דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט כז

1טעמיה בעיא מדוע לר"מ דאמר הריני נזיר ליום אחד דהוה נזיר לשלשים יום. - ההבדל בזה הוא ג"כ ההבדל בין חצי דבר ובין דבר המסתעף. - וגם לרבנן יש הבדל בזה, דגם רבנן מודים דאין נזירות לחצאין ובכ"ז מהרמב"ם בפ"ד מהל' נזירות (הלכה י) נראה דיש מציאות נזירות גם ליום אחד. - וממילא מסתעף מזה הבדל גם לר"ש.

2הנה "בהריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה" מבואר בנזיר (ג, ב), דיש בזה מחלוקת ר"ש ורבנן, דר"ש סובר, דאינו חייב עד שידור מכולם, ורבנן סברי, אפילו לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר.

3אבל בהריני נזיר יום אחד, דמבואר בנזיר (ז, א וע"ש במפרש ד"ה אמר הריני נזיר אחת קטנה) ובכ"מ, דהוי נזיר שלשים יום, משמע, דבזה כו"ע מודים, דלא אשכחן בזה דיפלוג ר"ש.

4ולכאורה טעמא בעי, כיון דלר"ש אין נזירות לחצאים; דאע"ג דיליף זאת מהקרא, דמכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג, אבל יין לאו דוקא, כמבואר שם בתוס' (ד, א ד"ה מכל), דהקשו "וא"ת, ואכתי תגלחת וטומאה לא שמעינן? וי"ל, כיון דגלי לן ביין, ה"ה שצריך לקבל ג"כ תגלחת וטומאה". וא"כ, העיקר הוא לדידיה, דכיון שאינו מקבל כל דקדוקי נזירות עליו, לא הוי נזיר כלל, וא"כ נימא ג"כ לדידיה, דבמקבל עליו רק נזירות יום אחד, דלא יהיה נזיר כלל?

5והנ"ל בזה עפ"י מה שביארנו בפרקים הקודמים, ההבדל בין חצייך מקודשת לי, דאינה מקודשת, ובין האומר, היום את אשתי ולמחר אי את אשתי, דלא נפקא בלא גט; דהוא הבדל, בין חצי דבר, ובין דבר המסתעף. דכל דבר, טרם שנתהוה בשלימותו, יחשב המוציא אותו מכח אל הפועל לבעל הדבר, שבידו להגבילו ולעשות בו כחפצו; אבל אחרי שכבר נתהוה, תו כל התוצאות המוכרחות להסתעף מזה, מסתעפים ממילא בלי ידיעתו כלל.

6וזה הוא ג"כ דעת ר"ש בזה. דבאומר, הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים, הוא מקבל את הנזירות לחצאים, וקודם שנתהוה הנזירות בשלימותו הרי הוא בודאי בעל הדבר בזה, ואחרי דס"ל דאין נזירות לחצאים, לכן הוא אומר, דאינו חייב עד שידור מכולם; אבל באומר, הריני נזיר ביום אחד, לא נקרא זאת נזירות לחצאים, אך הוא רוצה לעשות בזה הגבלה בהתוצאות המסתעפים, דהא המחר הוא אחרי היום, וכיון שהיום חלה עליו הנזירות בשלימותה, תו אין בכחו להגביל, שלא יתהוה המחר, שמתהוה שוב בהכרח.

7ועוד נ"ל בזה, דהנה אנו מוצאים הבדל, גם לרבנן, בין הריני נזיר ליום אחד לבין הריני נזיר מן החרצנים, במקום שבין כך ובין כך, אי אפשר שיהיה כל דקדוקי נזירות עליו, דשם גם רבנן מודי, דכיון שאין חלה עליו נזירות על כל שלשה הדברים, היין, התגלחת והטומאה, תו אין נזירות לחצאים, ולא חלה עליו נזירות כלל. לא כן בהריני נזיר ביום אחד, דבמקום שאי אפשר לחול הנזירות על כל השלשים יום, לא תתבטל בשביל זה הנזירות של יום אחד.

