דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט מב
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 3 42
Open in the reader →1מלשון הרמב"ם בפ"א מהל' נזירות (הלכה א) משמע, דבגילוח שערו אינו עובר על העשה דגל פרע. - טעם הדבר ניחא לפי דברינו בפרק הקודם, בין לשיטת הרמב"ם ובין לשיטת התוס'. - ואין סתירה מזה מגמ' יבמות (ה, א) דמבואר דבנזיר מצורע יש ל"ת ועשה בתגלחתו, דשאני נזיר מצורע מנזיר סתם. - לכאורה יש מגמ' הנ"ל ראיה לשיטת הרמב"ם.
2לשון הרמב"ם בפ"א מהל' נזירות (הל' א): "ומצות עשה שיגדל הנזיר שער ראשו, שנאמר גדל פרע שער ראשו, ואם גלח בימי נזרו עובר בלא תעשה, שנאמר תער לא יעבור על ראשו".
3ולכאורה נחוץ להבין, מדוע לא אמר הרמב"ם, שעובר בל"ת ועשה דגדל פרע? ואדרבא משמע מדיוק לשונו שבא להבליט, דאם לא גילח קיים העשה, אבל אם עבר וגילח, לא עבר רק על הל"ת אך לא על העשה?
4אכן לפי דרכנו בפרק הקודם יובן הדבר היטב, דבין לשיטת הרמב"ם ובין לשיטת התוס' לא משכחת לה, שיעבור בגלוח על העשה הנ"ל, אחרי דאם עבר וגילח הוא סותר שלשים יום כדי גידול שער, ולשיטת התוס', דכל העשה דגדל פרע הוא רק מצוה אמצעית, כדי שיהיה לו מה לגלח בסוף הנזירות, הלא בודאי כיון דסותר אח"כ ככל הדרוש, שיהיה לו מה לגלח, הרי לא עבר על העשה הנ"ל; אכן גם לשיטת הרמב"ם, דזהו מצוה תכליתית, אבל כיון דלדידיה גם בנזירות מרובה סותר ל' יום, משום כדברינו הנ"ל, דכיון דרק בשלשים יום יוכל לחזור לו הפרע הרי חסר לו לקיום העשה שלשים יום, וזהו גופא סתירת השלשים יום נכללת בהמ"ע דגדל פרע, הרי שוב מקיים ע"י הסתירה את המ"ע דגדל פרע.
5ובדיוק כתב הרמב"ם את דבריו.
6וא"ת לפ"ז, אמאי דחקינן ביבמות (ה, א) בטעמא על דבר, דנזיר מצורע מותר בתגלחת ולא אמרינן אין עשה דוחה ל"ת ועשה, היינו הל"ת דגלוח, והעשה דקדוש יהיה גדול פרע, הא לפי דברינו הוא עובר בזה רק בלאו ולא בעשה?
7דהא ל"ק, דהא בנזיר מצורע, הרי אמרינן בנזיר (נה, א) "מתחיל ומונה מיד, ואין מבטל בהן את הקודמין". ומבואר שם, בנזירות מועטת קבעי גידול שער, אבל בנזירות מרובה אינו סותר כלל, אף לדעת הרמב"ם. ועי' בחי' הרב המאירי (ד"ה לענין ביאור) שכתב ע"ז "ואע"פ, שבנתגלח שלא כדין אמרו בפרק ג' מינין במשנה השניה, שאינו מונה עד שיעברו ל', בנתגלח כדין מיהא מונה מיד אחר הגלוח". כלומר, דבנתגלח שלא כדין, אזי הגלוח מביא לידי סתירה של שלשים יום, אבל בנתגלח כדין אזי לאו סתירה איכא בכאן, אלא דע"כ צריך לדחות את התגלחת מצוה עד שיהא לו גידול שער, ולכן בנזירות מרובה מתחיל ומונה מיד. וכיון דבזה אין משום סתירה, הרי תו נשאר בעבירת העשה דקדוש יהיה.
8כי ע"כ אע"פ, שהרמב"ם בריש הלכות נזירות הנ"ל כתב, שאם גילח עובר רק בל"ת ולא הזכיר את העשה, בכ"ז בפ"ז מהל' נזירות (הלכה טו), ששם מדובר ע"ד נזיר מצורע כתב "והלא נזיר שגילח בימי נזרו עבר על ל"ת ועשה". - וכונתו בנ"ד, שאינו סותר כנ"ל. אכן לפי מסקנתו, דגם בכאן אין העשה דגדל פרע, תו לא משכחת, שיעבור נזיר בגילוחו את העשה הנ"ל, ולכן סתם הרמב"ם בריש הלכות נזירות דעובר רק על ל"ת.
9אכן לשיטת התוס', לכאורה, גם בנזיר מצורע אין בגלוחו משום עבירת העשה דגדל פרע, אחרי שס"ס גם בכאן נדחה התגלחת מצוה, עד שיהא לו גידול שער.
10וא"כ מהגמ' דיבמות הנ"ל יש ראיה לכאורה לשיטת הרמב"ם, ויש לדחות.