקבלה, כנ"ל.