דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ד' סוגי איסורי עצמו בכלל, התהוותם ובטולם יב
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 4 12
Open in the reader →1ראיה מהירושלמי נזיר פ"ב (הל' ט) דכל נזירות הוה כאומר הרי עלי. - ולכאורה מזה סתירה לשיטת המהרי"ט בנזירות. - ולפי שיטתנו דיש בנזירות שני הגדרים יחד אין מזה קושיא.
2בעצם קושית הגאון רעק"א הנ"ל, הנה לכאורה הדבר מבואר להדיא בירושלמי, דכל נזירות היא כאומר הרי עלי ולא כהרי זה.
3עי' בירושלמי נזיר פרק ב (הלכה ט) על המשנה: "הריני נזיר שיהא לי בן ונזיר, והתחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו". דפריך שם: "ר' יודה בעא קומי ר' יוסי ותקדם נזירותו לנזירות בנו? לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן, הרי זה עולה לאחר שלשים יום, מכרה בתוך שלשים יום מכורה, והקדישה - קדשה? אמר לו באומר הרי זו, דלמא באומר הרי עלי והאומר הרי אני כאומר הרי עלי".
4כלומר, שמקשה למה מניח את שלו, הרי כשאמר לכשיהיה לי בן כאומר על הבהמה שיתקדש לאחר זמן, וכשאומר אח"כ ונזיר תיקדם קדושת נזירות שלו? וע"ז מתרץ, דזהו דוקא, באומר הרי זו עולה, דבהא אמרינן, דכיון דבינתיים הקדישה לקדושה אחרת פקעה קדושת עולה מינה, אבל באומר הרי עלי עולה מחויב להביא עולה אחרת מכל מקום, דמכאן דטעון אכתפיה דמי; וה"נ באומר הריני נזיר כשיהיה לו בן מיד כשנולד לו בן מחויב לקיים דבריו.
5הרי לכאורה הדבר ברור, דכל נזירות היא כאומר הרי עלי, ובכ"ז אמרינן דלב"ש אינה מועלת שאלה בזה משום דאין שאלה בהקדש וקושיתו מסולקת מעיקרה.
6ותהיה מזה לכאורה סתירה לשיטת המהרי"ט, דנזירות הוא תואר קדושה, דמכאן נראה, דהוא רק גדר קבלה ולכן הויא כאומר הרי עלי דהיא קבלת התחייבות על עצמו.
7אולם לפי מה שביארנו בשמעתתא ג פרק ו דאף לשיטת המהרי"ט יש בנזירות שני הגדרים יחד, היינו גם תואר קדושה וגם גדר קבלה, והבל יחל שעובר בנזירות הוא לא מצד הגדר הראשון, היינו תואר קדושה, אך מצד הגדר השני, היינו הקבלה, אין מזה סתירה, דשפיר קאמר הירושלמי, דא"א לומר בזה דקדושתה היא של עכשיו תפקע הנזירות של כשיהיה לו בן, דהא ס"ס ישאר עליו חיוב נזירות השניה מצד הקבלה.