דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ד' סוגי איסורי עצמו בכלל, התהוותם ובטולם יד

1ראיה לכאורה מגמ' נזיר (לא, ב) דבאומר הרי עלי עולה אינו נכנס תחת הכלל דאין שאלה בהקדש. - אי משום הא לא אריא דשם לא שייך למימר אין שאלה בהקדש, דהקרבנות הם דבר המסתעף. - הדבר מבואר שם בגמ' (לב, א). - קושית הרב מהרי"ט אלגאזי על המשנה פסחים (מו, א) דלר"א לא תועיל שאלה בתרומה. - תירוצו נסתר מגמ' מפורשת. - אבל באמת בתרומה הקדושה היא לא מצד נדר, אך מצד דין תורה.

2וא"כ יוצא לנו מזה, דלב"ש דאין שאלה בהקדש, ה"ה באומר הרי עלי להביא עולה, דאין לו התרה ודלא כהג' רעק"א.

3אולם לכאורה יש להעיר ע"ז מהא דנזיר (לא, ב) במשנה שם: "מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם וכו' והתירו, היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר". ועי' בתוס' שם (ד"ה נשאל) שמבארים טעמו של דבר "דכיון דנזירות לא חל עליה אין כאן הקדש טעות כלל וכו', דדוקא כשאמר שור שחור שיצא ראשון יהא הקדש ויצא לבן, וכו' אבל הכא, שנזירות לא חל עליו מעיקרא כלל והבהמה לא הופרשה אלא לצורך הנזירות, וכאן הנזירות ליתא הקדש נמי ליתא וכו' ולכך אפילו ב"ש מודו דתצא ותרעה בעדר, כיון דנעקר הנדר לגמרי". וא"כ ה"ה באומר הרי עלי להביא עולה ונשאל לחכם ג"כ לא יכנס בכלל הקדש טעות דכיון, דנדרו לא חל מעיקרו אין כאן הקדש טעות כלל.

4אולם באמת אי משום הא לא אריא, דכבר ביארנו בשמעתתא ג פרק א דאף אם נתפוס בגדר נזירות כשיטת האחרונים, דהדברים הנאסרים עליו מצד קבלתו, בכ"ז אפשר לומר דהקרבנות באים כבר מצד חיוב התורה, כדברי רש"י בזבחים (קיז, ב ד"ה נזירות חובה היא): "דהוא לא התנדב הקרבנות, אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת ומאליו נתחייב בקרבנות", ולכן לא שייך בכאן לאמר אין שאלה בהקדש, דהא על ההקדש אינו צריך לשאול כלל, דההקדש מתהוה בכאן לא ע"י נדרו, אך ע"י חיוב התורה שחייבה את הנזיר, ואחרי דאגלאי מלתא דאיננו נזיר ממילא הרי איננו צריך לשאול כלל על חיוב קרבנותיו.

5והדבר מבואר להדיא שם בגמ' (לב, א) באמרו: "מדב"ש נשמע לב"ה, לאו אמרי ב"ש הקדש בטעות הוא הקדש, כיון דאגלאי מלתא דלאו שפיר נזר תצא ותרעה בעדר, לב"ה נמי אע"ג דאמרי תמורה בטעות הויא תמורה, הנ"מ היכא דאיתיה לעיקר הקדש, אבל היכא דמתעקר עיקר הקדש איתעקר נמי תמורה". כלומר, דכמו הקרבנות בנזיר הוא דבר המסתעף מדיני הנזירות שעליו, וכיון דלאו שפיר נזר, ממילא אין כאן דבר המסתעף, בלי שאלה; ה"נ לב"ה התמורה איננה דבר בפני עצמו, אך דבר המסתעף מההקדש, וממילא היכא דמתעקר עיקר הקדש לא שייך למימר תמורה בטעות אינה תמורה, דהתמורה תו אינה דרושה לעיקר דממילא אינה.

6אבל באומר הרי עלי להביא עולה, הנה מובן מאליו, דהנדר וחיוב העולה אינם שני דברים נפרדים, אך דבר אחד, רצוני לומר, דאין החיוב עולה מסתעף מהנדר, אך זהו עצם הנדר; וממילא כשבא לשאול הרי השאלה בעיקר חיוב העולה דהוא הקדש ואין נשאלים על ההקדש.

