דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ג' מהות הנזירות בכלל ובפרט מה
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 3 45
Open in the reader →1שני התירוצים בתוס' נדרים (יט, ב). - התירוצים תלוים במחלוקת בהא דספיקא דאורייתא לחומרא. - מחלוקת תוס' והרמב"ם במברך ברכה שאינה צריכה. - דעת האחרונים דבספק מ"ע גם הרמב"ם מודה דמדאורייתא לחומרא.
2נדרים (יט, ב) תוס' ד"ה על ספיקו לא מצי מגלח כתבו "וא"ת, אמאי לא מצי מגלח יביא עולות ושלמים ויתנם בנדבה ויגלח עליהם, ואי משום חטאת דנזיר דליכא בנדבה, מ"מ מצי לגלח על העולה ושלמים בלא חטאת כדאמר בנזיר, אם גילח באחד משלשתן יצא? וי"ל, מ"מ לא מצי מגלח כהלכתן על גבי ג' בהמות חטאת עולה ושלמים, דאין חטאת באה בנדבה והלכך אין יכול להביא על תנאי. ור"י פירש, דלא מצי לגלח משום דעבד הקפה, וכמאן דאמר, דהקפת כל הראש שמה הקפה, דמספק אינו יכול לדחות לאו דהקפה".
3ועי' בר"ן שתירץ על קושיא זו רק תירוץ הראשון שבתוס' הנ"ל ובחי' הרשב"א שמתרץ שני התירוצים יחד.
4והנראה לי בזה, דאמנם תירוצו של הר"י איננו ברור כל כך ובמחלוקת גדולי עולם בהא דספיקא דאורייתא לחומרא, אם הוא מה"ת או מדרבנן היא שנויה. - עי' בתוס' ר"ה (לג, א ד"ה הא רבי יהודה) שכתבו: "ומותרות לברך על מ"ע שהזמן גרמא, אע"ג דפטורות מן דבר המצוה ההיא וכו'. ומשום בל תשא ליכא, דההיא דרשא דרבנן, דהא אמר בפ' מי שמתו (כא, א), ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר וקורא ולא אסרינן מספק משום לא תשא ומוציא שם שמים לבטלה, דאסרינן בפ"ק דתמורה מדכתיב את ד' אלקיך תירא? ה"מ בלא ברכה". וכן כתבו בתוס' עירובין (צו, א ד"ה דלמא).
5אמנם שיטת הרמב"ם בפרק א' מהלכות ברכות (הלכה טו) דהמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום בל תשא מדאורייתא, ובכ"ז פסק בפרק ב' מהלכות ק"ש (הלכה יג) דספק אמר אמת ויציב חוזר וקורא בברכותיה, ולכאורה קשה לדידיה קושית התוס'?
6ואמרתי ע"ז: הרמב"ם לשיטתו, דהנה כשספק לו אם אמר אמת ויציב או לא הלא יש בכאן ספק בב"א על חיוב מ"ע ועל עבירת ל"ת, ולאו משום דחיה דהעשה דוחה ל"ת, אך משום דאם יש מצות עשה בכאן, כלומר, דלא קרא עדיין אין כלל מציאות ל"ת, ולהיפך אם יש ל"ת שכבר קרא אין כלל מציאות העשה; וא"כ לשיטת הרמב"ם דכל ספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא, ולפי מה שחידשו גדולי האחרונים (עיין בחוות דעת יו"ד ס' קי קונטרס בית הספק), דזהו דוקא בל"ת, אבל בעשה גם הרמב"ם מודה דמה"ת לחומרא, וכשספק לו אם הוא חייב בעשה הרי הוא מחויב מה"ת לעשותה; וא"כ ניחא דכשספק אמר אמת ויציב דחוזר וקורא, אע"ג דבברכה שאינה צריכה עובר בל"ת משום דאתי הדאורייתא, הספק עשה, דנשאר חיוב עליו מדאורייתא ודחי הל"ת דלא תשא דהוי בנ"ד רק מדרבנן. והתוס' לשיטתייהו אזלו, דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא בין בעשה ובין בל"ת, ושפיר הוכיחו מכאן, דמברך ברכה שאינה צריכה עובר רק מדרבנן, דאל"ה מ"ט חוזר וקורא מצד ספיקא דאורייתא לחומרא, מצד העשה, נימא להיפך סד"א לחומרא על הל"ת ולא יקרא.
7וה"נ בכאן לענין ספק נזיר; דהנה בנזיר ודאי יש עשה דגילוח אחרי כלות נזירותו, ואין בזה לאו דהקפה, וכשאינו נזיר הוא להיפך, דיש בזה לאו דהקפה ואין כאן מצות גלוח. וכשהוא ספק נזיר הנה להרמב"ם, על הגלוח אמרינן ספק מצות עשה לחומרא ועל ההקפה אמרינן להיפך ספק ל"ת מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא ודחי הדאורייתא את הדרבנן; ואע"ג דאמרינן, דלא תקיפו פאת ראשכם אחד המקיף ואחד הניקף במשמע, אך הלא אמרינן בנזיר (דף נז, ב), דאיתקש מקיף לניקף כל היכא דניקף מחייב מקיף נמי מחייב. - וכיון דבספק נזיר אין חיוב על הניקף, ואדרבא דמצד ספיקא הוא מחויב בהקפה וממילא אין איסור גם על המקיף, וכנראה דלהכי דחק הר"ן לתרץ באופן אחר, והר"י דתירץ כך דעתו בודאי, דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ולשיטתו לא יוכל לגלח. ועי' עוד בנזיר (נה, ב) "נזיר שהיה טמא בספק" ובתוס' שם (ד"ה מתיב) שכתבו "ומיירי בנזיר ודאי אך הוא ספק אם נטמא במת או לא", ונראה ג"כ מזה, דאם היה נזיר ספק היה מגלח ג"כ מספק. ועי' עוד בגמ' נזיר (נז, ב) "ואמאי דלמא לאו טמאין אינון קעביד הקפה וכו' מר זוטרא מתני לה להא שמעתתא דשמואל אסיפא", והבן.