דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט לח

1בירושלמי נזיר פרק שלישי (הלכה ה) יש שקלא וטריא בזה אם נוכל לחלק בין איסור טומאה לשאר איסורי נזיר. - עכ"פ מהמסקנא מוכח דאין לחלק ביניהם. - מהירושלמי הנ"ל מוכח דגם רבנן מודו דאין נזירות לחצאין.

2ובעיקר הדבר אם נוכל לחלק ולהפריד בין איסור טומאה לשאר איסורי נזיר, עי' בירושלמי נזיר פרק שלישי (הלכה ה): "נזר והוא בין הקברות, ר' יוחנן אמר, מתרין בו על היין ועל התגלחת, ר"ש בן לקיש אמר, מאחר שאין מתרין בו על הטומאה, אין מתרין בו על היין ועל התגלחת. מחלפה שיטתיה דר' יוחנן, תמן הוא אמר, מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת וכא הוא אומר אכן? רבנן דקסרין על כולה פליגין, דר' יוחנן אמר, מתרין בו על היין ועל התגלחת. רשב"ל אמר, מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו לא על היין ולא על התגלחת".

3ועי' במפרשים שם שפירשו, דבזה היא השקלא וטריא: מקודם סברי דכו"ע מודים דאין מתרים בו על הטומאה, אך דנחלקו, אם כל איסורי נזיר תלי זב"ז, דר"י ס"ל דלא תלי זה בזה, ואף שאין מתרין בו על הטומאה, מ"מ מתרין ביה על היין ועל התגלחת; ורשב"ל ס"ל דתלי זב"ז וכיון שאין בזה התראה על טומאה אין גם בזה התראה על יין ותגלחת. וע"ז פריך, ומחלפה שיטתיה דר"י, דהא ר"י ס"ל לקמן דמתרין בו גם על הטומאה? שע"כ חוזר מזה ואומר, דבכולה פליגי; דר' יוחנן אומר, מתרין בו על היין ועל התגלחת, משום דס"ל דמתרין בו על הטומאה ג"כ; ורשב"ל ס"ל דאין מתרין בו על הטומאה, ממילא אין מתרין בו ג"כ על יין ותגלחת. וא"כ לפי המסקנה לכו"ע תלי ג' איסורי זב"ז, רק דר"י לטעמיה, דס"ל דמתרין בו גם על הטומאה, ולפיכך יש בזה התראה גם על היין ותגלחת.

4והננו רואים, דמקודם סבר הירושלמי, דלר' יוחנן דהלכה כמותו, נוכל לחלק ולהפריד, דאף שאין כאן התראה בשביל טומאה, בכ"ז יש התראה מצד יין ותגלחת, וע"כ דתפס כנ"ל, דהאיסור טומאה אינו מסתעף ישר מתואר הנזירות, אך מהקבלה שבנזירות; אבל לבסוף הוא תופס, דא"א להפריד בין הדבקים, דגם האיסור טומאה מסתעף מתואר הנזירות, וכו"ע מודים, דאם לא תהיה בזה התראה בשביל טומאה אין במציאות כלל גם מלקות בשביל יין ותגלחת.

5ונמצא, דספיקא של הר"ן הוא ספיקא של הירושלמי. ואמנם גם לפי ההוה אמינא של הירושלמי אין ראיה, דתופס דאפשר להפריד בין טומאה לשאר איסורי הנזירות; דשאני הכא, דגם האיסור טומאה יש בזה אלא דמלקות אין כאן. אבל עכ"פ לפי המסקנא ראיה מוכרחת, דאי אפשר לעשות שום חילוק והבדל בין איסור טומאה לשארי איסורי הנזירות וכל איסורי נזיר מתלי זב"ז.

6וגם זאת אנו רואים מהירושלמי הנ"ל דגם לרבנן דר"ש דס"ל בנזיר (ג, ב) דאפילו לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר, מודים שפיר לר"ש דאינו חייב עד שיהיה נזיר מכולם, אלא דס"ל דגם במקבל נזירות רק על פרט אחד ג"כ הוא נקרא נזיר מכולם, אבל אה"נ במקום דאי אפשר לו להיות נזיר מכולם, למשל, כשנזר והוא בבית הקברות תו אינו חייב כלל.