7וראיתי בחדושי הרב מהרי"ט אלגזי בפרק חמישי מהלכות בכורות (מד, ב ד"ה והנה ע"פ) שהקשה על הא דאמרינן בפסחים (מו, א) גבי "כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט" "ר"א אומר לא יקרא לה שם עד שתאפה", ואמרינן שם (ע"ב) בגמ' דטעמא דר"א דעובר בזה בב"י משום הואיל ואי בעי מיתשיל, הא ר"א ס"ל בערכין (כג, א) כב"ש דאין שאלה בהקדש ומסתמא ס"ל ג"כ דאין שאלה בנזירות, כיון דהגמ' בנזיר (ט, א) בחדא מחתא מחתינהו נזירות והקדש, והשייכות של נזירות להקדש הוא כדברי רש"י שם משום דכתיב קדוש יהיה גדל פרע, וא"כ ה"ה תרומה לר"א לא תועיל שאלה, דהא גם תרומה קרי ליה רחמנא בכמה קראי קודש, כדכתיב "וכל זר לא יאכל קודש", "ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישתו עליו"? שע"כ כתב ע"ז (שם ד"ה איברא): "ואי לאו דברי התוס' ורש"י בההיא דנזיר, דכתבו דטעמא דאין שאלה בנזירות הוא משום דנקרא קדוש, הוי אמינא דאין הטעם כן, אלא משום דנזירות הוא כולל מלתא דהקדש, דכיון שנדר בנזיר הרי קיבל עליו איסורי נזיר וקיבל עליו קרבנות הנזיר, שחייב עצמו להקריב קרבנות הנזיר; וכיון דע"י שאלה שעוקר הנדר עוקר ג"כ עיקר הקרבנות נמצא דמשאיל על נדר הקדש ואין שאלה בהקדשות ונדרי הקדש וקצת כיוצא לזה כתבו התוס' בפ"ב דנזיר (יא, א ד"ה דהוה מתנה) דאע"ג דנזירות ליתיה ע"י שליח יכול להתנות תנאי כיון דקרבנות הנזיר אפשר ע"י שליח וכ"כ י"ל דאזלינן בתר הקרבנות לענין שאלה".

8אבל באמת לפי דברינו הנ"ל הרי הדבר הזה נסתר מגמ' מפורשת, דמוכח דהקרבנות גופא ישנן בשאלה אף לב"ש היכא דע"י השאלה נעקרה עיקר הנזירות; וא"כ הרב הנ"ל תלי תניא בדלא תניא, דהאיך אפשר לומר דלכן עיקר הנזירות ליתא בשאלה מצד הקרבנות, דאדרבא כיון שנעקרה עצם הנזירות ממילא אין עליו חיוב הקרבנות אף בלא שאלה.

9וקושיתו מתרומה דמועלת שאלה אף לר"א נמי נ"ל לישב לפי דרכנו, עפ"י מה דמצינו בנדרים (יג, ב) דמתפיס בחלת אהרן ותרומתו מותר משום דהוי דבר האסור ולא דבר הנדור, ובטעמא של דבר נחלקו הראשונים: הר"ן (יב, א ד"ה כחלת) מפרש משום, "דאע"ג דבקריאת שם מתסרי, כיון שאינו אסור לכל דבר האסור מיקרי, ולא דבר הנדור". והרא"ש (שם) מפרש, דמש"ה לא הוי דבר הנדור, "דהא מעיקרא נמי הוא אסור משום טבל, ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השיריים מידי טבל".

10אבל עכ"פ לשניהם האיסור תרומה איננו דבר הנדור, וא"כ יוקשה לכאורה מה תועיל שאלה בזה? וע"כ צ"ל להר"ן, דהשאלה איננה באיסור התרומה אך בשם התרומה, דהשאלה מסלקת את השם תרומה וממילא נתבטל האיסור המסתעף מזה מן התורה - לשיטת הר"ן. או דהשאלה מסלקת רק את היתר שהוציא את התרומה מידי טבל, וממילא אין כאן האיסור המסתעף מתוך ההיתר - לשיטת הרא"ש. אבל עכ"פ לא שייך לבוא בזה מצד דאין השאלה בהקדש, דבין כך ובין כך השאלה איננה בההקדש דההקדש מתהוה בכאן ג"כ לא ע"י נדרו, אך ע"י דין התורה, שהטילה עליו שם תרומה ואחרי דאגלאי מלתא דלא חלה ע"ז שם תרומה, וממילא הרי אינו צריך לשאול כלל על שם הקדש שבזה.