דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט מ
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 3 40
Open in the reader →1מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"ד מהל' נזירות (הלכה ג). - לכאורה צדק הראב"ד בסברתו, דהלא ק"ו הדברים. - חקירה בהגדר סתירה, אם הוא מצד בטול המנין, או מצד הפסק הנזירות. - ובזה הוא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד. - ובזה נחלקו גם ר' יוחנן ור"ל בנזיר (יד, א). - וכיון דפסקינן כר' יוחנן ממילא צדק הרמב"ם.
2רמב"ם פ"ד מהל' נזירות (הלכה ג): "אמר, הריני נזיר כשיהיה לי בן והריני נזיר כך וכך יום והתחיל בנזירות שלו ואח"כ נולד לו בן, פוסק נזירות שלו ומונה את של בנו ואח"כ חוזר ומשלים את שלו והרי שתיהן כנזירות אחת. לפיכך אם נטמא בתוך נזירות של בנו, סותר הכל. נטמא אחר נזירות בנו כשהתחיל להשלים נזירותו, אינו סותר אלא עד נזירות בנו".
3וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל: "אינו מיחוור דל"פ ר"י ור"ל, בנטמא בימי בנו אם סותר אם לאו, אלא אם יסתור את שלו בשביל טומאה שנטמא בימי בנו, דר' יוחנן אמר, סותר את הכל, ורשב"ל אמר, אינו סותר, אבל טומאת נזירות שלו לנזירות שלו בין בתחלה בין בסוף לדברי הכל סותר כל נזירותו".
4ולכאורה צדק הראב"ד בסברתו, דהלא ק"ו הדברים, אם הטומאה בתוך נזירות של בנו סותרת הכל, כ"ש כשהטומאה בתוך נזירותו גופא, בודאי דין הוא שתסתור? והנ"ל, דמחלוקת הרמב"ם והראב"ד הוא בזה; דהנה יש לחקור בהגדר סתירה בנזירות, אם הוא מצד ביטול המנין, כלומר דכשנטמא באמצע אזי מתבטל מנין הימים שמנה עד הטומאה, וצריך להתחיל למנות מחדש, או דהוא מצד הפסק הנזירות, דאי אפשר לנו לעשות הפסק באמצע הנזירות, ע"כ הוא מוכרח להתחיל עוד הפעם באופן שיהיה בלי הפסק.
5והרמב"ם סובר כהצד השני, שע"כ פסק, דבנטמא אחר נזירות בנו אינו סותר אלא עד נזירות בנו; משום דאע"ג דמנין אחד הוא, גם הימים שמנה קודם נזירות בנו, וגם הימים שמנה לאחר נזירות בנו, אבל הלא אי אפשר לבוא בזה מצד הפסק הנזירות, דהא בין כך ובין כך נפסקה נזירותו באמצע, אחרי שלאחר מנין הימים של בנו הוא מגלח. והראב"ד סובר כהצד הראשון, וכיון דס"ס מנין אחד הוא, דהא אחרי הנזירות של בנו הוא מתחיל להשלים את מנין הימים של נזירות שלו, שע"כ הוא סובר, דסותר הכל.
6אמנם באמת אפשר לומר, דבזה נחלקו ר' יוחנן ור"ל בנזיר (יד, א) "נטמא בימי בנו וכו' ר' יוחנן אמר סותר, חדא נזירות אריכתא היא, ר"ל אמר, אינו סותר, נזירות דידיה לחוד ודבריה לחוד". משום דר' יוחנן סובר כהצד השני, וכיון דאסור בגלוח ובשאר דיני הנזירות עד השלמת הנזירות של בנו, א"א לנו לעשות הפסק באמצע כבכ"מ בנזירות אריכתא. - אבל ר"ל סובר כהצד הראשון, שע"כ אמר, נזירות דידיה לחוד ודבריה לחוד, כיון דכל אחת יש לה מנין מיוחד.
7ונמצא לפ"ז, דבכל צד מחקירתנו הנ"ל יש גם קולא וגם חומרא: להצד הראשון, אם נטמא בימי בנו אינו סותר, כנ"ל, אבל בנטמא אחר נזירות בנו סותר גם הימים שמנה קודם נזירות בנו, כיון דמנין אחד להן; אבל להצד השני הוא להיפך, דנטמא בימי בנו סותר, כנ"ל, אבל בנטמא אחר נזירות בנו אינו סותר את הימים שמנה קודם נזירות בנו, כיון, דהא בין כך ובין כך, כבר נפסקה נזירותו באמצע ע"י הגילוח.
8וממילא מובן, דלפ"ז צדק הרמב"ם, אחרי דפסקינן כר' יוחנן, דנטמא בימי בנו סותר, הרי ממילא מוכרח מזה, דבנטמא אחר נזירות בנו אינו סותר את הימים שמנה לפני נזירות בנו.