8דהנה כבר ביארנו בפרק א ומצאנו אח"כ דקלענו בזה לדעת הגאון המנחת חינוך במצוה שס"ח (אות טו במהד' מכון ירושלים) לפרש דברי הרשב"א שמובא ג"כ בשו"ע (יו"ד רטו, ה), דאם אמר שבועה, שלא אשתה יין, וחזר ואמר, הריני נזיר, ושתה, אינו חייב אלא אחת, דהיינו על השבועה ולא על הנזירות, דאין אחע"א. שקשה ע"ז, כאשר הקשה הגאון בס' אבני מלואים (שו"ת סי' טו), דמ"ט לא תחול הנזירות מצד כולל, דהא נזירות כוללת גם תגלחת וטומאה? אך התירוץ הוא, דרק אז שייך לבוא מצד איסור כולל, היכא דעכ"פ חל האיסור במקצת, דתו אמרינן, כיון דחל במקצת חל בכולו; אבל בכאן, דגם רבנן מודי באמת, דאין נזירות לחצאים, אלא דס"ל דגם באומר הריני נזיר מן החרצנים לבד, כל דקדוק נזירות עליו. אבל בכאן הוא להיפך, אחרי דהנזירות לא חלה עליו לענין יין, שכבר מושבע ועומד ע"ז, תו לא חלה כלל עליו, אף לענין תגלחת וטומאה, וא"כ לא שייך בזה לבוא מצד כולל, דהא בהא תלי'.

9אבל בכל האופנים הננו רואים מזה, דגם רבנן מודו, דבמקום שבמציאות אי אפשר להנזירות שתחול על כל השלשה הדינים של תגלחת וטומאה ויין, איננה חלה כלל.

10אולם לענין נזירות של יום אחד, הנה אנו מוצאים ברמב"ם פ"ד מהל' נזירות (הלכה י): "מי שאמר, הרי אני נזיר יום אחד לפני מיתתי, הר"ז אסור לשתות יין ולהטמא ולגלח לעולם". והנה אין אנו אומרים בכאן, שימנה מעתה נזירות של שלשים יום ויגלח כבכ"מ; משום דכיון דאמר הריני נזיר יום אחד לפני מיתתי, הנה איננה מתחלת באמת הנזירות, רק ביום האחרון של חייו, אך כל יום אסור מספק, דלמא זהו היום האחרון של חייו. ואע"ג דאין נזירות פחותה משלשים יום, א"כ צ"ל דזהו דוקא במקום דאפשר להנזירות לחול שלשים יום, מתפשטת הנזירות ממילא על כל הזמן הנ"ל אף נגד רצונו, אבל במקום, דאי אפשר, כמו בנ"ד, דהתחלת הנזירות היא ביום אחד לפני מיתתו, עכ"פ חלה הנזירות על יום אחד.

11אמנם הרא"ש כנראה חולק ע"ז שכתב בנדרים שם (ג, ב) על הא דלא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר וז"ל "ולא מסתברא, שיהא נזיר בלא קבלה וכו'. ודאי אם אמר, הריני נזיר ל' יום לפני מותי, אז היה אסור לשתות יין מיד. ויראה לי שיעמוד בספק נזירות כל ימיו". והננו רואים כי במכוון שכתב "הריני נזיר ל' יום", משום שסובר שבמקום שא"א להנזירות לחול על שלשים יום איננה חלה כלל.

12אבל עכ"פ מבואר דעת הרמב"ם בזה, דשאני נזירות של יום אחד מנזירות של יין לבד. והנה באמת אפשר, דגם ר"ש מודה, דהנזירות כיון דחלה במקצת תו מתפשטת ממילא בכל הפרטים; אלא כיון דיליף מחרצנים ועד זג, דבאומר הריני נזיר מן החרצנים לבד לא חלה עליו אף נזירות במקצת "דאינו נזיר עד שידור מכולם", א"כ ממילא לא שייכת בזה התפשטות. אבל באומר הריני נזיר ליום אחד, דאף אם לא יחול על כל שלשים, חלה עכ"פ על יום אחד, וכיון דכבר חלה הנזירות במקצת בכל האופנים, תו מתפשטת הנזירות בכולה כנ"ל.