דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ד' סוגי איסורי עצמו בכלל, התהוותם ובטולם י

1צערו של הגאון חוות יאיר בטעמו של דבר דנזירות שמשון אינה מועלת שאלה. - בהנחתנו בפרקים הקודמים בהגדר דחכם עוקר את הנדר מעיקרו תתישב זאת בנקל. - ההבדל בין נזירות שמשון ובין אומר הריני נזיר עולם דמועלת שאלה.

2בס' חוות יאיר (סימן טו דף יג טור ב) כתב "וטרם אכלה לדבר אל אמנע טוב מבעליו להודיע צערי לרבים, אשר מימי נסתבכתי בסבך העיון בהא מלתא גופא והוא באומר הריני נזיר שמשון שכתב הרמב"ם בפ"ג דהלכות נזירות (הי"ד), שאינו יכול להשאל על נדרו, שנזירות שמשון לעולם היתה, וכ"כ התוס' בפשיטות פ"ק דנזיר (ד, א) במשנה מה בין נזיר שמשון לנזיר עולם, והוא לכאורה ש"ס ערוך במס' מכות (כב, א) ע"ש וכו' דקשה מ"ט, דמה איכפת לן מה דשמשון גופא לא היה לו היתר, מ"מ זה שקיבל עליו נזירות שמשון בדיבורו, למה לא יעקר קבלתו ודיבורו ע"י היתר פתח או חרטה, וכמאן דלא אמר ולא קיבל עליה מידי דמי וכו' ולמה יהא חמור מאומר בפירוש, בלא התרה, או באומר, הריני נזיר עולם, או שלא יהא ניתר לעולם, דיש לו התרה באחד או בשתי התרות [עי' ביו"ד סרכ"ט סע' ד' וז' ושם בט"ז ובב"י שם בשם הריב"ש זכרו הט"ז (ס"ק יז)], שאין לך שום נדר בעולם שלא תועיל לו שאלה".

3והוסיף עוד דברים בזה: "והסברא נותנת ומסכמת, שיש היתר לאומר הריני נזיר שמשון, אע"פ שלשמשון לא היה היתר כמו דגבי נדר באומר יאסר בשר זה עלי כקרבן או כבשר קדשים, כעולה, כחטאת, אע"פ שאותו דבר אין לו היתר, דלא גרע מתרומה ביד כהן או הקדש משבא לידי גבאי, וה"ה כשבא הקרבן ליד כהן".

4ונלענ"ד שבנקל נוכל לצאת מן הסבך הזה שנסתבך הגאון הנ"ל ז"ל, אחרי שנזכיר את הנחתנו שהנחנו (בפרק ח) דהא דחכם עוקר את הנדר מעיקרו אין הפירוש שלא נתהוה כלל, אלא דהחכם בטל ועוקר את מה שנתהוה מעיקרו, ומה"ט יש לפעמים, שמנדר כבר נתהוה תוצאות כאלו שתו אין ביכולת החכם לעוקרם כדציירנו שם כמה גווני. ואחרי שכבר הנחנו (בשמעתתא ג פרק לז) דנזירות שמשון זהו תואר נזירות ממין אחר, א"כ לא קשה כלל מה דאינה מועלת שאלה בזה, דגם בכ"מ בנזירות אין הגדר דע"י שאלה הוה כאילו לא קיבל עליו את הנזירות כלל, אלא דהחכם עוקר את התהוות הנזירות אבל את התהוותו של נזירות שמשון אין ביד החכם לעקור, דומיא דהקדש לב"ש דס"ל דאין שאלה בהקדש; ואל אמרינן הא אגלאי מלתא למפרע שלא הקדישו כלל, אך להיפך, דכיון דכבר נעשה הקדש אין ביד החכם לבטלו ה"נ כיון דבזאת כו"ע מודים, דשמשון גופא בנזירותו לא היה שייך בשאלה, הרי כיון שאמר נזירות שמשון עלי והתהוה עליו תואר כזה, שבעצם אינו נכנס בסוג של שאלה, א"א לבוא בזה כדברי הגאון החוות יאיר לומר, דע"י היתר פתח או חרטה יהיה כמו דלא אמר ולא קבל עליה מידי, דאדרבא הוא כנ"ל, דכיון דכבר נתהוה א"א לו שוב להעבר ולהבטל.

5וממילא מובן, דלא יוקשה מהא דאומר בפירוש, בלא התרה או באומר, הריני נזיר עולם דיש לו התרה, דהבדל רב יש, אם בהתהוות החלות מצד עצמה נמצא דבר המעכב את השאלה, או מצד דהקבלה שלו מעכבת; דבמקום דהעכוב הוא מצד הקבלה, משום דאמר בפירוש בלי התרה כנ"ל, הרי כיון דהשאלה מסלקת את הקבלה, ממילא הוא מותר, אבל בנזירות שמשון הרי עצם החלות הוא דבר התנגדיי ליכולת השאלה, כנ"ל.

6וממילא מובן, דגם קושיתו מהא דכקרבן או כחטאת נמי לא קשה; דגם שם עכבת השאלה היא לא מצד עצם התואר, דהא בהקדש קי"ל דיש שאלה, אלא דהטעם הוא כמו שכתבו האחרונים, דדיבור מבטל דיבור ואין דיבור מבטל מעשה, אבל הדבר הנתפס, אם כי בעצם הוא שוה להדבר המתפיס, אבל הלא ס"ס ההתפסה נעשית ע"י דיבור ושוב אתי דיבור ומבטל דיבור.